בס"ד

שלום וברכה!

בשאלתך אתה מציין כי חמש שנים אתה ורעייתך נשואים באושר, אשר רק הוויכוח אודות צניעותה מעיב עליו. חשוב לי לציין כי זהו הישג גדול מאד של שניכם! זוגות רבים מתחילים את חייהם המשותפים באורות אך נכנסים במהירות לשגרה אפורה ושוחקת, המעמעמת את האושר שבחיי הנישואין. מדבריך ניכר כי האושר לא פג ממעונכם גם לאחר חמש שנות נישואין, ואתם בהחלט יכולים להתגאות בכך. יכולתם של זוגות להמשיך את האושר שבזוגיות, נובעת מרגישות הדדית, הקשבה, איכפתיות זה כלפי זו והמון המון הכלה של אורח חיים ורצונות של השני/ה. אינני מכיר אתכם, אך אם אכן ניחנתם בתכונות אלו (וכנראה שכן…), הרי שאתם ראויים להערצה ויש בסיס איתן ויציב לחיים משותפים באושר רב לאורך שנים רבות וטובות.

לגופם של דברים:

רעייתך החלה לפני כארבע שנים להחמיר על עצמה ולהקפיד הקפדה יתירה על צניעות מלבושיה, לדבריך "יותר ממה שההלכה דורשת" . לפני שאנו נכנסים לשאלה כיצד להתמודד עם כך, הרי שהיא ראויה להערכה על כך שהיא מצליחה להתמיד ארבע שנים בחומרה שהיא קיבלה על עצמה. אין ספק שביגוד קפדני הוא דבר מעיק, במיוחד בקיץ הארוך בישראל, והעובדה שהיא מסוגלת להמשיך ולהקפיד בהתמדה על מנהג זה, מעידה על יראת שמיים גדולה ועל יכולת נפשית חזקה. בר מזל אתה שזכית בבת זוג כזאת, וחזקה עליך שתדע להעריך ולשמור על תכונותיה וכישרונותיה הברוכים.

חילוקי הדעות שביניכם משמעותיים. רעייתך מעוניינת להחמיר על עצמה, בעוד הדבר לצנינים בעיניך, ומפריע לך ממש בחיי היומיום. מדבריך אני מבין כי לא מדובר ח"ו ברצון שלך להקל במקום שבו ההלכה דורשת הקפדה, אלא גם אתה הנך יהודי יר"ש המקפיד בהלכה על קלה כבחמורה, אך כאן מדובר בהקפדה יתירה ("נערווען" כפי שכינית זאת) אשר גורמת לך צער רב ובכך יצא שכרה בהפסדה.

השאלה שלי, האם אשתך יודעת זאת? האם ברור לה כי גם בעיניך ההקפדה ההלכה היא נושא חשוב וראשון במעלה, ורק כאן כיוון שהדבר מפריע לך מאד הרי זו חומרה דאתי לידי קולא?

במידה ואתם משוחחים מדי פעם על נושא ההקפדה ההלכתית בבית, הרי שצריך להיות ברור גם לה שזה חשוב לך לא פחות מאשר לה. גם אתה כמה לקרבת אלוקים וגם אתה מעוניין לקיים את תורתו על כל פרטיה ודקדוקיה. דא עקא שבמקרה הזה, הקפדה יתירה ורצון לקיים מצווה, עלולה ח"ו להביא לידי עברה, שכן גרימת צער לבן/בת זוג הרי הוא מהדברים החמורים בתורה.

התורה בפרשת כי תצא מתייחסת לנושא של "אונאת דברים", האיסור שלא לומר לאדם אחר דברים המצערים אותו. חז"ל למדו דין זה מהפסוק" : וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱ לֹהֵיכֶם" (כה: יז) , ואמרו חז"ל: בהונאת דברים הכתוב מדבר.

