שלום לשואל,

אכן לא קל לשמר אורח חיים מסוים לאחר גירושין או כל שינוי דרסטי אחר שקורה בחיינו. השינוי יוצר זעזוע פנימי, אי שקט ומחשבות לגבי העבר, ההווה והעתיד, והאדם חש שעליו לקבל החלטות משמעותיות. לעיתים הדבר מתבטא בשינוי מאורח החיים בו גדל. במקרי גירושין רבים אנו רואים שינויים בהקשרים התנהגותיים וחברתיים וייתכן שההסבר לכך הוא שהאדם כביכול חש שלא מילא נכונה אחר מטלותיה של החברה אליה השתייך, הוי אומר, להקים משפחה לתפארת על פי אמות מידותיה של הציבוריות המיין-סטרימית של החברה בה גדל, ומשכך, נכון לו לחפש את עתידו החברתי בחברות/מגזרים אחרים. זהו כנראה תהליך טבעי ולגיטימי, ואני מקווה שאתה חש טוב מבחינה רגשית עם הבחירות שעשית. עד כאן הקדמה,

וכעת אתייחס לגוף השאלה.

שאלה טובה וגדולה שאלת. אנחנו עסוקים רבות בחיינו בשתי שאלות הקשורות להתנהגותנו היומיומית: שאלת החרטה ושאלת הנראות. שאלת הנראות נשאלת הן ביחס לחברה הסובבת אותנו אך גם ביחס לאדם הקרוב ביותר אלינו – בן או בת הזוג שלנו. שאלת החרטה פוגשת אותנו באותם מקומות שלא היינו שלמים איתם כבר בזמן הפעולה, ושאלת הנראות פוגשת אותנו בעיקר ביחס להווה – כיצד אנחנו רוצים להיראות/להתקבל מול אותם אנשים שאנו מצויים עמם בקשר כעת. לכן אני מציע להעמיק קצת ברגשות אלה ולראות יחד כלפי מה דברים אמורים בעולמך הרגשי הנוכחי. נתחיל בשאלה הראשונה: האם אתה מתחרט? האם לא נח לך עם עצמך כשאתה נזכר שהיית בקשר שלא ע"פ ההלכה? ואם כן, מדוע אתה מתחרט? כי לא יצא מזה דבר? כי נשאר לך טעם לא נעים של קשר פיזי נטול רגש של אהבה? או שלא נח לך עם הדמות שלך שהייתה שם באותו קשר – ה"אדם" הזה שהיה שם הוא מישהו אחר ולא אתה וקשה לך עם המחשבה שזה כן היית אתה שם… אלה שאלות שלדעתי עליך לשוחח אודותן עם איש טיפול שיעזור לך להסתכל עליהם בגובה העיניים ולהתמודד איתן. לעיתים אנו נמלאים רגש של חרטה אודות דבר שעשינו שנדמה בעינינו כאסון אדיר ממדים ללא התחלה וללא סוף, וכאשר אנו ממללים את האסון, מוציאים אותו, מנסחים ומגידים אותו, אנו יכולים לדייק את החרטה, ומשכך היא הרבה יותר אפקטיבית – מעתה אנו יכולים לומר לעצמנו מה בדיוק לא מוצא חן בעיננו לגבי התנהגותנו, ומה נכון לעשות על מנת שלא לשוב לפעולה זו בעתיד. זו חרטה אפקטיבית ואחראית. חרטה שמתעסקת עם ענין ענק ולא מוגדר איננה אפקטיבית כי תמיד ישנה את ההרגשה שלא באמת לקחנו שליטה על העניין במלא הרצינות והאחריות.

