אמא יקרה

שלום רב

אני מתחבר מאוד עם כאבך והדאגה שלך. אני מנסה גם להבין את מקורה ואת הגורמים לה.

התחושה ש"שום דבר לא זז" , מדאיגה ומלחיצה מאוד.

קיימות תחושות רבות שסובבות הורים לילדים "מתבגרים", תחושות לא נעימות כלל.

הרשי לי להציע לך כיוון חשיבה, אולי קצת שונה..

נסי בבקשה להניח לפנייך מספר דפי כתיבה קטנים כמספר הילדים בביתך, על כל אחד מהדפים תתבקשי לציין תכונה אחת בלבד של ילד אחד בלבד.

כל דף יכלול תכונה אחת של ילד אחד בלבד.

מה לדעתך תכתבי שם?

אינני יודע ,כמובן, מה תהיה התכונה שתבחרי לציין על כל אחד מילדייך, מה שמשוכנע אני בו ,הוא שלכל ילד תצייני, מן הסתם, תכונה אחרת, טובה .משמעותית ונכונה..

מהמקום הזה אודה לך אם תמשיכי לפעול.

ילדייך, עליהם את כותבת, הינם גדולים, אחראים למעשיהם, מן הסתם נבונים ומכירים בעובדות החברתיות הסובבות אותם.

אני מרגיש שחסרים לי פרטים נוספים על המשפחה באופן כללי, מה דעתו של בעלך בעניין? יתכן מאוד שהרקע של הילדים במסגרות הלימודים שלהם פחות מלחיצות אותם אולם אותך, כאמא, עובדת היותם עומדים באותו סטטוס מלחיצה אותך וזהו גם שדר שיתכן ועובר אליהם.

אינני יודע עד כמה הלחץ שלך מגיע אליהם.יתכן וחלק מהלחץ שלהם נובע מהלחץ שלך. יתכן גם שלא..

מה שברור הוא ששיחה פתוחה עם כל אחד מהם, בזמן נח ולא מאיים, יכולה להוריד עבורך הרבה לחץ..

חשוב שתקחי זמן לעצמך לברר עם כל אחד מהם את הסוגיה שכה מטרידה אותך בצורה ישירה, פתוחה,כנה ונעימה. יתכן מאוד ששיחה כזו תברר לך עובדות שאינן פתורות או שעדיין אינן מובנות לך.יתכן גם ולכל אחד מילדייך שיחה שכזו תברר לעצמם מה באמת הם מחפשים בבעל /רעייה עתידית.יתכן וקבלת תשובות לשאלות מהותיות שלא היו להם, יתבררו מאליהן ויחלצו אותם מהתקיעות ,לכאורה, בה הם נמצאים.

חשוב מאוד עבור כל אחד מילדייך לראות אמא שמחה ועוצמתית. לשם כך, מעבר לתפילות ולהתנהלות היומית שלך בבית, חשוב שתשקיעי זמן בעצמך ובמשפחתיות שלך במטרה לאחד שפה לשפה אחת. מעצימה ונוחה ל"עיכול".

עלינו לזכור כי "קשה זיווגם כקריעת ים סוף"…

בני ישראל עמדו בחצי גורן לקראת המעבר ההסטורי את הים…אלו שהיו במרכז הגורן עברו ראשונים. השאר עברו לבסוף, אבל עברו בסופו של דבר..

מתפלל להצלחתכם בעזרת ה.

אשמח לעזור בהמשך בכל שאלה או בקשה

ישראל