בס"ד

שלום לך נשואה צעירה וחכמה

לפני הכל – אני רוצה שתדעי שאת ראויה להערכה רבה: את נמצאת במצב שאת מרגישה שהוא לא נח ולא נכון לך ואת בודקת מה אפשר לעשות בשביל לשנות את זה: את בוחרת להתבונן, לחקור ולשאול ולהבין, בעז"ה, איך אפשר שיהיה לך ולכם יותר טוב ושמח. אז בואי נתחיל בזה שאת טופחת לעצמך על השכם לאות הערכה והוקרה על המאמצים החשובים שלך.

ולשאלה שלך:

את מספרת שאתם נשואים שנה וחצי וכבר יש לכם אפילו יורש עצר קטן ב"ה. את משתפת שבעלך עסוק עם תפילות ושיעורים, שהוא דואג שיהיה לך טוב ושהוא אבא טוב ובאופן כללי ממה שאת כותבת נשמע שהוא אדם ממש חיובי. בהמשך את מספרת שבקשר היומיומי יש איזשהו שיעמום, אין שום דבר שמלהיב בנישואין, משהו בעולם הפנימי רדום ומת.

אני רוצה ברשותך להתחיל מהסוף: את כותבת שאתם גרים עם אמא שלך כבר שנה. נתחיל מפה ואז נחזור להתחלה.

הייתי רוצה שתבדקי עם עצמך איך היתה האווירה הזוגית לפני שעברתם לגור עם אמא: למרות שהייתם נשואים רק מספר חודשים קודם – האם את חושבת שיש לזה השפעה.

אני לא יודעת מה הסיבה בגללה אתם גרים עם אמא שלך והאם יש עוד בני משפחה בבית חוץ מאמא: האם מדובר בחיסכון כלכלי, האם מדובר בצורך של להיות עם אמא ובמצוות כיבוד הורים או כל סיבה אחרת שלא תהיה. חשוב להבין שבגלל שבזמננו פחות נפוץ שגרים עם הורים לתקופה ממושכת – פחות יודעים להתמודד עם זה מבחינה פרקטית: אורח החיים המודרני הרגיל אותנו לדירות פרטיות לכל תא משפחתי, בדר"כ ילדים מתחתנים ויוצאים מהבית ויש ניפרדות מאוד ברורה במגורים הפיזיים. כשזוג גר עם עוד בני משפחה שאינם ילדיו ובמקרה שלך זה עם אמא יש לזה השפעות על הקשר הזוגי – וחשוב להיות מודעים לדברים ולדעת להתנהל עם זה / לנהל את זה.

נסביר קצת יותר מפורט: ממה שאני מבינה עברתם להתגורר עם אמא כחצי שנה אחרי הנישואין: זהו שלב שבו הזוגיות עדיין בראשיתית והיא מתבססת. בשלב הזה אתם מפסיקים להיות זוג יחיד בדירה ועוברים לגור עם עוד מישהי: תנסי לשאול את עצמך האם ואיך המגורים האלה משפיעים עליכם ביום יום מבחינה זוגית: האם אתם מצליחים גם לפעמים לאכול ארוחות בוקר / צהרים / ערב רק אתם כזוג, האם אתם מנהלים משק בית ביחד או שאמא מנהלת ואתם מתארחים אצלה, האם אתם מצליחים להגיע לשיחות יומיומיות אישיות או שתמיד יש עוד מישהו שנוכח איתכם בשיחה, האם שבתות אתם עושים לפעמים לבד, האם את / אתם מחליטים מה תאכלו ומה תבשלו או שאת הכל אמא מנהלת או מנוהל על פיה הצרכים שלה. נכון שרשימת הדברים שמניתי למעלה היא מדגם של עניינים טכניים של בית – אבל זה חלק ממה שיוצר הרמוניה זוגית: כמה דקות של קפה ביחד בבוקר, ארוחת ערב משותפת של סלט וחביתה שהכנתם בדיוק כמו שאתם אוהבים רק שניכם ביחד עם שיתוף הדדי של חוויות היום.

כרגע, אתם עדיין זוג צעיר, עם ילד קטן שעוד לא שותף פעיל לשיחות – וזה בדיוק הזמן שלכם לבניית התא המשפחתי שלכם. מציעה לך לתת על הנושא הזה את הדעת ולחשוב איך בעצם באה לידי ביטוי הזוגיות שלכם והצרכים של הזוגיות שלכם כשאתם מתגוררים עם אמא באותו בית. במידה ותגיעי למסקנות שאכן יש לזה השפעה עליכם כזוג: תוכלי לבחון כל עניין בנפרד ולראות איך את מייצרת לכם כמה שיותר איים של שקט זוגי גם כשאת גרה עם אמא: כמו למשל – לארגן לכם פיקניק ולצאת לאכול ביחד ארוחת ערב לבד בגינה קרובה. להשאיר את הקטן ישן אצל אמא ולצאת לסיבוב לילי של רבע שעה בשכונה: מציעה לך לאט לאט ובהדרגה ליצור כמה שיותר עוגנים זוגיים פרטיים שיהיו רק שלך ושל בעלך בלי עוד בני משפחה שיהיו מעורבים בהם.

