אישה יקרה ואהובה,

קראתי אותך והרגשתי את הכיווץ בלב.

את הכאב שאת מרגישה,

את חוסר הצדק שעולה.

אמנם לא כתבת, אבל בין השורות אני שומעת שמעבר לקושי הטכני, את רוצה שהוא יראה אותך, שיתן יד בפרויקט הזה של הבית וגידול בנכם המשותף.

אני רוצה לשלוח לך קודם כל חיבוק גדול, להגיד לך שאת ראויה שיראו אותך, ואת ממש לא צריכה להיות לבד בכל עבודות הבית.

בשורות הבאות אני רוצה להציע לך כמה נקודות למחשבה.

כתבת שאתם מגיעים ממשפחות שונות במהות בכל הנוגע למידת המעורבות של ראש המשפחה בעבודות הבית.

את ראית אב פעיל ומעורב מאד, והוא גדל על מודל אחר לחלוטין.

את למעשה רוצה להזמין אותו לדבוק במודל שאת מכירה: גבר ששותף לחיי הבית על מטלותיו.

אני רוצה שניה שנבין יחד שזה מאד לא פשוט.

אחרי יותר מעשרים שנים שהוא גדל במודל מסוים, לשכנע אותו לעבור למודל אחר. וזה מודל שדורש ממנו לעבוד קשה.

למה שירצה להשתנות?

לכאורה הרבה יותר נוח לנוח כשחוזרים מהעבודה. מה ישכנע את האיש שלך לעבור למודל שאת מאמינה בו?

כתבת שלפעמים את "יוצאת עליו", וזה עוזר לכמה ימים, אבל אז שוב המצב חוזר לקדמותו.

מפה אפשר להבין, שלכעוס, לצעוק, לדרוש ולצוות – זו שיטה שלא עובדת ולא עוזרת בזוגיות (גם לא במערכות יחסים אחרים, אבל זה לא הדיון כרגע).

אז מה כן?

אני רוצה להציע לך, באהבה גדולה משהו אחר לחלוטין.

עד כה היית עסוקה ב"כמה הוא לא": "לא עוזר, לא שותף, לא חלק" ואולי גם "לא רואה אותי".

אני רוצה להציע לך להתחיל דרך שונה במאה ושמונים מעלות: להתחיל לבדוק מה הוא כן, ומכל ה"כנים" האלו, מכל הדברים שהוא כן עושה עבורך ועבור המשפחה, להתחיל לעשות חגיגה גדולה.

כתבת שהוא עובד קשה לפרנסת המשפחה. זה דבר עצום! החל מהיום, תעשי מזה חגיגה. אמנם זה קשה בסוף יום כשאת גמורה, להתחיל "להרים" לו שעבד כל היום. אז אפשר ברגע אחר ביום, כשמדויק לך, לכתוב פתק קטן בו את מודה לו על זה שעול הפרנסה עליו, לספר בגאווה לאחרים באיזה גבר זכית, ועוד ועוד, על זו הדרך.

הרשי לי לגלות לך, שבזוגיות בריאה, גבר רוצה ומשתוקק לשמח את אשתו. גבר רואה בעובדה שאשתו שמחה ומסופקת – ניצחון אישי שלו.

כרגע לבעלך אין מוטיבציה להשתנות. הוא ממילא "מקבל על הראש" ומרגיש כישלון.

אני מזמינה אותך להרכיב משקפים של עין טובה עליו. ממש לעשות עבודה ולהתאמץ לראות איפה הוא כן עושה בשבילך ובשביל הבית.

בכל פעם שאת מזהה פעולה שהוא עשה עבורך או עבור הבית – תעשי מזה עניין.

טוב צומח מטוב. כשאת תראי לו כמה משמחת אותך העזרה שלו, ולא כמה מבאסת אותך העובדה שהוא לא עוזר, יוכל להתעורר אצלו את הצד הגברי של גבר בריא, שמבקש לשמח את אשתו.

בשולי הדברים –

כתבת שקשה לך לעבוד במשרה מלאה ובמקביל לבצע את עבודות הבית ללא עזרה. ועוד כתבת, שהוא האדם היחיד שיכול לעזור לך (הורים גרים רחוק וכו'). ואני רוצה לשאול אותך, האם בחנת אפשרות להכניס בחורה שתעזור קצת בכביסות, כלים וגיהוצים? האם יש אופציה לקחת עוזרת בית?

כי אם מדובר בענין טכני, אני מניחה שאפילו שאת גרה רחוק מהמשפחה, אפשר לחפש פתרונות בעזרה.

אבל אם מדובר בענין מהותי, שאת זקוקה לתחושה שהוא שותף ורואה אותך, אני מזמינה אותך לזכור שזה מאמץ גדול עבורו (כיון שגדל אחרת), להפסיק לספור לו את הכשלונות, ובמקום זה להתחיל להעריך כל פעולה חיובית שהוא עושה עבורך ועבור הבית.

מה שמואר צומח – אם את מאירה את הכשלונות שלו, הם אלו שיצמחו (כפי שקרה עד היום). רוצה שהשותפות שלו תגדל? התחילי להתמקד ולהאיר את הדברים הטובים שהוא עושה.

בהצלחה אישה יקרה במסע.

בהערכה גדולה,

רבקי