שלום לך שואל יקר וכאוב!

קראתי את שאלתך ונמלאתי צער.

אתה מתאר חיים זוגיים לא מלאי סבל.

אתה סופג מאשתך ביקורת והאשמה מרובים, אבל זו רק ההתחלה.

אתה סופג ממנה זלזול ואיומים בגירושין, היא פוגעת במילה שלך בפני הילדים ואפילו משפילה אותך במילות גנאי. ויותר מזה, היא מקללת אותך ומאחלת לך את הדברים הגרועים ביותר.

אתה לוקח על עצמך יותר ויותר ממטלות הבית והיא פחות ופחות.

אתה מוצא את עצמך מפרנס וגם דואג לבית ולילדים בעוד שאשתך מתנתקת מהסיטואציה.

רע לך איתה ורע לה איתך.

כשאשתך פותחת ריב אתה מעדיף להשתיק ולהמשיך הלאה, כבר אין לך כח ללופים הבלתי נגמרים האלו. זה רק מתסכל אותה יותר.

הלכתם לטיפול זוגי, אבל זה עזר מעט ואז נסוג. ההדרכה שאתם הולכים אליה עכשיו ( מעניין במה בדיוק מדובר) גם לא פותרת את המצב.

כמה סבל וכאב יומיומי יש בתיאור הזה, שאין לתאר ואין לשער.

ובתוך זה אתה ממשיך לתפקד ולדאוג לילדים בגבורה.

אני תוהה לעצמי – איפה אתה עומד בנקודה הזו? מה המחשבות והרגשות שלך לגבי הקשר? מה העוגן שמחזיק אותך בתוך הנישואין הללו?

אם אתה אומר – "אני רוצה את האישה הזו, אני רוצה ללמוד לאהוב אותה למרות הכל, אבל אני בטוח שזה יכול להיות אחרת בינינו", אז אני רוצה להציע לך קו מחשבה אחר, מאתגר.

אני רוצה לומר לך: אם המציאות הזוגית שלך לא פשוטה ברמה כזו גבוהה ואתה רוצה לשנות אותה, אתה חייב לאתגר את המחשבה שלך ברמה גבוהה מאוד.

אני אפיל את הפצצה ואז אפרק אותה.

אני רוצה להזמין אותך לחקור מה עובר על אשתך!

לכאורה מה זה אמור לעניין אותך?!

הרי היא כל כך בעייתית, ומתנהגת אליך בצורה כל כך נוראית!

אז אני רוצה לספר לך על פסיכולוג יהודי מפורסם, אולי שמעת עליו, קראו לו ויקטור פראנקל.

פראנקל נולד בגרמניה והתחנך בבית מדרשם של ראשוני הפסיכולוגים כמו זיגמונד פרויד, לגישה שלהם קראו הפסיכואנליזה. ככל שהוא העמיק בפסיכולוגיה הוא הבין שיש נקודה שבה הפסיכואנליזה טועה בגדול.

אבל השינוי הגדול התרחש אצלו כשהוא נלקח למחנות ההשמדה על ידי הנאצים ימח שמם, כמו שאר יהודי גרמניה.

הוא ראה שם דבר מופלא: שני אנשים, ישנים צמוד אחד לשני על מדפי השינה הצפופים. אוכלים את אותה פרוסת לחם, אותו מרק תפל. יוצאים יחד לעבודת הפרך, חוטפים צעקות ומכות כמו כולם.

אחד עסוק מטבע הדברים בעצמו ובכאביו, מנסה לשרוד, להרוויח עוד פרוסת לחם על חשבון השני, להיות ראשון בצעדה על מנת לא לספוג מכות, מנסה להתאבד על הגדר.

החבר שלו – שישן ממש לידו – מתנהג כאילו הוא בכוכב אחר. עוזר לכל מי שנופל, תורם ממנת האוכל הזעומה שלו לאחרים, מחפש את מי לשמח. הוא לא יותר חזק פיזית, בכלל לא. אבל הוא כאילו חי במקום אחר.

ואז הוא שאל את עצמו – מה ההבדל ביניהם?

והוא גם מצא את התשובה: השני יש לו משמעות עמוקה בחיים שלו ומשכך גם במנת הסבל האדירה שלו, אבל לשני אין.

פראנקל אמר פה דבר עמוק: איך הבן אדם יתנהג זה לא הנתונים שהוא נולד איתם. לא באיזה בית הוא גדל, ולא מה עובר עליו עכשיו אפילו אם זה שואה נוראה. מה שקובע מי הוא יהיה הוא הבחירה שלו איך להסתכל על חייו ומה לעשות איתם.

הוא לא יכול לבחור את הנתונים של החיים שלו, אומר פראנקל, אבל הוא תמיד יכול לבחור איך להגיב אליהם.

אמרנו שהזוגיות שלך במשבר גדול, אמרנו שבשביל לייצר שינוי נצטרך מן הסתם שינוי חשיבה גדול, ופה אני מרשה לעצמי לקחת אותך לקפיצה הבאה.

כעשרים שנה אחרי שויקטור פראנקל התחיל להפיץ את המאמרים שלו, התחילה להתגבש תפיסה חדשה על מערכות יחסים.

