דלג לתוכן
שלום וברכה,
אני נשואה 25 שנה.
לעיתים מתוך כעס בעלי מתפרץ עלי במילים פוגעות ששורפות לי את הלב והנשמה,
הוא יכול לאמר לי מילים כמו בזויה מכוערת מגעילה מפלצת
הוא יכול "לזרוק" לאויר שכבר שנים הוא חושב על גירושין ורק ממתין שהילדים יגדלו
הוא לא מוכן ללכת לשום יעוץ או הדרכה איתי. יש לציין שיש לנו גם תקופות נפלאות ביותר,
רכבת ההרים הזו מטלטלת אותי וגם הפחד מהעתיד גם אבל לא רק כבת להורים גרושים
אשמח למענה כיצד ניתן להתמודד
אשה יקרה,
סליחה שהתעכבתי עם התשובה. חשבתי הרבה על שאלתך במהלך השבוע החולף.
הרגשתי כאב גדול מהתיאור הקצר שלך על חיי הנישואין שלך.
למרות שלא פרטת הרבה הרגשתי את החיצים ואת הפגיעה הקשה שיושבים עליך ושורפת לך את הלב והנשמה כדברייך.
את אישה יקרה, זכאית לחיות חיים של כבוד, של ערך עצמי, של חירות הנפש וכרגע לפי דברייך נשמע שאין זה כך. אף אחד בעולם כולל בעלך אינו רשאי לדבר אליך באופן כזה לא בהיותכם ליד הילדים ולא בהיותכם לבד.
תדעי לך שחז"ל מדברים במילים מאד גדולות על חשיבות השמירה על כבוד האישה ע"י בעלה ועל הזעזוע שנגרם בשמים כשאישה מורידה דמעות בגלל שנפגעה.
אני מבינה מהמשפט הקצר שכתבת שאת חוששת מגירושין וזה אפילו משמש כאיום מצד בעלך בזמני חיכוך.
אמנם, כבת להורים גרושים את לא רוצה שילדייך יחוו חוויה כזו אבל חשבת פעם מה החוויה שהם חווים כששומעים את אבא מדבר לאמא בכזה חוסר כבוד?
חשבת פעם איזה ערכים הם יביאו איתם לזוגיות שלהם? האם הם ידעו לדבר בכבוד לבני ובנות זוגם?
אני לא רוצה לומר לך שהפתרון היחיד הוא פרידה אבל אני רוצה לומר שלפעמים זה לא הדבר הכי גרוע שילדים יוכלו לחוות.
אני מבינה שנושא הטיפול והייעוץ עלה בינכם ונדחה ע"י בעלך ולכן נשמע לי שאת צריכה להתחיל בייעוץ פרטי שלך, בלי בעלך מכיוון שהוא מתנגד לכך. יש הרבה מטפלות זוגיות טובות.
תהיתי לעצמי האם יש סביבך משפחה תומכת? האם יש אנשים שאת יכולה להתייעץ עימם ולסמוך שהם רואים באופן נקי את מלוא התמונה?
ואולי יש רב שאת סומכת עליו ויכולה לשוחח איתו בפתיחות?
האם העובדה שתשתפי אחרים במתרחש בבית תוריד קצת את מינון הדיבור הלא נעים בגלל הבושה או שחלילה תגביר בגלל כעס?
מנסיוני, לפעמים העובדה שאישה מביאה את נושא הגירושין והפרידה כלגיטימי ולא מאיים מבחינתה זה עצמו משמש סוג של ניעור לבעל. הוא לא יכול להשתמש בזה כאיום כי זה כבר לא מפחיד והוא מבין שיש דברים שמבחינתך הם קו אדום שלא תסכימי לחיות עימם.
עם כל דברי את זו שמכירה את בעלך ואת הזוגיות שלכם הכי טוב, חשבי לפני כל אמירה או פעולה כדי שלא תחמירי את מצבך בלי שיש לך גיבוי. איני רוצה חלילה שתמצאי עצמך במצב יותר קשה או מאיים מזה המוכר לך.
הפעילי שיקול דעת ומחשבה, את מי נכון לשתף ומתי. מה נכון לספר לבעלך ומתי זה הכי מתאים.
ודעי שיש מרכזי סיוע לנשים שיכולים לעזור במקרי קושי קיצוניים.
בהצלחה רבה וברכת ה' עליך.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
