בסייעתא דשמיא

שלום לך, יקרה עד מאוד.

כאב לי עד מאוד לקרוא את סיפורך, ספור חייך.

ספורה של ילדה בת שמונה עשרה שמן הסתם עד היום עודנה זקוקה לאהבה וחום, למרות שהנה אשה חזקה ובעלבוסטית שיודעת מה היא רוצה.

אין לי ספק לגבי רצונותיה של אותה אשה/ילדה. היא רוצה לחוש נאהבת ומוערכת. היא רוצה לחוש חשובה מספיק ומיוקרת. היא רוצה להרגיש שדבריה נשמעים ורצונותיה מכובדים.והיא רוצה קשר- קשר עמוק וחם.

היא רוצה את כל אותם הדברים המגיעים לה באמת וביושר.

הערכתי מאוד את יכולת ההתבוננות שלך על החיים. את היכולת להסתכל אחורה, לנסות להבין את השורש שמהווה את הנגזרת של החיים העכשווים ולשאול את השאלות המתבקשות- כל כך מתבקשות.

אני רואה, לעניות דעתי, את המערכת המשפחתית המורכבת מעט כשרטון שהוציא לאור את מה שלמעשה את מבקשת לקבל במערכת הזוגית:

תחושה של בחירה וכבוד לרצונותיך.

ובכן יקירתי,

באמת- הרצונות שלך לכל אותם הדברים שציינת הם רצונות בסיסיים ואלמנטריים. אולי אדייק ואומר שהם אינם "רצונות" גרידא כי אם נכללים בהגדרת הצרכים הבסיסיים של האישה.

אני קוראת מתוך מכתבך שני משפטים שזועקים אלי משם- מתוך הצורך העמוק והקדוש הזה לקשר מתוקן- באחד מופיע בשורת הנושא , בו את שואלת: האם להישאר נשואים בכל מחיר והשני הוא קשה לי לחיות איתו כי אני זקוקה לשינויים והתקדמות בחיים.

ובכן יקרה, אנסה לענות לך ככל יכלתי, באופן בו אני רואה את פני הדברים.

הדרך בו ראתה תורה את הקשר הבין אישי אכן צופה ומכוונת לשם-

קשר בו מקבלת האישה את ההקשבה הראויה, את מקומה הראוי לה ותחושה של הערכה והענקה. הגבר, אף הוא מקבל מקום של מלכות, כבוד והערכה עוד יותר ממה שרצה ומבקש ומנהיגות הבית. ההדדיות של ההענקה והכבוד ממריצים זה את זה ומתרימים זה את זה.

זהו האידיאל.

בפועל?

ישנה דרך ארוכה עד לשם.

זאת אומרת כי לעיתים הפער בין המצוי כרגע לרצוי האידיאלי הוא גדול וצריך להשקיע עמל בכדי לקנותו.

כתבת, בחכמה, בתאורך-

באנו למסע עם פצעים פתוחים שהחמירו עם השנים.

לצערי, לא הרבה אנשים יודעים להבחין, כמוך, שאלו הם פני הדברים.

אליבא דאמת-

בני זוג- כל בני זוג, מגיעים לחיי הנישואין עם חוויותיהם הסובייקטיביות על החיים ונושאים אותם את תוך החיים. המטרה האלוקית הצפונה בזה היא העבודה העדינה בזוגיות שמטרתה לזהות את הקונפליקטים שצצים, להבין שהם מגיעים מבפנים, להפנים שהם באים מתוכנו ולאו דווקא מבן הזוג ולהתבונן.

בן הזוג היה רק טריגר אבל הוא גם יכול לעזור לחבק את אותו פצע כואב ולרפא אותו.

באופן הזה, קונפליקטים בזוגיות הופכים לקשר אמיץ ולריפוי של כאבים.

אבל נישואים, כל נישואים עלולים להקלע למצב מדרדר של מלחמת כוחות וצבירת משקעים- כל זמן שהעבודה בהם לא מדויקת. בעיקר כאשר החוויות הסובייקטיבות מופנות אחד כלפי השני.

הבריחה של בעלך עשויה להעיד, בין השאר, אף היא- כי גם עבורו אין זה המצב האידיאלי וכי גם לו כואב הדבר מאוד והיה רוצה אחרת.

פעמים רבות שזוגות מוצאים את עצמם אחרי שנות נישואים וילדים- פגועים זה מזה, עייפים ממאבקים וכואבים את האהבה שהיתה וכמעט איננה עוד ללא שהם מבינים מה למעשה קרה בדרך.