שאלת הנראות היא בעצם אותה שאלה כמו שאלת החרטה אך היא יותר עוסקת בהווה ופחות בעבר – כיצד אנו רוצים להתקבל ולהיראות בקרב הסובבים אותנו נכון להיום? הפסיכולוג דונאלד ויניקוט מבחין בין "עצמי אמיתי" – מה שאנחנו באמת, לבין "עצמי כוזב" – אותה דמות שאנו משווים לעצמנו בהקשרים שונים, מול אנשים שונים, ובמצבים שונים, על מנת להשיג רווחים רגשיים וחברתיים שונים. וגם זה טבעי, וגם זה לגיטימי. מותר, ולעיתים אף רצוי, לשנות ולעשות התאמות, על מנת להשיג נראות שבעיננו היא נכונה לרגע זה. חז"ל אומרים שמותר לשקר בשלושה מצבים שהמשותף להם הוא הנראות החיובית שתושג כתוצאה מהשקר, ויש בכך יתרונות משמעותיים. מורכבים הם הדברים כאשר הם אמורים ביחס לאדם הקרוב ביותר אלינו – בן או בת הזוג שלנו. שם אנו רוצים ושואפים להגיע לרמה גבוהה של פתיחות וטבעיות, הן כדי להבטיח לעצמנו שזה הדדי, והן כדי לחוש שיש לנו באמת אדם אחד קרוב שמבין לליבנו, יודע מה יכול להרגיע או לעשות לנו טוב, וכשהדברים אמורים אודות אישה לבעלה אז חז"ל כבר דרשו איזו היא אישה כשירה הרוצה רצון בעלה, וברור שהיא איננה יכולה לעשות את רצונו ללא היכרות טובה ומעמיקה עם אותו 'רצון'. גם שאלת הנראות טוב לה עם היא תידון ותלובן מול איש מקצוע מתחומי הטיפול השונים.

ראה, לעניות דעתי לא כל דבר צריך לספר ובוודאי שלא כל דבר צריך לפרט. כאשר נוצר קשר איכותי ומעמיק, וכאשר בת הזוג שלך לעתיד תלמד על יתרונותיך ומעלותיך ומתוך למידה זו היא תעריך ואף תאהב אותך, מדוע צריך להעיב על הקשר? מה תועלת תצמח מזה? אם ישנה הסתברות שהיא תדע על הקשרים שלך, ואם ישנה הסתברות מתוך היכרות שלך איתה שתגובתה תהיה קשה, אז נכון אולי לומר משהו כללי על כך שבתקופת חייך לאחר הגירושין היו לך קשרים עם בנות, מבלי לפרט אילו קשרים ועם מי, אך אם נראה על פניו שמדובר בבחורה עם ראש פתוח שתדע להקטין ראש בדברים שהיא איננה חייבת לדעת עליהם, וגם כאשר תדע עליהם, תגובתה תהיה כתגובת האדם המבין והמכיל, לא הייתי ממהר לפתוח 'ולהתוודות'. חשוב לומר שקשר נישואין איכותי איננו עובר בהכרח דרך פתיחות אבסולוטית המצווה על שני בני הזוג בצו בלתי כתוב להתוודות זה באוזני זו, ולהיפך, על כשלים, חטאים והתנהגויות-יוצרות-ספק כאלה ואחרות. לעיתים איכות הקשר עולה כאשר בני הזוג לא יודעים הכל זה אודות חברו. זו לא הסתרה או מרמה. זה לתחום את הגבולות בתוך הזוגיות וזה מהלך נכון ובריא. לזוגיות סימביוטית, כזאת המכונה במחוזותינו 'דביקית', שבה שני הזוג חיים זה בתוך חייו של זה ואינם יודעים לתחום לעצמם ד' אמות של פרטיות להתגדר בהם, איננה זוגיות טובה ותועלתית, כי לאדם ישנה נטייה פסיכולוגית בסיסית הן לקשר וחיבור והן לאינדיווידואליות ופרטיות! איזון בין שני הכוחות האלה נקרא בשפה המקצועית 'מובחנות', והיא חשובה ואף הכרחית לקשר בריא לאורך ימים ושנים.

מקווה שסייעתי

בכבוד ובברכה

נתי

[email protected]