יקרה שכמוך.

בת מלך אמיתית, כמו שאת כותבת. כמה להט ואהבה יש במילים שלך. אהבה להשם יתברך, אהבה לברואיו, וחתירה אמיתית ומתמידה לדרך של אמת. כתבת על עצמך גם מילים שליליות, ורגשות לא פשוטים שאת חשה כלפייך וכלפי נסיונותייך, וכאב לי על כך. גם כשאנחנו תוהים ותועים וטועים, אנחנו עדיין יקרים ואהובים כלפי השם הטוב, ובוודאי, כמו כשאת – מחפשת ללא הרף את האמת ואת היושר.

הרי מי שתל בליבך את האהבה הגדולה הזו, אם לא בעלת האהבות כולן? מי ריגש את נפשך, אם לא בורא הרגשות כולם? הוא יתברך נתן את הרגשות האלו בליבך, אולי כדי לנסות אותך, אולי כדי לחשל, אולי כדי לרומם אותך עוד ויותר לקרבת השם שאין כמותה…

הבחירה שלך היא לא מה להרגיש, אלא – מה לעשות עם הרגש הזה,

ולכן, בבקשה ממך, תעריכי כל כך את עצמך…

קראתי היום משפט שהפעים אותי, וכמו שאמרת – שום דבר לא סתם, אולי פגשתי את המשפט הזה כדי שאוכל לכתוב לך אותו. בספר המידות לרבי נחמן, כתוב "על ידי האמונה, האדם חביב להשם יתברך כאשה לבעלה". כמה אמונה יש בך, וכמה חביבות יש בך להשם יתברך.

ויש לך קושי. יש לך ניסיון, אותו את מנסה לברר: האם מותר להתפלל שגבר נשוי יהיה שלך?

אני חושבת שכבר בגוף השאלה את כותבת את התשובה, את בעצם יודעת אותה בידיעה השכלית,

מה שאנסה לברר איתך, זה את המקומות הנוספים בתוכך.

מתוך הדברים שלך השתמע לי, ואולי אני טועה, שהאהבה שלך כלפי הגבר הנשוי, מעורבת בתחושה עמוקה בה את גם יודעת שהוא כאילו חי חיים שלא מגיע לו לחיות, כאילו – את הרבה יותר ממנה, מהאשה הנוכחית שלו, ולמה שהוא יחיה חיים רדודים כאלו מבחינה רוחנית, וגם מבחינה נפשית – היא לא מכבדת אותו, הם היו על סף גרושין…

נקודה נוספת שעלתה לי, היא  הבטחון הגדול שלך שאת תהיי עבורו האשה הזו, הטובה, העזר, המכבדת,  ואת מוכנה לתת את כל הון ביתך באהבה הזו.

את כותבת, נכון ואמיתי כל כך, שלא פוגשים אדם סתם. יש לכך משמעות. תמיד.  וזה מדוייק כל כך.

אבל יקרה,

תרשי לי לומר משהו שהוא קצת יותר כואב?

אולי המשמעות במפגש שלכם, היא דווקא הוויתור עליו?

אי.

אפילו לי כואב כל כך לכתוב את זה, ואני עוצרת, דוממת, מעל המקלדת.

*

הילדים שלי אוהבים לשמוע סיפור, בו מסופר על דודו, ילדון חמוד שאמא שלו הולכת מהבית, והיצר הרע מגיע אליו לביקור, כולו נופת צופים. הוא מספר לו שכדאי להכין הפתעה לאמא, ולשחק במשחקים מיוחדים, של  אפיה. הם הופכים את המטבח כולו ביחד, עד שאמא מגיעה, היצר הרע בורח, והילדון נשאר, מבויש, ליד אמא.

אני חושבת שבספור התמים הזה יש מסר עצום כל כך. היצר הרע מתלבש במלבושים כל כך צחורים, כל כך מושכים: את תזכי אותו לשוב, את תקרבי אותו להשם, יהיה לו טוב, את תהיי טובה.

ועדיין, הוא גבר נשוי.

וככזה, ההלכה אומרת לא.

שוב אני עוצרת. מנסה לחשוב מה יעשו לך המילים שאני כותבת כאן, מול המחשב, מבלי שאני רואה אותך. אני נושאת תפילה עבורך, ומייחלת שהמילים יצמאו מסילות ללבבך, ובנועם. אני  כואבת איתך.

*

בת ישראל אהובה.

את יודעת, בטח למדת על מסירות נפש. זה הרואי כל כך, מופלא כל כך למסור נפש.

אבל מי בימינו נדרש לבחור להשתחוות לפסל או לההרג?

מסירות הנפש של ימינו מורכבת הרבה הרבה יותר, ממה שמספרים לילדים קטנים. היא כבר לא המציאות הברורה והפשוטה יותר, של בובת פסל, כמו שמלמדים בגן.  היא מוסתרת בתעתועי היצר, ומבט האמת הוא לא פשוט בכלל.

למסור את הנפש פרושו למסור את הנפש שלי. את החלקים הכי הכי רוצים, משתוקקים, כמהים, על ייחוד השם יתברך. כשאת  תפעלי לפי צו ההלכה, זו תהיה מסירות נפש, כפשוטו.

הרבה זוגות נפרדים בעולם, הרבה אהבות מתנפצות, אבל אהבה שמשתברת על ייחוד שמו יתברך… היא אהבה שאין למעלה ממנה.

ניסיתי להשיב לך, רק על השאלה העיקרית. אני בטוחה שיש עוד הרבה על מה לחשוב, ומגיעה לך תמיכה, אבל כרגע מניחה לך לחשוב על המילים האלו, אם תרצי – תוכלי בשמחה להמשיך לשאול.

שאי תפילה, יקרה, וגם אני כאן, מעם המחשב, נושאת תפילה חמה מעומק ליבי, שתזכי לחיי אהבה של אמת. אני מאמינה כל כך שתזכי לאהבה הזו, כי יש לך לב אוהב, כי יש בך אמת. כי יש בך כח  וחיות ורצון אמיתי, ואהבת השם שניכרת ומרגשת מתוך מילותייך.

אני יושבת עכשיו, ומתפללת עבורך.

תמר ע.

[email protected]