פונה יקר,

סליחה על העיכוב בתשובתי שנבע מצוק העיתים והמלחמה שפוגשת כל אחד מאיתנו באופנים אחרים ומאתגרים.

מסיפורך הקצר אני מבינה שנישאת בגיל מבוגר, עם אישה שיש לה ילדה אחת ואין לכם ילדים משותפים. הפערים שאתה מצביע עליהם הם גם מבחינה דתית, בהשקפות העולם, אך גם באופי, מה שמקרין מאד על הדרך שבה שניכם מתמודדים עם המצב הלא פשוט, שנחת על כל יושבי הארץ הזו.

אתה, כפי שעולה מדבריך, יותר דתי, יותר מאמין בהנהגה אלוקית, אך גם באופי אתה יותר רגוע ופחות היסטרי. המחשבות על גירושין צפות ועולות לא אחת, וכעת בעקבות המצב, הן רק מתחזקות.

אני מבקשת להציע לך נקודת מבט נוספת על המצב שאתה מתאר.

למרות שזה נראה כאילו אתה מתמודד בשתי זירות, הרי שלעניות דעתי, יש פה זירה אחת. מי שיש לו אופי יותר רגוע, פחות נכנס ללחץ, (שבזמני שגרה, אפילו עשוי להחשב כסוג של אדישות) מוצא את עצמו בד"כ גם מזדהה עם אמונות שעולות בקנה אחד עם האופי שלו. יתכן שהעובדה שאתה מקבל יותר בקלות וברוגע נפשי את המציאות שנכפתה אלינו, היא חלק מאופייך הנינוח, ולכן אתה גם מצליח ליצר הסבר ואידיאולוגיה שעולה בקנה אחד עם הדרך שבה אתה מתנהל בעולם. בדיוק כפי שאדם מעשי, מדגיש יותר בהתנהלותו ובעשייתו האינטסיבית את חובת ההשתדלות, ואיש רוח יכוון את צעדיו יותר לאור הפסוק 'השלך אל ה' יהבך והוא יכלכלך' .

עת מלחמה היא גם זמן שבו אנשים מזקקים לעצמם מה חשוב בחיים, ובוחנים את עצמם אם הם חיים לאורם של סדרי עדיפויות נכונים. והשאלה שעליך לשאול את עצמך (ברגע של שקט עם עצמך, מתוך כנות פנימית, ואולי בעזרת חבר אמת או מטפל מקצועי) היא מה ה' אלוקי דורש מעימי בסיטואציה הזו.

מהי החוזקה שלי , ובמה אני יכול לתרום מחוזקתי לבית היהודי שהקמתי. איך תכונות האופי המיוחדות לי, דווקא אלו שאני יותר טוב בהם, יכולים להיות לזוגתי, לביתה, למשענת ולאחיסמך בתקופה שהיא קשה לכל בית פרטי באשר הוא, ולבתי עם ישראל ככלל.

אתה מתעייף מהמאמץ שאתה חושב שהנך משקיע, ומפנטז על 'גירושין', על מנוחה, על רווקות, על שלווה של לבד, של לדאוג רק לעצמי. והנך שוכח שבסרט הזה כבר היית, בשנות רווקות ארוכות, וראית כי אין זה מצב כה מזהיר. יש לנו נטיה לשכוח את קשיי העבר, לייפותו ולזכור רק את נקודות האור, ולכן ברגע של קושי הנך מתרפק על השחרור מעול שהיה מנת חלקך שנים רבות.

אך לא לחינם הקב"ה שם אותך במקום הזה, בתקופה הזו, בזוגיות הזו.

יש לך בה תפקיד נפלא ומאתגר, שאם תתגייס למלא אותו, ולא תברח ממנו, תתמלא באותו אור, באותם כוחות מזינים, של מי שמרגיש שהוא מביא לעולם את תרומתו הייחודית.

המשורר יונדב קפלון ששיכל שתי כלות בטבח בדרום, חידש בישיבתו בבית האבלים הבנה בדברי הנביא.

הפסוק בישעיהו מ א' אומר "וקווי ה' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, יכלו ולא יעפו". לצד הצורך להצמיח בימים אלו אבר חדש, הנביא גם מגלה לנו איך נוכל לעשות זאת: וקווי ה' יחליפו כוח. לא רק להחליף כוח באמצעות מנוחה כפי שאנו רגילים, במשמעות של הפוגה שמטעינה כוחות מחדש, אלא גם יחליפו כוח זה עם זה, נעשה החלפות, את תתני לי משלך ואני אתן לך משלי.

אין לי ספק שאם תתבונן לעומק, תגלה מהם החוזקות של אשתך, בתחומים אחרים, שאתה פחות טוב בהם. אתה תעניק לה את אותה שלוות נפש ואורך רוח שהיא כל כך זקוקה להם כדי להרגיש ביטחון בתקופה קשה זו, והיא תעניק לך מטובה בתחומים אחרים, שאולי לך אין בהם יד ורגל.

אם אתה מתקשה לראות תחומים אלו בעצמך, מומלץ מאד לגשת לטיפול או לרב, איש שיחה שמכיר אותך, ואת התא המשפחתי שלך, שידע להמריא איתך למבט גבוה יותר, ולראות את מה שלא ניתן לראות ממבט מאוזן.

במידת הצורך, פנה אלי ואנסה להפנות אותך לאדם או מטפל מתאים.

הרבנית ימימה מזרחי אומרת כי המלחמה הזו פגעה בלב הבית הפרטי. המקום שהיה הכי מוגן, נפרץ בו פרץ. אפשר לראות בכך מסר עבורינו, זה הזמן להשקיע בבית הפרטי, לא לברוח מאתגריו, אלא להחליט ביחד שמחליפים כוח זה עם זה, כל אחד תורם מחוזקו שלו, ונתרם , בתחומים אחרים, מחוזקה של זוגתו.

מאחלת לכם שהמשבר והקושי שאתם חווים עוד יוליד בכם כוחות,

יפתח בכם שרירים ויערה עליכם תובנות , שבמבט לאחור עוד תודו לקב"ה

על כך שלא נסוגותם מהמשימה הקדושה הניצבת כיום בפניכם, ויכולתם לה.

בברכה

ורדית

[email protected]