על אונאת זו אמרו חז"ל "גדולה אונאת דברים יותר מאונאת ממון"'. כלומר מריבה בין בני זוג וגרימת צער חמורה מרמאות בכספים. ולמה? משום ש"זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון". אדם שמרמה אדם אחר ומוציא ממנו ממון שלא כדין אפשר לתבוע אותו לדין, והצד המרומה יזכה לקבל את כספו חזרה. אבל על אונאת דברים אי אפשר לתבוע את הזולת. דברים שנאמרו אין דרך לבטלם, הם אינם ניתנים להישבון.

התורה מייחסת חשיבות עליונה לכל מה שקשור ב"שלום בית", וביחסים תקינים בין אישה לבעלה. הקב"ה בכבודו ובעצמו, מוכן למחול על כבודו – למען השכנת שלום בית, כמו שכתוב (ירושלמי סוטה א ד, בעניין אישה סוטה): "אמר המקום ברוך הוא, שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, להטיל שלום בין איש לאשתו". וכן מצאנו שהקב"ה אפילו שינה מן האמת, כדי לא לגרום איזושהי טרוניה או הקפדה בין אישה לבעלה (עיין בחומש בראשית פרק יח פסוק יג ובמפרשים). ישנם גם סיפורים מדהימים על גדולי ישראל אשר למען השכנת שלום בין איש לאשתו – עשו מאמצים כבירים, ואף מחלו על בזיונם. דוגמת רבי מאיר בעל הנס, אשר אמר לאשה שתירק על פניו, כפי בקשתו של בעלה, כדי להשכין שלום ביניהם (כמסופר בירושלמי הנ"ל).

מדברים אלו אנו למדים עד כמה חז"ל ראו בחומרה כל דבר הגורם למריבה בין איש לאשתו. לכן, אם מדובר בחומרה המתבקשת על פי ההלכה, בוודאי שיש לקיימה גם אם הדבר יוצר מתיחות (ואולי לא… כדאי לשאול רב בכל מקרה לגופו), אך אם מדובר בחומרה שהיא מעבר להלכה, אין ספק שאיננה דוחה אונאת דברים שבין איש לאשתו. במיוחד כשאתה מציין שהדבר גורם לכם למריבות עם ביטויים לא יפים וכו', הרי שבוודאי מדובר במצווה הבאה בעבירה.

יתכן מאד שאם אשתך תהיה מודעת גם לחשיבות קיום המצוות על כל פרטיהן ודקדוקיהן בעיניך, גם לרמת הצער שזה גורם לך (שזה היא כנראה יודעת) וגם לאמירה ההלכתית שבמקרה כזה זו מצווה הבאה בעבירה (ואפשר ללכת יחד לרב על כך), הרי שמשהו ישתנה.

זה מצד אחד.

מצד שני, מדוע הקפדתה על צניעות יתירה כל כך קשה בעיניך?

• האם זה בגלל החשש כי הקפדה יתירה בנושא אחד תביא מחוייבות לחומרות בדברים נוספים?

• האם זה בגלל שגם בקשר ביניכם היא צנועה באופן חריג, מה שמביא לקשיים בזוגיות?

• ואולי זה בכלל בגלל רצונך שהיא תיראה יפה בעיני אחרים, וצניעותה היתירה מונעת זאת?

כל אחת מהסיבות הללו (ויתכן שישנן גם נוספות) צריכה בדיקה מעמיקה מדוע זה קורה. אם אכן צניעותה היתירה מפריעה לקשר היומיומי ביניכם, אולי ניתן להגבילה לדברים הקשורים לנראות כלפי אחרים. חז"ל דיברו במקומות רבים על הצורך של אישה להיות נאה בעיני בעלה, עד כדי כך שאף בחתונה התירו לרקד לפני הכלה ולומר לבעל הטרי "כלה נאה וחסודה" (מסכת כתובות, ט"ז, ע"ב). זה שהכלה צנועה וחסודה זה מצוין, אך אין דבר זה צריך לפגוע בהיותה נאה בעיני בעלה. למראה הפיזי חלק גדול ביכולתנו להימשך לבני זוג ולחיות עמם לאורך ימים ושנים, וחז"ל הקפידו מאד על כך. לכן אם מדובר בצניעות הפוגעת בנראותה של רעייתך בעיניך, הרי שאשתך צריכה להיות מודעת לדבר ההלכה בנושא זה.

