שלום לך שואל יקר.

ראשית ציינת שהינך בעל תשובה ותיק, אשריך שזכית להתקרב ולהיכנס לעולמה של תורה מתוך בחירה מתוך מחשבה והתבוננות!

לפעמים מי שמגיע מחוץ להוויית החיים החרדית, נופלת בחלקו זכות גדולה להסב את תשומת לב האנשים להנהגות ולניואנסים שאנו מחויבים לתת עליהם את הדעת, אך כוח האינרציה שלנו כחברה שנולדה לתוך המציאות הזו לא נותן שניתן עליהם את הדעת כראוי.

ולכן בפתח הדברים עלי להוקיר לך טובה על עצם העלאת הנושא החשוב שראוי לדון בו בכובד ראש.

תודה רבה.

ברשותך אחלק את השאלה לשני שאלות: שאלה ראשונה, מהו האיזון הראוי בין עבודת ה' הפרטית לבין הסביבה המשפחתית, הילדים וברשותך אוסיף גם האישה.

שאלה שניה, האם לימוד התורה נגזר עליו שיהיה רק במקום מסוים בית כנסת או בבית המדרש מחוץ לבית או שמציאות הלימוד יש להם מקום גם בתוך הבית.

ותחילה אתייחס לשאלה הראשונה. עבודת ה' של כל ירא שמו היא עבודה בתוך מכלול של עולם שברא הוא בעולמו.

לכל אדם יש את המערכת הפנימית שלו ויש מעגל נוסף שזו הסביבה שלו, אין זה מקרי שזו סביבתו, כך רוצה הבורא שהוא ישפיע ויושפע מכוח אותה סביבה.

וכפי שכותב בטוב טעם הרש"ר הירש: "דע, כי הקב"ה יעד אותך להיוולד דווקא בתקופה שבה נולדת, בסביבה שבא באת לעולם, להורים שהולידו אותך בנסיבות מיוחדות לך, מפגיש אותך עם אנשים מסוימים, נותן לך מורים מהם תלמד וידידים להם תתחבר או תתרחק מעניק לך כוחות גוף ונפש במידה הנדרשת לצרכך, מעמיד אותך במהלך חייך במצבים הייחודיים לך. כל אלה מהווים עבורך את האמצעים הטובים ביותר כדי להגיע אל התכלית אליה נשלחת לעולם למלא את רצונו יתברך, ובהם טמונה הצלחתך".[1]

ולכן אינה דומה עבודת ה' של בחור או אדם ללא משפחה לאדם נשוי בעל משפחה. הנתונים משתנים ובהתאם לכך גם עבודת ה' משתנת.

ישנה מליצה שמאחלים כאשר נולד ילד: תזכה לגדלו לתורה חופה ומעשים טובים. מקדימים את החופה למעשים טובים כי המעשים הטובים נמדדים בעיקר לאחר החופה, עם האישה והילדים עם הסביבה הקרובה ביותר, שם נמדד האדם.

זו הקדמה לאתגר הגדול של שילוב עבודת ה' עם שאר בני הבית.

לכל אדם יש עולם רוחני פנימי שדורש ממנו לימוד, תפילה וקיום מצוות הבורא, אבל יש לו גם אישה וילדים וגם להם יש עולם משלהם. לילדים יש עולם שלהם הם משחקים ורצים בבית להנאתם, זה הבית שלהם וזה המקום הטבעי שבו הם יחושו הכי בנוח.

וכך נוצרת התנגשות בין העולם הפנימי לעולם ולסביבה הטבעית שלך וזהו הקונפליקט שהזכרת.

חשוב לציין, אינני מכיר את ילדיך ובאמת לכל בית יש דינמיקה משלו. לעיתים בתוך אותו בית יש אופי שונה ואפילו קיצוני בין הילדים, ולכן התשובה צריכה להיות בצורה כללית ולא באופן פרטני.

עצם המודעות והבנה שיש עולם שלם סביבנו והוא חלק בלתי נפרד מעבודת ה' שלנו אמורה להקל עלינו. כל אדם חייב לשמור על האיזון לדעת מתי רצון ה' שהוא יהיה עם הילדים ומתי רצון ה' שיעזוב אותם וילך ללמוד להתפלל וכדו', זה תלוי בהרבה גורמים, בזמנים שונים ובכל מיני משתנים ולכן מוטל על כל אחד להתבונן כל הזמן, לדעת ולהבין מתי זמן לזה ומתי הזמן למשהו אחר.

זה נורמלי לבקש מהילדים שעכשיו אבא רוצה שקט ואבא צריך ללמוד לשמוע שיעור וכדו', אבל טבעי ונורמלי שהם ירצו לשחק ולהשתולל בבית, בסוף זה הבית שלהם.

משטר ותקיפות ברוב המקרים לא יועיל ועוד יותר גרוע ישפיע לשלילה על החינוך של הילדים. כשפונים אליהם בתקיפות אכן הם יפסיקו לשחק, אבל הם יפסיקו בלי שהם באמת מבינים למה.

זה עלול ליצור להם ריאקציה ודחייה ממה שאבא למד, ממה שגרם להם להפסיק סתם במשחק ולהיות בשקט.

וכאן אני מתייחס לשאלה השנייה. אז אולי באמת אין מקום לחיבור בין הלימוד לבית, אם זו המציאות האם עלי ללכת לבית כנסת וזהו ולא ללמוד בבית?

כמדומני שאז מפסידים דוגמא אישית חשובה מאוד. כשהילד רואה בעיניים שלו את אבא שלו לומד בבית, זה משפיע עליו אפילו בתת מודע הרבה יותר מכל מיני שיחות ודרשות שהוא ישמע במהלך חייו על מעלת לימוד התורה.

אני חושב שכדאי להכניס ולשתף את הילדים בתוך העולם של התורה והמצוות, להמחיש ולהסביר להם על החובה והזכות בעצם לימוד התורה וכך הם עצמם נעשים שותפים ללימוד התורה שלך, ואז כשאתה מבקש מהם שאתה רוצה ללמוד וכדו' הם כבר מכירים ומבינים את הערך החשוב שבלימוד והם ילמדו בעצמם איך להתאים את המשחקים וההתעסקויות שלהם לשעות הלימוד שלך.

זה לא פתרון קסם וזה לא עובד תמיד בכל מצב, אבל כמדומני שזה כלי שיכול לגשר בין הצורך שלך ללמוד לבין הרצון הטבעי שלהם לשחק.

לשמחתך יש לך את הכלים לזה. אתה יכול בהתאם לגיל של הילדים לשתף אותם בהכרה שלך בחשיבות התורה והמצוות, במה שעורר בך את ההתלהבות והרגש לחיי תורה ומצוות.

ההכנסה הזאת בצורה מוחשית תחבר אותם להבנה שהתורה היא תורת חיים ולא סתם אוסף חוקים וככה הם ילמדו להעריך ולהוקיר את הלימוד שלך וממילא לדאוג לך וככה במקום להיכנס למאבקים, הם מצידם ירצו להיות חלק מאותה מציאות מופלאה של חיי תורה.

אני מאחל לך ובעצם לכולנו שנזכה למצוא את שביל הזהב, להצליח לשלב בין מציאות החיים הסובבת אותנו לבין עבודת הבורא הפרטית שלנו

בהצלחה רבה

צבי ג

________________________________________

[1] חורב פרקי התורות פרק ו