את שואלת יקרה האם להשאר נשואים בכל מחיר-

ובכן. חיי נישואין הנם קודש קודשים. ההכרעה לפרקם או לא הנה החלטה של דיני נפשות ממש. התורה הקדושה אכן התירה אפשרות כזו אולם אין זה מן הדברים הנעשים כי אם לאחר מיצוי כל האפשרויות ובמקרי קיצון. ההשקעה הנדרשת בשיקום ההריסות לאחר גירושין היא עצומה ופעמים שאני רואה בעיני, כי לו היו בני הזוג משקיעים מחצית מהאנרגיה שהם משקיעים בשיקום החיים לאחר גירושין- בשיקום הנישואין שלהם , הם היו זוג שחי בגן עדן. מה גם שבמקרים רבים הדרך לא מפסיקה בגירושין. היא ממשיכה לנדוד עם האדם.

כמובן שישנם מקרים בהם זוהי הברירה היחידה אבל לרוב כדאי ונכון לגייס שוב ושוב משאבים כדי להתבונן ובתחבולות לעשות לנו מלחמה ולבנות את הבית.

בוודאי שרצון הבורא הוא כי תהיי מאושרת בחייך.

מאושרת עבורך, עבור בעלך ועבור ילדיך שנושמים את מערכת היחסים בינכם ללא מסננים.

כמובן. הדרך לשם לא קלה ודורשת מאמץ עליון אבל התוצאות לבסוף מצדיקות כל מאמץ.

אלא מה?

דרוש מורה דרך טוב.

לעיתים אנחנו מדייקים במטרה אך חותרים בטעות לכוון ההפוך או בכלים לא מתאימים.

דרושה מטרה ברורה.

דרוש רצון מחודש.

דרושה השקעה.

דרושה סבלנות.

חשוב לחתור אל החזון אבל להוגיע את המח מהי הדרך להשיג אותו- הוא אינו מגיע מאליו.

הזוגיות שלנו מורכבת ממי שאנחנו ומהדינמיקה ביננו. ככל שמצליחים לעמוד על הדינמיקה המתרחשת בזוגיות ולהבין מה קורה, כך הופכים הדברים לברורים יותר ולנגישים לעבודה.

יקרה מאוד.

כתבת כי הלכתם לטיפול זוגי אך הוא לא עלה יפה כי בעלך לא מוכן להתבונן פנימה ולהיות כנה עם עצמו. זה אכן חבל, כואב ומשאיר בתחושה קשה שאין פרטנר לדרך. אבל אולי אפשר לאגף את זה בדרך אחרת?

אולי מטפל אחר יצלח יותר?

אולי לו תלכי את בעצמך תצליחי לפרוץ את חומת התקיעות בחייכם?

אולי חסרה עוד תפילה מעומק הלב?

איני יכולה להסיק ללא ששמעתי אתכם אך ליבי אומר לי כי אם נפתחו פעמיים תיקים ברבנות ולא מומשו- כנראה שיש לשניכם משהו אותו אינכם רוצים להפסיד.

יקרה עד מאוד,

אני נושאת תפילה עמוקה בעצמי כי כל רצונותיך הקדושים יתמלאו בקרוב. כי הקב"ה ינחה אתכם למסלול שהעבודה בו תוביל אתכם לחוויה פנימית עמוקה של מכובדות והערכה הדדית.

החשוב מכל הוא לזכור כי הרצון שלך והצורך שלך הוא נכון וישר וחשוב להמשיך ולחתור לשם.

איך מגיעים לשם ומפצחים את קוד החיים שלכם? אומר שוב: לזה דרושה חכמה, סבלנות, מורה דרך טוב ( חשוב מאוד), עוד פעם סבלנות, נסיונות חוזרים ונשנים מכל מיני כוונים והבנה עמוקה שהחוויות הסובייקטיביות שלנו מבקשות את עזרת בן הזוג- להפוך את ההשלכה עליו/יה לבקשה לעזרה ממנו. והעיקר-

להתמיד בנסיון ולא להזניח.

יד השם לא קצרה מלהושיע.

בתפילה עמוקה לשלום עצום בביתכם, לתחושה עמוקה של כבוד והערכה בליבך ולאושרך התמידי,

שתזכי לראות פירות עמלך,

דקלה.

[email protected]>