לעומת זאת אם מדובר ברצונך שלך כי אשתך תהיה נאה גם בעיני אחרים, הרי שכדאי כי תחשוב על כך שנית. היופי הוא אחת המתנות שנתן הקב"ה לאישה כדי שתישא חן בעיני בעלה והזוגיות תישמר ואף תתחזק עם השנים (גם לגבר נתן הקב"ה מתנות השומרות על הזוגיות, אך מדובר בסוגיה נפרדת שלא אכנס אליה כאן). שיתוף זרים במתנה זו עשויה להפחית את הרגש והמוטיבציה שבקשרים האינטימיים בין בני זוג, ועם הזמן לפגוע בזוגיות. לעיתים יש בנו רצון שהאישה תיראה טוב בעיני אחרים כדי שמתוך כך גם יעריכו אותנו ואת יכולתנו "להשיג" אישה כזו, אך זוהי הישגיות רגעית האמורה בטווח הרחוק להביא להפסד גדול בהרבה.

במידה וחששך הוא מחומרות נוספות שיבואו בעקבות החמרה זו, הרי שכדאי לשוחח על כך ביניכם בפתיחות ולהביא את החששות ההדדיים לשיחה משותפת.

בדבר אחד ניתן להרגיע אותך, כבר ארבע שנים אשתך נוהגת בצניעות יתירה, ואם חומרות נוספות לא הגיעו עד כה, כנראה שלא לכך פניה.

מעבר לכך, מכיוון ששניכם מן הסתם הקמתם יחד בית שאתם מעוניינים כי יעמוד על אדני התורה והיראה, הרי שיתכן כי היא חרדה מכך שהרצון שלך להקל בצניעות יגרור רצונות להקל במקומות נוספים. דבר זה עלול בעיניה להשפיע על חינוך הילדים ואחריתה מי ישורנו (בעיניה כמובן). כמו שאתה חרד מחומרות נוספות, יתכן כי היא חרדה מקולות נוספות, ועליך לחזק בה את התחושה כי בקשתך אינה מגיעה מחוסר יראת שמיים, אלא מרצון כן ואמיתי בטובת הזוגיות.

ועוד נקודה לסיום: מדבריך ניכר כי עיקרה של הזוגיות ביניכם טובה, ועל כן אין לי ספק כי גם רעייתך חפצה בך ומעוניינת לשמר אותה. מן הסתם היא רוצה בטובתך, וגם עקשנותה לשמור על הצניעות נועדה לדעתה בסופו של דבר להיטיב עמך. היא חושבת שכעת אתה אינך מבחין בכך וחושב זאת לדבר שלילי, אך בטוחה כי בסופו של דבר תצא נשכר ולכן היא ממשיכה להקפיד ולסבול כדי שגם לך בסוף יצא טוב מכך. אם תצא מתוך נקודת הנחה זו, והשיחה ביניכם תהיה מתוך מטרה לעשות טוב יותר לצד השני, אין ספק כי תוכלו להגיע לעמק השווה ולהמשיך בחייכם המאושרים לאורך ימים. אפשר לערב בנושא זה מורה הלכה, אפשר ללכת לייעוץ קצר, אך מן הסתם הבסיס הטוב והאיתן שיצרתם בזוגיותכם, יאפשר פתרון לבעיה והמשך חיים מאושרים.

וכמובן, במידה ותחשוב כי נוכל לעזור בדבר נוסף, מוזמן לפנות שוב ונשמח לעזור.

בהצלחה

דניאל

[email protected]