שלום לבחורה אנונימית שאזרה אומץ לקום מן המיטה ולשתף בלבטה.

בטח זה ממש לא פשוט לחיות ככה קרועה משני הכיוונים. להרגיש שאינך מתחברת לשום דבר ולא לדעת מה נכון.

אני מרגישה שאת בבדידות גדולה ובתחושת חוסר מוצא ,ואלו הן חוויות שקשה מאוד לחוש לאורך זמן.

בואי ננסה רגע לעשות סדר את מציינת את גיל 13 כגיל שבו התחילו הספקות. ולידיעתך-גיל זה הוא אכן הגיל שבו החשיבה שלנו על העולם מתחילה להתפתח , את כבר לא ילדה קטנה שעושה כל מה שאמא אומרת אלא את   שפוקחת עיניים , רואה עולם ומתחילה לשאול שאלות ולתהות תהיות.

נ ה ד ר

זה סימן שאת מתפתחת ,מתבגרת שהחשיבה שלך עובדת נהדר.

אמונה של גיל הילדות היא תמימה ומתוקה –סיפורי פרשת שבוע מרגשים ועושים תחושה טובה בלב וכל המשלים של המורות נכנסים מיד אל הנשמה. אבל אי אפשר שהאמונה תשאר כך.

אם לא תגבהי  או לא תעלי במשקל – הרופא בוודאי יהיה מודאג. כך גם באמונה – היא מתחילה להשתכלל והדרך לאמונה בשלה ובוגרת עוברת דרך שאלות. ספקות ולבטים.

שאלות ותהיות הם כמו חומר דשן לאדמה- הוא לא תמיד מריח טוב , אבל צומחים ממנו גידולים לתפארת.

אל תבהלי לא משאלותייך ולא מלבטייך- הם בסך הכל סימן ליכולת החשיבה שלך ולכך שיש בעולם בחירה חופשית

זה נכון. לא קל להיות חלק מקבוצת מיעוט שמתנהגת אחרת ,שמתלבשת בקודים שונים,שאין למי ששייך לשורותיה מכשירים מגניבים שגונבים על הדרך את הריכוז ואת השלווה.

אני מסכימה איתך שזה מצריך אומץ גדול ותחושה שאת עושה את הדבר הנכון.

עוד במדבר, לפני הנוקיה והחצאית אמצע  אמר הקב"ה לבני ישראל : "לא מרובכם בחר בכם השם, כי אתם המעט".

נוצרנו כך (בין אם את מאמינה כרגע או בין אם לאו. זו מציאות בשטח) שתמיד נהיה מעטים, ונרגיש קצת לא נעים ולא מקובלים. כי רק ככה נבדלים ואחרים נוכל לייצר משוה איכותי ולא המוני וזול.

מדברייך אני שומעת שקשה לך. לפעמים נראה שבעולם בחוץ , כיף ונעים ומשמח. אבל זו הסתכלות שטחית . בכל מקום בעולם להתבגר זה קשה. זה מצריך הרבה בטחון ועבודה ואומץ.

את לא יכולה להשאר עם זה לבד. את חיבת למצוא מישהו גדול ובוגר ולשתף אותו בלבטייך.

אולי דווקא מישהו מחוץ למשפחה שיעזור לך לחשוב בנחת וברגיעה על כל הכיוונים האפשריים.. מיהו שמכיר את התחום של גיל ההתבגרות ושל הספקות והדכדוכים וכבר ראה בחורה אחת או שתיים שמנסות לפלס להן דרך בעולם הסוער הזה.

לגדול ולהתבגר ולהחליט על אורח חיים –זו משימה מורכבת ומאתגרת וחייבים עוד מישהו שיעזור לנו במסע.

קדימה- אזרי אומץ ושתפי בלבטייך.

אם הצלחת לעשות זאת בכתב. את בוודאי תמצאי כח לעשות את זה גם בעל פה.

בהצלחה רבה

אתי