מאת:

התפרסם בתאריך:

01/02/2016

היא לא סולחת לי-אני אשמה בזה?

שאלה מקטגוריה:

אני בעלת תשובה ומשתדלת להדר כמה שיותר בצניעות ולהיות בן אדם טוב יותר ממה שהיתי בעזרת השם. אבל יש דבר אחד שאין מחילה עליו
לפני כמה שנים בגיל הטיפש עשרה, פגעתי במישהי שהיא מאוד יקרה לליבי. נסיתי לדבר איתה אינספור פעמים אולם מן הסתם היא מקללת ומבזה אותי, ובצדק. הידיעה שאין טעם למצוות שעושים מיאשת אותי, אם הבן אדם לא מוחל לך אז זה פשוט אין לך תקנה. ככה זה.  אני חיבת לה' הכל. רק שזו הרגשה של צביעות מצידי, ואפילו חילול השם ' מישהי לא מוחלת ושונאת אותי על משהו שעשיתי.זאת הרגשה אף פעם לא מושלמת, כל מצווה שאני זוכה לעשות יש בה פגם. מה אני עושה עם זה?
תודה רבה מראש

תשובה:

שואלת יקרה

אני פותח בברכת תפילת הדרך ומבקש מריבונו של עולם שינחך וידריכך בשלום ולשלום.

זה מאוד לא פשוט לקבל החלטה אמיצה שכזו ולצאת לדרך חדשה בלבוש חדש ועם חששות מאוד לא פשוטים.

יחד עם זאת, הרושם שנוצר אצלי מלמידת ההתמודדות שלך הוא שאת דמות רגשית וחושבת לעומק. מהמקום הזה את חוששת מכך שלכל מקום גבוה אליו תגיעי לאחר טיפוס ארוך יתלווה שובל של שרשרת ברזל חלודה וארוכה המחוברת לתהום ומציקה לך בריתוק שלה להתחלה.

הרשי לי לתקן אותך.

חכמינו זיכרונם לברכה מלמדים אותנו כי "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"

גם במקום כל כך בטוח על הקרקע, את תמצאי במקום ראשון. במזרח. ומדוע? בגלל שאת משתדלת.

הלוואי והייתי בטוח במה שאכתוב לך בשורות הבאות: אני רוצה לקוות שאותה חברה שאת כותבת שפגעת בה,  רואה אותך מהצד ומתרגשת…

אני רוצה גם לקוות שאותה חברה.. עמוק עמוק בתוך ליבה גם.. מקנאת בך. כן, קראת נכון.. היא מרגישה את רגש הקנאה בגללך. היא בוודאי מתבוננת בעצמה וממה שנותר בה מהחברות איתך, מרימה מבט אליך ורואה כנראה את הרצינות שלך ואת ההתמדה שלך בנושא הצניעות ובוודאי בעוד נושאים שממש ממש לא קלים לך לביצוע ואומרת לעצמה: "הלוואי והייתי יכולה להתמיד ולהחליט כמוה.."

אני מאמין שאם היא הייתה באמת חברה טובה היא הייתה סולחת לך כבר מזמן. בוודאי שאם זה היה הפוך, את היית סולחת לה מכל הלב.

אני סבור שאם, חלילה, עדיין היא לא סולחת לך, דבר שכאמור קשה לי להאמין בו, הרי שמלכתחילה החברות שלכן לא הייתה מבוססת על כנות ורצון הדדי לתקשורת מועילה ומיטבית.

מכל מקום הייתי ממליץ לך לכתוב לה מכתב אישי שבו תגוללי בפניה את תחושותייך כלפיה וכלפי התהליך אותו עברת. תדגישי בפניה את החשיבות שאת נותנת לחברות שלכן בכלל ואל הקשר החם והטוב שהיה לכן בפרט.  תשתפי אותה בצער הגדול שאת מרגישה במערכת היחסים שלכן היום כפי שאת מרגישה ואת הרצון שלך להשלים ולשים את האירועים מהעבר מאחור.

אני משוכנע שמכתב שייכתב מתוך הלב שלך יגיע ללב של חברתך.

יתכן וגם תופתעי לגלות שטעית וחברתך אינה נוטרת לך שום טינה. חשבי על התחושה המרוממת שתרגישי אז.

חשוב לי להוסיף על עוד נקודה כתבת: הידיעה שאין טעם למצוות שעושים מיאשת אותי, אם הבן אדם לא מוחל לך אז זה פשוט אין לך תקנה.

אני חושב שאם ביקשת את סליחתה ועשית את כל ההשתדלות שלך לפייס אותה והיא נותרה בכעסה הבעיה היא שלה ולא שלך. למיטב זכרוני אם פייסת את חברך שלש פעמים והוא לא התפייס אתה פטור מלבקש עוד ועוד את סליחתו. את עשית את ההשתדלות שלך ולא עלייך המלאכה לגמור,

יתרה מזו, למצוות שלך תמיד יש טעם!!!

גם אם אדם מחלל שבת אבל עושה חסד הוא יקבל את השכר על החסד שעשה. אין עברה מכבה מצווה.

ודבר אחרון.. זכרי שתמיד "קרוב ה'"… לכל אשר יקראוהו ב א מ ת.

לכי עם האמת שלך עד הסוף וה' הטוב, הרחום והחנון ילווה אותך ויקבל את רצונך להתקרב אליו ולשים את העבר המציק מאחורייך

בהצלחה רבה

ישראל

[email protected]

 

שתפו בפייסבוק, באימייל או הדפיסו

גם לך יש שאלה מציקה?

הגיע הזמן שיקשיבו לך!

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן