שלום וברכה ידידי היקר!

קראתי את מכתבך בעיון ושימת לב כמה פעמים. וכאבתי את כאבך. אני אשתדל לענות לך דברי אמת. ממכתבך אני לָמֶד שאתה איש אמת, והאמת בוערת בך. אני מתפלל להקב"ה שאצליח לענות לך ולתת מענה נכון.

הקב"ה נתן לנו, לבני האדם כוח בחירה, אך כוח הבחירה הוא לא בלתי מוגבל. הקב"ה שם אותנו בתוך מסגרת מסוימת כבני אדם. אמנם יש לנו יכולת בחירה, אך היא בתוך מסגרת מסוימת. ואפרט מעט.

לדומם, אין כלל יכולת בחירה ואין יכולת כלל להתנהל עצמאית. המשנה הראשונה במסכת אבות מגדירה זאת: אין דרכו לילך ולהזיק. אמנם יש לו חיוּת מסוימת בעצם קיומו, אבל אין לו שום יכולת עצמאית להתנהל. הצומח לעומת זאת, כבר יש לו יכולת מסוימת להתנהל עצמאית. הצמח מחליט מתי לאגור מים ולשאוב מינרלים מהאדמה ומתי לצמוח. יכולת זו היא לא בבחירה מלאה, הצמח מעצם טבעו מוכרח לפעול בצורה מסוימת, אך עדיין יחסית לדומם, יש לו יכולת לפעול. לבעלי החיים, שכבר יש להם נפש של חי, יש להם יכולת גבוהה יותר להתנהל עצמאית. תוספות בבבא קמא, דף ב, מגדיר זאת, שהחי הולך לדעתו, לעומת האש שאמנם הולכת, אבל רק עם כוח אחר מעורב בה. לחי יש יכולת גבוהה יותר להתנהל עצמאית. השור בוחר את הפרה. הסוס בוחר מתי לדהור. לשימפנזות יש גם יכולת לבנות כלים פשוטים או לפילים יש זיכרון ארוך טווח. אך עדיין בעלי החיים עם כל היכולת שלהם להתנהל עצמאית, הם מוכרחים בהתנהלותם. הם פועלים במסגרת. של סיבה ומסובב, כפי שכותב הרב דסלר זצ"ל על הנפש הבהמית.

לבני האדם נתנה יכולת גבוהה יותר של בחירה. היכולת להתנתק מעניין של סיבה ומסובב ולפעול לפי ערכים או אמונות וכדו'. יכולת להגדיר לעצמנו את הגבולות של הפעולות שלנו. רק בן אדם יכול להחליט, גם שאני רעב מאוד אני עכשיו לא יאכל. אנחנו חווים זאת 5 ימים בשנה. רק לבני האדם יש יכולת להגדיר לעצמנו נגד תחושות הגוף איך לפעול. בעל חי שמזהה סכנה יברח אוטומטית, לא ראינו אריה שירוץ לתוך אש להציל לביאה, אבל בני אדם ראינו שרצו לתוך הסכנה כדי להציל.

אך, גם יכולת הבחירה שלנו, היא לא בלתי מוגבלת. האדם לא בוחר אם הוא יהיה גבוה או נמוך, לאיזו משפחה הוא ייוולד, באיזו סביבה הוא יחיה. כלומר: יש לנו יכולת בחירה כמעט בלתי מוגבלת, אבל גם לנו, לבני האדם יש מסגרת שבתוכה אנחנו צריכים להתנהל. היחיד שאין לו מסגרת של התנהלות ואין לו שום הגבלה כלשהיא על התנהלותו זה הקב"ה. כל מה שהוא חוץ מהקב"ה, כל מה שהוא נברא, יש לו מגבלות מעצם היותו נברא. המחליט היחיד על ההגבלות ועל נתינת היכולת לפעול זה הקב"ה.

היותנו יהודים או לא יהודים, זה נתון שהקב"ה מחליט בשבילנו. אין לנו יכולת לבחור ולהחליט מי יהיו ההורים שלנו ואיזה חינוך נקבל. אין לנו יכולת להחליט אם נהיה יהודים או לא יהודים, זה נתון שאינו נתון לבחירה.

כן, אנחנו יכולים להחליט איך נתנהל בתוך המסגרת שהוחלטה בשבילנו. אנחנו יכולים להחליט באיזו רמה נתנהל כיהודים והאם נתנהל לפי חוקי התורה או שנחליט על חוקים אחרים. אמנם גם כאן הקב"ה מציב לנו את האמת. אתה יכול לבחור בטוב ואתה יכול לבחור לא טוב, רק קח בחשבון את התוצאות של המעשים. טוב יוצר ברכה, רע יוצר קללה. הקב"ה אומר לנו, אני נותן לך את היכולת להחליט על מעשיך, רק קח בחשבון את התוצאות.

