דלג לתוכן
אני בחורה בת 23 וכבר מגיל 19 בשידוכים
מלא שידוכים נופלים כי אני בחורה מלאה
יש לי אחות בת 20 שכרגע התחילה גם להיפגש
אני מרגישה שפתאום כשהיא התחילה לצאת אז מתרכזים רק בהצעות בשבילה
וכאילו זה ברור שהיא תתחתן לפני
המצב הזה קשה לי .וגם אם אדבר או אגיד משהו אז ישתיקו אותי כי זה המצב…
בחיים לא רציתי להגיע למצב הזה ולא דמיינתי שאני יהיה רווקה בגיל הזה
אמשח אם תיעצו לי מה לעשות
שלום לך, יקרה.
צומת הדרכים שבו את נמצאת כל כך לא פשוט, מכל הסיבות שבעולם. זה לא רק השידוך שלא מגיע, אלא ההשלמה, כביכול, עם המצב והמעבר הלאה- לאחות הבאה. זה לא רק החשש שאחותך הקטנה תעקוף אותך, אלא ההתמקדות בה. כואב. קשה.
ננסה לנתח את המכלול, ומה ניתן לעשות.
פתגם עממי מלמד בכנות כואבת ש'החולה – היכן שיניחו אותו – יכאב לו'. אם תצאי רגע מהסיפור, ותביטי למציאות בעיניים נייטרליות, כאילו שזה לא קשור אלייך, תוכלי להתייחס לעובדות באוביקטיביות: את ארבע שנים בשידוכים (מגיל 19). האחות שמתחתך רוצה גם לשמוע, והיא כבר בת 20, שנה אחרי הגיל שבו את התחלת שידוכים. היא לא 'אשמה' שיש לה אחות מעליה.
לא סותר שזה קשה מאד, וכבר נתייחס גם לזה. אבל קודם נלבן את העובדות.
נלך עוד צעד קדימה. שאלה נוקבת, שאינך צריכה לענות לאיש. רק לעצמך: איך תרגישי במקרה שאחותך לא תתחתן בגללך? תתעכב שנים רבות משום שיהיה לה קשה למצא את זיווגה בגיל מבוגר יותר? אין ספק. מציאות מורכבת. בהקבלה לפתגם- את כרגע החולה, של סיטואציה שלא תהיה – מכאיבה ולא פשוטה.
אז מה עושים במצב הזה?
דבר ראשון לוקחים נשימה עמוקה, ומסכימים לקבל שזו מציאות כואבת, ושההרגשה שלך טבעית לחלוטין.
דבר שני- לוקחים עוד נשימה עמוקה ומתכוננים נפשית שיתכן שזה אכן יקרה, ויעקפו אותך. כולנו תקווה שזה לא יקרה; אבל כשמוכנים נפשית שזה יכול לקרות – יותר קל בשעת מעשה. פשוט תעשי לעצמך סימולציות שמתארות את המצב הזה: מה את מגיבה כשניגשים לומר לך מזל טוב באירוסי/ נישואי אחותך; איך את רוקדת איתה בחתונה, כשברור לך שכל העיניים נעוצות בך (ולפעמים זו סתם הרגשה…); איך תיראי בחופה שלה, ועוד.
בא נתייחס רגע לאמירה בסוף השאלה: לא דמיינת שתהיי רווקה בגיל הזה. זה אכן קשה. בפרט כשהמציאות עולה על הדמיון ומנפצת לנו את התקוות. מצד שני, זו בדיוק ההזדמנות שלנו לעשות מעצמנו דברים שהמצב מאפשר: אולי להעשיר את עצמך בתחומי ידע נוספים? הרי את עובדת ומרוויחה, וגם יש לך זמן פנוי. אולי מסגרת התנדבותית שאת חשה בה בנוח? מעבר לזכויות שבוודאי יצברו לך, את גם תתמלאי בתחושת סיפוק. המתנה חסרת תוחלת לדבר שאיננו יודעים מתי הוא יקרה – זה מתסכל נורא. כשאנו לומדים לנצל את זמן ההמתנה – קל לנו יותר. אנחנו לא מרגישים 'מבוזבזים', ואחנו לא מרגישים שהחמצנו את החיים בהמתנה. אפשר לנצל את הזמן לבניה אישית ולעבודת המידות. הנה, יש כאן אפשרות של עבודה על מדת הפרגון. לא קל, מאד מאתגר, אבל הקנין נחרט בנפש ואת זו שמתעשרת מכך.
אולי כרגע זה מרגיש שנזנחת, וההתמקדות היא בשידוכי אחותך, אבל זה רק כרגע. גם אם זה לא נראה, כואב להורים כשהם נאלצים להתחיל לשמוע שידוכים לילד הבא. הם עושים זאת בלית ברירה ומתוך קריעה פנימית ועמוקה. כרגע אחותך חדשה בתחום. באופן טבעי – מגיעות יותר הצעות שמצריכות את ההתייחסות שלהם. אין ספק שאם תוך כדי תיכנס הצעה בעבורך – הם יעוטו עליה. אבל זה לא שאת נזנחת, כמו שהיא נכנסת לבמה והעיניים מתמקדות בה, כי היא דמות חדשה. זה רק זמני, בוודאי שלא הכרחי שהיא זו שתתארס ותינשא לפנייך.
אוסיף משפט שאולי מעצבן, אבל נכון: לפעמים הפתח הוא דווקא מהחלון. מכירה סיפור של מישהי שנעקפה, אולם מהר מאד היא התארסה, כשהשדכן היה… הגיס החדש. הבעל של אחותה שמתחתיה הוא שהכיר את הבחור, הציע, והיום הם נשואים.
זה ניסיון לא פשוט, אבל כמו בכל ניסיון – אפשר לצמוח ואפשר להתרסק. תלוי באיזה מסלול בוחרים לצעוד, ואיזה כיוון מעדיפים למנף.
בהצלחה רבה בבחירה, ובשורות טובות.
איתך בתפילה,
תמי
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
אמיתי לגמרי. עקפתי אחות בת 26 ואח בן 24 והייתי רק בת עשרים פשוט רציתי מאד להתחתן ואחותי התחננה שאני יתחיל לצאת. היא לא כל כך רצתה עדיין להתחתן אבל לאחי היה יותר קשה הרעיון עד שביקש ממני לצאת אבל – ממש די מיד אחרי שהתחתנתי ביקשתי מחמתי שתעזור לי בדבר אחד. למצוא לו כלה. והיא הצליחה. הם נשואים באושר עם ילד מתוק.
ומה היה קורה אם היה מבקש שאחכה? היה זכותו לגמרי. אני הזויה שרציתי כבר מגיל שמונה עשרה. אבל ככה קיבל. איך אחותי אמרה? אם אחות אחת מחכה לילדים. השניה גם צריכה למנוע עד שהגדולה תיוושע? גם ילדים וגם זיווג זה משמיים. ובעזרת השם תמצאי בקרוב מאד!!!
את הנכון לך. באהבה