ונחזור להתחלה ?

אני מאוד שמחה בשבילך על כל הדברים הטובים שזכית בהם אצל בעלך! קיבלת הרבה שפע משמים והדברים האלה ממש לא ברורים מאליהם. את מספרת גם על עצמך שאת אחת שצוחקת מכל דבר ועושה כיף – איך זכית! קיבלת מתנות אישיותיות מדהימות שלא כל אחת זכתה בהן. אבל בעצם אם הכל כל כך טוב וורוד – אז למה את מרגישה את השיעמום הפנימי ואת כעוסה ולא מרוצה.

קשר זוגי איכותי הוא משהו שנבנה לאורך זמן, והוא דורש השקעה ועבודה: בעולם הזה, שהוא עולם המעשה אנחנו נדרשים לעבודה תהליכית בשביל להגיע לתוצאות שאנו שואפים אליהם: הצלחה לצערי לא קוטפים מהעץ – זה משהו שמושג בעמל ובשביל דברים שחשובים לנו אנו צריכים לעבוד.

כאן, נשמע שיש פוטנציאל גבוה לקשר איכותי ומיטיב ואני רוצה להציע כיווני פעולה שהלוואי יעזרו.

הדבר הראשון והאחרון והאמצעי ולפני ואחרי הכל – תפילה: תפילה אמיתית לרבש"ע שיעזור לך ולכם! ספרי לו במילים מהלב מה בדיוק היית רוצה שיקרה, מה את מאחלת לעצמך, מה מתסכל אותך מה משמח אותך – ספרי לו הכל. השיחה הישירה עם רבש"ע (בלי קשר לתפילה מהסידור) עושה גם לנו סדר בראש ובמחשבות ומפילה לנו אסימונים: להבדיל, כמו שיחה עם פסיכולוג טוב – רק הרבה הרבה יותר.

למעשה, יש תובנה שכשמבינים אותה – אז יותר קל לנו להתנהל בכל המישורים בחיים ואנו פחות מצפים ומתאכזבים: בכל קשר שהוא, ובעיקר ובטח בין בני זוג יש לי כאישה 100% אחריות על ה 50% שלי בקשר: ואם אני רוצה משהו – אני פשוט צריכה לדאוג לו ולפעול שהוא יקרה – ולא לחשוב שרק הרצון יביא את המציאות. אם חשוב לך שיחות עומק – אז כדאי לך ליזום את השיחות האלה. לחשוב מראש על מה היית רוצה לדבר, אילו נקודות היית רוצה להעלות – ולקפוץ למים ולהתחיל להרגיל את שניכם לשוחח שיחות מעמיקות יותר. כמובן כדאי שתחשבי על זמן שיהיה נח לשניכם (ולא בשעת בוקר לחוצה) לשינויים והרגלים חדשים כדאי להתרגל בזמנים נוחים ושלווים – ולא להתחיל אותם ב"עין הסערה" בשעות לחוצות. אני מאחלת לך שבעז"ה הניסיון שלך לשוחח 'שיחה רגשית מעמיקה' יעלה מיד יפה. אבל, במידה ותראי שאתם נתקלים בקשיים – דבר ראשון תדעי שזה נורמאלי, כבר אמרו חכמינו שההתחלות קשות. מציעה לך לא להיבהל מהקושי ולא לסגת אחורה – אלא לחשוב מה אפשר לעשות בפעם הבאה אחרת בשביל שהמטרה של "שיח רגשי עמוק" תושג: שבי עם עצמך כמה דקות בשקט ובסיעתא דשמיא תראי שעולה בך פתרון: אולי למשל, אם את מורגלת יותר בשיחות כאלה מאשר בעלך – אז להתחיל בנושא מסויים ולהיות את זו שמעמיקה ומנתבת את השיחה – וכך אחרי כמה פעמים בעלך ילמד את הרגישויות והכיוונים שאליהם את מכוונת. מה שלא יהיה – גם אם הניסיון הראשון או השני לא מצליח – אל תתיאשי! דעי שזה נורמאלי שלא מצליחים בפעם הראשונה. והלא כבר נאמר "שבע יפול צדיק וקם" – מה הופך אותו לצדיק? זה שבכל פעם הוא קם!