וישנה חשיבות מכרעת לאיך אנחנו בוחרים להתנהל בתוך המסגרת שאנחנו נמצאים בה, בהרבה פרמטרים. האם אני בוחר להתנהל מתוך לחץ בלתי פוסק? או אולי בכלל בלי לחץ? אני זה שבוחר לחקור את הכללים ואיך להתנהל נכון או להתנהל לא מוצלח.

לסיכום הנושא: אנחנו לא יכולים לבחור אם להיות יהודים או לא. אנחנו יכולים לבחור אם להתנהל כיהודים.

ממכתבך אני חש שכדאי שאני יבהיר כמה נקודות חשובות, שנראה לי שיקלו על הבחירה שלך. ואשתדל לפרט ולהסביר.

אתה כותב במכתבך "אבל זה נובע מכך שאני באמת פשוט לא מצליח לעמוד בדרישות.." אשאל אותך, היכן כתוב, בתנ"ך במשנה ובגמרא ובספרי הראשונים והאחרונים, שיש לנו אחריות על התוצאה? עיין היטב ותגלה שהאחריות שלנו היא על הדרך בלבד! עד כדי כך, שהרב דסלר זצ"ל במכתב מאליהו כותב השכר והעונש זה בעיקר על הבחירה ופחות על המעשה עצמו. זה מפורש במשנה באבות " לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה". זאת אומרת, האחריות שלנו ויכולת הבחירה שלנו היא לבחור להתנהל נכון. ברור, אנחנו צריכים לעשות לפעמים מאמצים גבוהים כדי לבחור להתנהל נכון על פי כללי התורה. אבל אין לנו אחריות ושום יכולת לקבוע את התוצאה עצמה. כל המושגים של קדושה טהרה רוח הקודש נבואה ועוד אלה תוצאות שאנחנו מקבלים במתנה מהקב"ה אחרי שעשינו ועבדנו לפי כללים מסוימים. זה קשור למה שכתבתי בהתחלה. יכולת הבחירה שלנו היא איך להתנהל, אבל אין לנו יכולת להחליט מה נקבל. משל למה הדבר דומה, לאבא שאומר לילדו, אם תאכל ארוחת ערב בזמן אתן לך 2 שקלים. לילד אין יכולת לתת לעצמו את ה2 שקלים, יש לו יכולת להחליט לאכול ארוחת ערב בזמן, ואז הוא יקבל מאבא 2 שקלים או שהוא יחליט שיותר שווה לו לא לאכול בזמן, וזה הוא לא יקבל את ה2 שקלים.

אתה מעלה במכתבך את נושא היצר הרע. זה השלב הבא. הקב"ה יכל לתת לנו רק את התשוקה לטוב ולתת לנו שכר על הטוב שעשינו. אך מצב זה אינו חכמה גדולה. עשיתי מה שעשיתי כי אני טוב ורוצה רק טוב. זה "נהמא דכיסופא" (לחם בושה). חוכמה גדולה יותר שאנחנו עושים טוב כשיש לנו תשוקה שמתנגדת לטוב, ורוצה אחרת. כשאנחנו בוחרים בטוב על אף הרצון לרע, כאן יש חוכמה גדולה ומיוחדת. כאן יש סיבה טובה לתת לנו שכר כי התגברנו על משהו, כי עשינו דרך, עבדנו על המתנה.

שני הכוחות המנוגדים האלה, יוצרים מתח בתוכנו. המתח הזה הרבה פעמים יוצר לחץ. וכאן אנחנו צריכים ללמוד איך להתנהל נכון במתח והלחץ הזה. איך לנהל נכון את הלחץ והמתח. וניהול נכון מתחיל בהבנת הדברים לעומק. מהם בעצם אותם כוחות? איך הם מתנהלים? איך אנחנו אמורים להתנהל איתם? ההבנה של הכוחות בתוספת דרכי פעולה מוגדרים היטב, מקילים מאוד על הלחץ והמתח, ומשאירים אותם בצורה חיובית הגורמת לנו לרצות להמשיך לפעול.

הקב"ה ברא את העולם כשיש בו שני צדדים. צד הטוב – סיטרא קדושה, וצד רע – סיטרא אחראי (הצד האחר). לכל אחד מהכוחות האלה ישנו מלאך שאחראי לתפעל אותם. אך גם הסיטרא אחרא – היצר הרע, מטרתו הסופית היא שאנחנו נשלוט בו. "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ." מסביר הרש"ר הירש זצ"ל, ואליך תשוקתו, תשוקת היצר הרע שאתה תמשול בו (אני ממליץ מאוד ללמוד את פירושו של הרש"ר שם). כי מטרת הכוח הרע בעולם אינה לעשות רע, זה רק דרך פעולה שלו. מטרתו היא לאפשר לנו צד נוסף שמתנגד לצד הטוב, כדי שנבחר נכון. בעצם כשאנחנו מתגברים על הרצון לרע, אנחנו מיישמים את מטרת העל של כוח הרע.