עד אז נטו להסתכל על זוגיות כמערכת של סיבה ותוצאה. היא עשתה כך ולכן אני מרגיש ומגיב כך, או להיפך.

אבל למען האמת מחקרים מראים אחרת.

מחקרים מראים שכשבן זוג אחד עוצר ופועל בצורה אחרת, זה משנה את כל המעגל.

פסיכולוג משפחתי יהודי בשם סלבדור מינושין גילה במעבדה למשל, כי כאשר אחד מבני המשפחה מעלה את המתח, אינסטנטקיבית בני משפחה אחרים יורידו את המתח.

בטיפול בגישת EFT גילו מתכונת שחוזרת על עצמה שבה ככל שבן זוג אחד נכנס בעוצמה יותר לתוך הקשר ותופס שליטה יתרה, בן הזוג השני יגיב לרוב בהתנתקות ובמין "יציאה" מהקשר.

חוקר יהודי אחר, בשם ג'ון מרדכי גוטמן, מחבר הספר "שבעת העקרונות לנישואין מאושרים", גילה ב"מעבדת האהבה" שלו, שבה תיעד זוגות רבים במצבים שונים, כי יש "נשק סודי" משותף לזוגות המאושרים. הם גם רבים, כמו כל הזוגות, אבל ברגע מסויים הם יודעים לעשות מחווה שמסמלת בשבילם הפסקת אש, ולנהל את הריב במועד מתאים יותר ובאוירה נעימה יותר, כאשר הם פנויים להקשיב לעצמם ולבני זוגם.

בתמצית, הפסיכולוגיה גילתה, שאם אני פתאום מגיב אחרת לאשתי, אני אקבל תגובות שונות, וגם אגיב להן בצורה שונה.

זאת אומרת שיש פה הזדמנות אדירה.

שגם אם בן הזוג מתנהג בצורה הכי נוראית בעולם, אם אני אגיב אחרת, הוא יתחיל לאט לאט להגיב גם כן אחרת, ויווצר מעגל שונה לגמרי.

הבעיה היא שגם כאשר אנחנו מנסים לתקן בתוך מערכת יחסים אנחנו שואלים את עצמנו מה אני יכול לתקן ואז מנסים לנחש, לשער, לפרשן את האשה או את הבעל, שואלים חברים, או קוראים עצות בספרים.

אבל בכל המקומות האלו התשובה לא נמצאת. כי לתקן בתוך זוגיות פירושו למלאות צורך של בת הזוג שלי, להיות שם עבורה. ובשביל למלאות את הצורך הזה אני חייב להבין מהו, והבן אדם היחיד שיודע להגיד לי מהו – הוא אשתי.

וזה באמת כה לא פשוט לפנות אל זאת שאני כבר מזהה כאויבת, ולשאול אותה מה היא צריכה או רוצה. יש כאן תחושת השפלה וויתור.

אבל זה לא ויתור, זהו שינוי מבט. אני כבר לא בן אדם שמגיב למה שקורה בחיים שלי, אני בן אדם שמוביל ולוקח אחריות. בן אדם שמייצר שינוי.

אז כאן אני חוזר להצעה הראשונה שלי, אני מקווה שעכשיו היא נשמעת לך יותר סבירה. לחקור מה הסיבה שאשתך מתנהגת בצורה כזו קשה.

כי אם תענה על השאלה הזו, יותר נכון, אם תצליח להבין ממנה את התשובה לשאלה הזו, יש סיכוי גדול שיהיה לך את המפתח ליצור שינוי במערכת היחסים שלכם, לא כי אתה אשם, אלא כי יש לך את המפתח לשנות את המצב שלך, של הזוגיות ושל המשפחה כולה.

זאת לא דרך של "זבנג וגמרנו", זאת דרך ארוכה, של לימוד, של לא לדעת, של נסיון וטעייה, של התקדמות ונסיגה…

אבל זו דרך שבה האדם לוקח אחריות מלאה על החיים שלו, ומייצר דרך זה שינוי בחיים של הסובבים אותו. זאת דרך הגבר הפלאית, שעליה אמר שלמה "שלשה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים" (משלי ל, יח).

מכיוון שכרגע הזוגיות שלכם במקום כל כך מתוח וסוער, מלא משקעים שצפים אינסטנטקיבית, אם תבחר ללכת בדרך הזו כדאי לך לשקול להיעזר בייעוץ זוגי מקצועי, אבל הפעם לא מתוך תקווה שאשתך תשתנה, אלא מתוך כוונה לקחת אחריות ולשנות את המעגל שלכם, להבין את אשתך ולהיטיב לה, ומתוך תפילה שאשתך תגיב לשינוי החיובי שלך ותצטרף לתהליך.

אני יודע שמה שאני הולך להגיד נשמע דבר רחוק מן הדעת, אבל גם במצב הקיצוני ביותר שבו נצברו כבר רגשות שליליים והמצב נראה אבוד, אנשים מגלים כי רגשות שליליים צומחים בחושך כמו עצים מטפסים, ואילו כאשר מציפים את אותם רגשות, ומשנים בעקבות זאת את ההתנהגות והגישה – גם הרגשות משתנים.

אני מאחל לך לבחור בדרך הנכונה ביותר עבורך ועבור משפחתך, שהיא גלויה רק לך, בעומק לבבך, ולדבוק בה ללא חשש.

חיים