עוד משהו חשוב בשביל שהתהליך יצליח – כדאי שתהיי מדוייקת עם עצמך מהם הרצונות שלך ומה את מחפשת בשיחה. יש מצבים בחיים שאנחנו יודעים ש"בא לנו משהו" – אבל זה בגדר כותרת ואפילו קצת עמום וערטילאי– וכשלנו המטרה לא ברורה – קשה להשיג אותה. מציעה לך לוודא עם עצמך שאת יודעת מה היית רוצה שיקרה.

במאמר מוסגר אני רוצה להוסיף קצת על הידברות, בגלל שאמרת שניסית לבקש בעבר ולא הצלחת על איך כדאי לבקש בקשות ולהידבר בכלל בחיים ובפרט בין בני זוג:

להידברות טובה כדאי להיערך – ולא להגיע אליה בספונטאניות ועל הדרך. אני רוצה להציע שכשאת נגשת לשיחה עם בעלך על בקשה או דיון על נושא שחשוב לך: דברי רק על עצמך, מה את מרגישה והכי חשוב – מה היית רוצה שיקרה – כי כמו שאמרנו – כשאנחנו יודעים מה אנחנו רוצים – יותר קל לנו להשיג את המטרה.

לגברים, מומלץ לדבר בצורה מאוד ממוקדת ועניינית ולהסביר להם בפשטות מה אנו רוצות. יש לנו כנשים נטייה רומנטית לרצות שהגבר ידע לבד מה אנחנו רוצות, מה אנחנו חושבות ומרגישות. וזה לא עובד ככה: גברים צריכים שידברו אליהם ברור וענייני ושנגיד להם בבירור מה נרצה – פשוט כי אין להם רוח הקודש. והכי הכי חשוב: לא להאשים אותו. לא להגיד "אני רוצה לצאת ואתה תמיד מסרב, אתה תמיד עסוק, אתה לא משקיע בזוגיות" כי ביקורת כזו ישירה חוסמת את הצד השני מלהצליח להיות בקבלה והיענות לבקשה.

הידברות עושים בזמן נינוח ורגוע ולא לחוץ ובודקים שזה מתאים לשניכם – כי אם מישהו לחוץ ומוטרד בשיחה – זה מפריע ליכולת ההקשבה. אחרי שמצאת זמן נח, שרק את והוא בשיחה, שהתינוק החמוד לא מפריע ומסיח את הדעת את יכולה להגיד משהו כמו: בעלי היקר, בגלל שאתה מוערך בעיני ואני חושבת שיש לך הרבה דברים טובים, ובגלל שהזוגיות הזו כל כך חשובה לי אני רוצה לשתף אותך בזה שאני מתוסכלת מכך שכרגע אין לנו מספיק זמן זוגי ביחד והיה מאוד משמח אותי שנצא 3 פעמים בשבוע להליכה של 20 דקות רק אתה ואני".

כמובן זו ממש דוגמא. תחשבי את מה היית רוצה שיקרה בשלב ראשון: ותתחילי צעד צעד בפסיעות קטנות. את ההר לא כובשים מהפיסגה. מציעה לך לחשוב על מספר דברים קטנים וישימים שאת מרגישה שישמחו אותך כשהם יקרו ולהתחיל במה שהכי ישמח אותך. (אבל כזכור, משהו ישים ואפשרי). אם הצד השני אומר שקשה לו או מביע התנגדות – אפשר לנסות לבדוק איך מוצאים פיתרון. אם אני חוזרת לדוגמא של ההליכה המשותפת: אז אולי את יכולה ללוות אותו לשיעור בערב? או לחכות לו בחזור מתפילת ערבית? יש לפעמים פתרונות פשוטים לדברים שחשבנו שהם בלתי אפשריים – רק צריך לנסות להיות בנכונות ובפתיחות ולהתפלל לס"ד.

ונקודה אחת קטנה אחרונה: "חכמת נשים בנתה ביתה" – את דואגת לבית שלך. מציעה לך לגשת לנושא הזה לא ממקום שחלילה את "הקורבן" ונאלצת לעשות שינויים או לקחת אחריות– אלא ממקום של אני לוקחת אחריות ודואגת לעשות דברים שחשובים לי וייטיבו את הקשר שלנו. יש לנו אחריות ושליטה אך ורק על המעשים שלנו ואנחנו יכולים לדאוג לעצמינו שיהיה לנו טוב. למרות שמאוד מפתה לרצות שהאחר ישתנה ויעשה את העבודה במקומנו – זה לא משתלם. קחי את האנרגיה והשמחה ושפע המתנות שקיבלת מרבש"ע ותעשי צעד צעד בדרך לזוגיות מיטיבה. אמנם זו עבודה, אבל זו עבודת ה' והיא תשתלם לך בעז"ה!

מאחלת לכם עוד הרבה שנים מאושרות ושלוות מלאות בהרבה רגעי שמחה, צחוק והבנה זוגית אמיתית ועמוקה. ובהצלחה גדולה!

רותי.