למעשה כוח הרע לא יוצר בנו תשוקות ורצונות חדשים, אלא משתמש בתשוקות ורצונות שהקב"ה הטמיע בנו, רק משכנע אותנו לפעול איתם בדרך אחרת ממה שנקבע בתורה. הרמב"ם בשמונה פרקים כותב, שכל התשוקות והרצונות הם נטיות מלידה. בנטיות אין טוב ואין רע, אלו נתונים שהקב"ה נותן לנו ואיתם אנחנו צריכים לפעול. אף תינוק לא נולד גנב, רק האירועים שאירעו לו במהלך חייו, והבחירות שהוא בחר הובילו את האדם להיות גנב.

ממכתבך אני חש, שהקושי הגדול שלך הוא לא עצם היותך יהודי בן תורה, והנך מודע היטב לזכות/חובה להיות יהודי בן תורה. הקושי הוא יותר במתח והלחץ מהחובות שהיהדות מטילה עלינו. ניהול נכון של הלחץ ומהמתח יקלו עליך מאוד.

הרב דסלר זצ"ל במכתב מאליהו בקונטרס הבחירה כותב, שני צבאות שנלחמים זה בזה, כל שטח שנמצא מאחורי כל צבא, הוא בוודאות בשליטת הצבא ההוא. המלחמה מתרחשת בקו החזית, שם יש שטח מסוים שאינו שייך לאף צבא, ולמעשה נלחמים על השטח ההוא. כשצבא אחד מצליח להתקדם לתוך שטח הצבא השני, הוא רק הגדיל את השטח שבו הוא שולט, וקו החזית זז קדימה. כך זה גם בעניין יצר הטוב ויצר הרע. לכל יצר יש את השטח ששם הוא שולט ללא עוררין. שם האדם מוכרח לעשות טוב או רע. המלחמה אינה על כל השטח אלא רק בקו החזית, בשטח שבו האדם לא מוכרח לטוב ולא מוכרח לרע. אנחנו צריכים לזהות את אותו שטח בתוכנו, ושם להשקיע את האנרגיות בכל כוחנו. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להשקיע את האנרגיות בכל הדברים שאנחנו מוכרחים לעשות רע. ואם אנחנו עושים זאת, בהחלט נרגיש את כובד המשימה הגדולה הזאת, ונרגיש את הייאוש והאכזבה והכישלון. הרגשות האלה, הם הלחם והחמאה של יצר הרע, כך נתייאש מהר יותר ונשקע ברע. אנחנו צריכים לזהות את הדברים והנקודות אצלנו שאנחנו לא מוכרחים בהם רע ושם להשקיע את מירב האנרגיות. כששם נצליח, בעצם הטוב שבו כבש עוד שטח ברע. עוד צעד ועוד צעד ועוד צעד פתאום נגלה שכבשנו את שטח הרע לגמרי אומכמעט לגמרי.

לפעמים, כותב הרב דסלר זצ"ל, נקודת הבחירה תהיה קטנה ממש. אתן דוגמא. אדם שקשה לו לקום בבוקר בזמן לזמן תפילה. ושוב ושוב הוא מוצא את עצמו קם מאוחר. אבל אותו אדם מזהה בעצמו שאמנם לקום ב7 בבוקר הוא לא מצליח, אבל לקום ב10 זה משהו שהוא יכול. זה אומר שנקודת הבחירה אצלו זה האם לקום ב10 או לקום ב11. כאן הוא יצטרך להשקיע אנרגיות, בלקום ב10. לאחר זמן שהוא מתרגל לקום ב10, וזה קל לו, אפשר להקדים את השעה, למשל לקום ב9:45. וכך צעד אחרי צעד, עד שלקום ב7 יהיה הרגל קל.

אין ספק, זו מלחמה! אמנם המלחמה הגדולה היא לקום ב7, בסופו של דבר, אבל ההתמקדות היא קרב אחרי קרב עד הניצחון הגדול.

לפי כמות האנרגיות שיש לאדם, נבחר גם את מספר הקרבות שבהם אנחנו נלחמים. יש אדם המסוגל לנהל כמה קרבות קטנים בכמה נושאים, יש המסוגל רק בנושא אחד, וזה בסדר גמור. כי ברגע שהאדם בוחר בדרך של עשייה של התקדמות, והוא נלחם להתקדם ולהשתפר, בסוף הניצחון הגדול יגיע. בסוף הוא יזכה למתנות הגדולות של קדושה רוח הקודש נבואה ועוד.

