אישה אמיצה ואהובה מאד!
אני מתיישבת לכתוב לך את התשובה ביראת קודש לא פחות.
ראשית- חיבוק גדול מרחוק. מבלי להכיר אותך, הלב יוצא אלייך והלוואי ותרגישי את תמיכתי גם מרחוק.
התבוננתי בשאלה לך וניסיתי להבין למה את זקוקה ממני.
הרי לכאורה נראה שבתוך כל הכאוס והחוסר שליטה בחייך, הכל מטופל, ביחד ולחוד אבל בכל זאת פנית ובסוף ציינת בכמה מילים:
אז מה אני מחפשת- בעיקר מחשבות/עצות ואולי גם מקרים שקרו ואפשר ללמוד מהם על איך ומה לעשות בשלב הזה עם מינימום פגיעה בילדים.
אני שומעת ממך שעיקר הקושי שלך הוא מול הילדים. כבת להורים גרושים את מתארת כמה החוויה הייתה קשה ומטלטלת ואת חוששת שילדייך יעברו חוויה דומה.
לפני שאחלוק את מחשבותיי, חשוב לי לציין 2 דברים שכנראה כבר ידועים לך ובכ"ז אכתוב אותם:
1. צפייה בתכנים קשים ואפילו חמור מכך קשרים וירטואליים עם נשים אחרות אינן מעידות כהוא זה על אהבתו של בעלך אלייך, על כמיהתו ורצונו להיות איתך בקשר קרוב, משמעותי ואוהב.
2. חשוב לעשות הבחנה בין צפייה בתכנים לבין התמכרות להם שלרוב מגיעה עם תסמינים נוספים. אמנם פעמים רבות השורש של שניהם זהה, אבל התמכרות היא אכן אתגר זוגי משמעותי מאד שהריפוי ממנו אורך תקופה ארוכה עם עליות ומורדות.
כעת למחשבותיי… בשאלתך נראה כי הבחירה שלך היא בין 2 חלופות ששתיהן נשמעות קשות: השלמה עם מצב שבו בעלך מפר שוב ושוב את האמון ביניכם או גירושים שהם כדברייך שבר וחורבן.
הרבה פעמים המצוקה שלנו נובעת מזה שלא רק שיש לנו התמודדות אלא אנו חווים אותה כחסרת מוצא ופיתרון.
אחד הדברים שקשים להחזיר לתוך קשר הוא אמון. אמון בטוב, אמון ששניכם ראויים לחיות חיים מלאים ומאושרים, אמון באהבה שהיא יכולה לנצח.
אינך אמורה לחיות חיים בהם את נבגדת שוב ושוב, בהם את סובלת וכואבת כ"כ.
פשוט לא.
קודם כל ההבנה הזאת צריכה להיות מה שמוביל אותך ומנחה אותך בכל החלטה שתקבלי.
אך הבורא זימן לך צומת דרכים בה עלייך לקבל החלטה ולהסכים לשלם מחיר, כלשהוא.
ולא רק לשלם מחיר, אלא להסכים רגע להיות בכאב ובשבר הגדול שאת חווה, לא לברוח ישר לתכל'ס של מה עושים.
כשאנחנו מסכימים לעשות שלום עם המציאות (ואני לא אומרת שזה קל בשום צורה! זה דורש להתמודד עם שלבי האבל , עם הפצע שקיים בחייך, אולי גם עם פצעי ילדות שמתעוררים בעקבות כך, ואני כבר שולחת לך נחמה, חיבוק וכוחות)
אבל אני חושבת שעצם ההסכמה לשים גבול אמיתי בתוכנו שככה אני לא ממשיכה, לפעמים עצם ההסכמה הזאת פותחת נתיבים חדשים בתוך המציאות, מראה לנו כיוונים שלא חשבנו עליהם.
אני יודעת שזה נראה כרגע שזה או נישואים כואבים או גירושים כואבים , אבל אני רוצה להניח פה שתמיד יש עוד אפשרויות, תמיד. לפעמים אנחנו לא רואים אותם, כי ההסתכלות שלנו צרה מדי , נעולה מדי רק על הסיפור שאנחנו מספרים ולא רואה מעבר.
אינני מכירה אותך, את בעלך ואת הקשר ביניכם. אני לא יכולה לומר לך האם שווה להשקיע ולתת עוד הזדמנות או שלא.
אבל טיפול זוגי טוב ומקצועי הוא כזה שמחזיק את המקרה ועוטף אותו.
טיפול טוב יודע לייצר מרחב שבו שני בני הזוג יכולים להביע את הכאב והתסכול וגם את התקווה והרצון לשינוי וריפוי.
אם הטיפול הזוגי לא מקדם אתכם לעבר המטרה הזאת, אפשר ורצוי להעלות זאת בפני המטפל ולשקול מטפל/ת אחרים .
אחות יקרה, אני רוצה לכתוב לך שאל תתייאשי, אל תרימי ידיים. יש המון טוב בעולם שעוד מחכה לך. גם בתוך החלטה קשה של גירושים יש לך המון המון בחירה! את לא כמו ההורים שלך ! יש לך את הזכות והאפשרות לכתוב סיפור אחר ושונה ממה שחווית כילדה.
נכון שפרידה וגירושים הם קשים, אבל גם בתוכם יש טווח שבו אפשר להכניס המון מודעות ובריאות . אפשר להכין את הילדים אחרת, לתת להם ליווי מקצועי ותומך, לתת לך ליווי, לאפשר לצעד להיות הרבה יותר מרוכך.
וגם אם נשארים ביחד, לא חייבים לסבול ! אפשר להחליף מטפל, לנסות גישה אחרת, להתייעץ עם רב נוסף… והכי חשוב אם מתאפשר לנהל שיחה אמיתית וכנה עם האיש שלך, להבין ביחד מהו החזון הזוגי שלכם, האם את חולקים כמיהה משותפת לקרבה ואינטימיות זוגית ? אם שניכם רוצים את זה, אם יש בכם רגשות של אהבה ואכפתיות, אז יש דרך לעשות , אפשר לשקם יחסים! אפשר לצאת מהתמכרויות, מבורות , אפשר לחזור לארץ החיים.
התשובות נמצאות עמוק בתוכך, בידיעה הפנימית שיש בך מה נכון לעשות, אל תתייאשי מלמצוא אשת מקצוע שתעזור לך להוציא את הקול הזה החוצה, יש מי שיכולה לעזור לך!!
את מסיימת את שאלתך בתפילה שילדייך ידעו לשים גבול ויכירו בערך העצמי שלהם ואני רוצה לומר לך שהילדים הם סה"כ מראה שעומדת מולך ומשקפת את הילדה הפנימית שבתוכך.
חזרי פנימה, הסכימי לכאב של הילדה ההיא להיות נוכח ולהישמע, תני לה כלים לשים גבולות ולומר לא איפה שצריך, לא מהדהד ונוקב, והכי חשוב- הזכירי לה את הערך שלה שהוא בלתי תלוי ובלתי משתנה מתוקף היותה חלק אלוק ממעל.
שולחת לך צידה לדרך ים של תקווה, אמונה בטוב והיזכרות בפלא הגדול שהינך.
יהי ד' עימך.
בהצלחה רבה,
נועה
דלג לתוכן
