שואלת יקרה.

את מתארת, בכמה שורות קצרות וכאובות חיי נישואין לא קלים ולא פשוטים בכלל. והכאב שיוצא מבין המילים שלך, צועק זעקה גדולה ומרה.

את כותבת "היום בעלי אדיש אלי". זה עוד לפני ה"מקניט, מקטין ומשפיל". ואני חושבת על הרצון הזה באהבה שנטוע בעצם הנפש שלנו… בצורך העמוק והחיוני הזה בקשר, בלהיות ניראים וראויים, להיות נשמעים ומשמעותיים. באמת הכי אמיתית שלנו. כל חיינו מכוונים על פי הרצון הזה. אנחנו באים והולכים, עובדים ולומדים, מנקים ומסדרים, ומתחת לכל זה פועמת כל הזמן תקווה: לישא חן, להיות אהובים.

אברהם ליפשיץ, מטפל גדול, נוהג לומר שהחיים משולים לנר, והזוגיות לשמן. כשיש שמן, הנר יכול לבעור, החיים יכולים להיות מלאים, מאירים, חיים. וכשאין שמן… הנר עלול לדעוך ולכבות, חלילה.

את כותבת "חייבת עזרה, אני משתגעת כבר!" והזעקה שלך נשמעת.

יחד עם זה, נשמע גם כח החיים שלך, שזועק ומחפש מענה.

כמובן, לא אוכל על סמך המילים היקרות שלך לענות לך מה לעשות, הרי אנני מכירה אותך ואת דינמיקת החיים שלכם,

מה שכן ברור לי מעבר לכל ספק, זה שמגיע לך, כמו לכל אישה, כמו לכל אדם, לחיות ובנועם, במקום שבו נמצאת אכפתיות, התעניינות, וחוויה אמיתית ועמוקה של מקום ושייכות.

איך עושים את זה?

כאן כבר הנכון ביותר הוא לפנות לטיפול, עדיף, כמובן, טיפול זוגי. אם תרצי, אוכל לעזור לך למצא מטפל/ת סמוך למקום מגורייך.

אלא שמעבר לכך, רוצה להציע, כעזרה ראשונה,  שני דברים סותרים.

האחד הוא –

לחפש בחזרה את אותה אהבה, את אותו אדם רגיש, מדהים וטוב לב איתו נפגשת, את אותו איש שנעלם לך… שהיה בשלב ההכרות, והמשיך אחרי החתונה, ופתאום – נעלם, וכאילו צמח במקומו איש אחר…

איפה לחפש אותו, את אותו אהוב שלך? בדיוק, במי שמולך, שרוטן וכועס ומקניט ומקטין.

את מכירה את זה, שמחשבה יוצרת מציאות? לפעמים, כשכבר כל כך מתכווץ ושפוף ומוקטן ומוקנט לנו בפנים, אנחנו ממשיכים לייצר את המציאות הזו בחוץ, ויוצרים, בעצם, מעגל קסמים: המחשבה ש"הוא  תוקף אותי" יוצרת את המציאות הזו, והוא אכן משפיל ומקניט, והמציאות העגומה הזו, יוצרת מחדש את המחשבה.

והשאלה הגדולה היא, האם נצליח לפרק את המעגל העצוב הזה.

איך לפרק?

על ידי כח המחשבה וכח הלב. על ידי שנמצא ונגלה את אותם ניצוצות של יופי ואכפתיות, של רגישות וטוב, את אותם רגעים של קשר שהיו פעם, וכנראה פועמים מתחת למסך העשן, ונדליק אותם. נגדיל אותם, ובעיקר – נדבר אותם, נחצין אותם. מחמאות, מילים טובות ומקרבות, חיוכים ואפילו רגשונים, שוקולד או פרחים ריחניים, יכולים לעשות כאן עבודה נפלאה, שתוכל להסיר את האבק הזה שהתיישב על הלב, ומונע ממנו לנשום.

היכולת שלך, אישה יקרה, היכולת שלך לפנות לעזרה ולשאלה כאן, מעידה שיש לך את הכח לעשות את הצעד הראשון לכך. להתחיל להשפיע על הקשר, להתחיל להניע אותו בדרך העולה, אמן.

זה הדבר האחד.

והדבר השני, הסותר, כאמור,

הוא להזכיר לך: את אישה יקרה, שנבראת בצלם אלוקים. וככזו, אין לאף אחד רשות להשפיל, להעליב, ולהקטין אותך. יש מקומות שפשוט צריך לעצור ולשים גבול. השפלה –זה לא! ובשום אופן.

מקווה  שעזרתי, ושתוכלי למצא את הכוחות בתוכך לעבודה העצומה הזו, העוצמתית הזו, של להדליק בחזרה את הנר.

אני כאן, אם תרצי.

תמר ע.

[email protected]