במלחמת העולם השנייה היו עשרות חזיתות. אבל גורל המלחמה נקבע בשתי נקודות עיקריות. אחת שארה"ב הצטרפה למלחמה, השנייה, שתי חזיתות בודדות, חזית אחת הקרב באל עלמיין השני, פעם ראשונה שכוחות הנאצים ימ"ש ספגו הפסד משמעותי. החזית השנייה שהחלה את נסיגת כוחות הנאצים ימ"ש הייתה בנורמנדי. שים לב, ידידי היקר, שתי חזיתות ששינו את מפת המלחמה עד לניצחון הגדול בחסדי ה'. כך בדיוק זה במלחמה הגדולה עם היצר. לבחור חזית אחת או שניים ושם לשים את מירב הכוחות והאנרגיות, ואז שלב אחרי שלב עד הניצחון הגדול. כל עוד ההשקעה של כוחות הברית הייתה בכל החזיתות, לא הצליחו.

לסיכום קצר: רשום לעצמך את הנושאים בהם לדעתך אתה צריך להשתפר. לא משנה כרגע מה גודלם ועוצמתם. לאחר שיש לך איזו שהיא מפה. תבדוק עם עצמך מה סדר הנושאים וחשיבותם. למשל, אם אתה רוצה לשפר את הקימה בזמן ואת התפילה בזמנה וקדושת העיניים, תסדר לעצמך את הנושאים לפי סדר החשיבות שאתה חושב. לאחר שיש לך סדר מוגדר וברור , תבדוק עם עצמך, על איזה נושא אתה מסוגל יותר בקלות לעבוד כרגע, ותבחר בו. גם באותו נושא, על תבחר לעבוד על ההתחלה על הכל, בוודאי שלא בלחץ, אלא תבחר לעצמך צעדים קטנים ומדודים, כאלה שאתה יודע שאתה מסוגל להתמודד מולם. למשל, מי שנכשל בראייה אסורה, לא מיד ללכת ברחוב בלי משקפיים או עם עיניים על הרצפה. אלא למשל, במקום להסתכל 2 דקות, תסתכל דקה. כלומר, האנרגיות לא יהיו, לא להסתכל בכלל, אלא להסתכל פחות. האמן לי ידידי היקר, שמעשה קטן זה, הוא בעצם מעשה ענק שיעשה רעש אדיר בשמים!. רשום לעצמך את סדר הצעדים הקטנים והמדודים שאתה חושב שביכולתך לעשות. כך צעד ועוד צעד ועוד צעד, בסוף, אנשים יעמדו בטור ענק לקבל ממך ברכות או לשמוע את הוראותיך.

חשוב מאוד! גם על הצעדים הקטנים, תהיה מלחמה עזה! היצר הרע לא יוותר על כלום! ואל תיבהל מקשיבים ונפילות, כי הם יבואו. הכי חשוב, לא להתמקד הנפילה עצמה, ולא להתייאש, אלא לחשוב, אוקיי, נכשלתי, נפלתי, מה אני עושה עכשיו שפעם הבאה תהיה טובה יותר. לפעמים נגלה שמה שחשבנו בהתחלה כצעד קל, יתברר לנו כצעד גדול, אז נפרוט מחדש את הצעדים לצעדים קטנים יותר. זה שלרגע צבא היצר הרע ניצח בקרב אחד, לא אומר 'הוא ינצח בקרב הבא או במלחמה.

לא צריך להיות גיבור גדול או חכם גדול וכדו'. הקב"ה לא דורש מאיתנו להיות חכמים גיבורים וצדיקים. הקב"ה דורש מאיתנו את הלב, "רחמנא ליבא בעי".. את הרצון העמוק להיות טוב יותר, ואת העשייה לפי כוחותינו כיום.

נכון, כדאי לפעמים, לעבוד על הצעד הבא שנראה לנו כרגע כמעט בלתי אפשרי, זו גם דרך טובה להתקדם. אבל הכי חשוב, לא לקפוץ לצעד גדול מדי שלא נצליח בו בכלל.

ועוד נקודה שהיא קריטית מאוד!! אל תעשה צעדים שיגרמו לך להרגיש עצב או כישלון. תחפש את הצעדים שיתנו לך כוח ועוצמה. לפחות תעשה דברים שיעשו לך טוב ויעזרו לך לשחרר את הלחץ. הסוד הגדול בעבודת ה', זה עבודה מתוך שמחה. אם תעשה דברים שיעשו לך טוב מתוך מטרה שזה יקל עליך בעבודת ה', זה נחשב כחלק מעבודת ה'!

אסיים בדבריך שלך "סך הכל אנחנו בני אדם". וכך הקב"ה יצר אותנו, והקב"ה הוא קל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת, והוא, הבוחן כליות ולב, יודע שאתה רוצה ומחפש ומבקש, והוא לא יסתיר את חסדו ממך.

אם תרצה להעמיק עוד ולהבין עוד אשמח להיות לרשותך.

ישראל ש.