שלום לך אשה יקרה, חכמה, אמיצה וטובה,
קראתי את שאלתך ומיד אהבתי את הנאמנות העצמית שלך שמבקשת לה היתר להמשיך ולהתקיים.
חזקה וטובה היא.
את נקרעת בין הרצון לכבד את דעותיך לרצון לשמר תמונה שאת מתארת במילים הבאות:
"בבית יהודי אמיתי הבעל הוא זה שמנווט ומוביל את הבית,
הוא מתווה את הדרך ואת העקרונות בבית.
הייתי רוצה מאד שבעלי הוא יהיה הדמות הקובעת הסמכותית. מאמינה שכך בית צריך להתנהל
רוצה לתת לבעלי את ההרגשה שהוא הגבר בבית, והוא הדמות הסמכותית והמנהיגה
תכלס הגבר בבית הוא אמור לקבוע…"
בואי נדבר קצת על התמונה הזו.
את משתמשת במילים ניווט, הובלה, הנהגה, סמכות, התוויית דרך והזכות לקבוע.
נעשה בהם קצת סדר?
ניווט הובלה, התוייה והנהגה הם תיאורים הגונים של תפקידו של הגבר במערכת המשותפת- התא המשפחתי.
וכדי להבין אותם כדאי לתת את הדעת לשתי נקודות:
1. מקור התפקיד
2. מהות התפקיד.
התפקיד הזה ניתן לגבר – לא כי הוא יותר חכם. לא כי הוא תמיד צודק.לא כדי להעניק לו כח,
התפקיד ניתן לו מידי הבורא משום שכל ארגון צריך הנהגה.
ובכל שותפות נדרשת חלוקת תפקידים.
ובשביל למלא את חלקו ביצירה המשותפת, להוביל ולנווט את העשיה למקום הנכון- נברא הגבר עם תכונות פיזיות ונפשיות שמתאימות לתפקידו.
המילה סמכות והביטוי "לקבוע" יש בהם מימד של עליונות מהותית. אולי אפילו של כוחנות. של שליטה.
בעל הסמכות הוא הקב"ה. בני אדם רק ממלאים את התפקידים שהוא נתן להם. לא שולטים זה בזה
מי שקובע זה הקב"ה. בני אדם רק משתדלים לבחור נכון בנתונים הקיימים. כל אחד את בחירותיו שלו.
עכשיו בואי נראה את הקשר בין מקור התפקיד למהותו. הנהגה.
מה מטרתו של מנהיג? להוביל את המדינה, ארגון, משפחה- אל יעדם. להשיג את מטרתם.
את טובת מי הוא דורש? את טובת המונהגים.
אחרת- אם הוא דואג לטובת עצמו בלבד- אנחנו מדברים על רודן. לא על מנהיג.
מה הוא צריך כדי להצליח במשימה? להכיר את הנתונים., לקבל מידע. להבין תהליכים.
לדעת את הכוחות והמגבלות, את האפשרויות. את מה שיש ומה שאין.
וכשאנחנו מדברים על הנהגה של משפחה- הוא מוכרח לדעת את המחשבות והרגשות שנמצאים בשטח.
אחרת- הוא פועל באפילה.
הוא עלול להוביל אדם נכה לתוך מים עמוקים ולגרום לטביעתו.
הוא עלול לגרור אנשים מיובשים על סף עלפון במעלה הר תלול תחת השמש הקופחת ולהחמיר את מצבם.
מנין יהיה המידע הזה?
מהמונהגים
אם הם לא ישתפו, ידברו, יספרו, אם הם יחבקו ידיים, ינצרו לשון ויאמרו בליבם- תפקידנו ללכת בדממה אחריו,
הם ישאו באחריות לא פחות ממנו להתפתחויות מצערות בהמשך הדרך.
מנהיג? יודע שאינו יודע.
הוא מתייעץ, מתעניין ושמח לקנות חכמה. לשמוע דעה.
בסוף תפקידו יהיה לאסוף את הדברים ולהביאם לכלל דרך.
דרך שלוקחת בחשבון את המונהגים. את הצרכים, את הרגשות, את הדעות.
התמונה עליה את מדברת, אותה תמונה שחוסמת אותך מלתת מקום לדעות ולרצונות שלך,
לא מספיק מדויקת.
התמונה המקורית היהודית- היא תמונה של שלום ושל שלמות. יש בה מקום לכל אחד מבני הזוג,
היא לא מורידה את ראשו של איש ולא חונקת ביטוי אישי.
היא מתיישבת בנחת רוח עם נטיות הלב הבריאות שלנו.
ההתקוממות שלך- בריאה.
את מבקשת בתוך הקשר הזה את מקומך כאדם בפני עצמו- ובצדק.
כי עוד לפני שאתם בעל ואשה. עוד לפני שאתם מתמקמים העמדות שלכם במפעל החיים המשותף שלכם-
אתם קודם כל בני אדם.
בני אדם שראויים כל אחד בפני עצמו- לכבוד.
כבוד לכל היבט.
למעלות ולחסרונות. לדעות ולרגשות, לצרכים ולבחירות.
במילים פשוטות- חשוב שבבית שלכם יהיה מקום לשני בני אדם לחיות יחד.
מקום לדעות שונות, לצרכים שונים, להרגלים אחרים, לתפיסות מגוונות.
את לא צריכה לעשות אותו גבר. אלוקים חסך לך את העבודה. הוא עשה אותו גבר.
את לא צריכה לחשוב כמוהו וגם לא הוא כמוך.
מהתאור שלך נשמע שכרגע, כל חוסר הסכמה שלך איתו מקבל משמעות של איום.
משמעות של חוסר כבוד.
שאם את חולקת עליו את לא מכבדת אותו.
שאם את חולקת עליו- הוא לא יכבד אותך.
ולכן- חילוקי הדעות גורמים לריחוק.
האם תוכלי לאמץ עמדה של סקרנות?
עמדה שמוכנה לראות את מה שהוא מביא בלי שיפוטיות, בלב פתוח?
בלי צורך לשפוט, בלי צורך להתווכח.
עמדה שהמילים שלה, לו היתה מדברת, היו
"זה מעניין איך שאתה רואה את הדברים. אני רואה אותם אחרת וזה ממש בסדר.
החיים מעניינים יותר כשיש בהם צבעים שונים. דעות שונות יש כאן מקום גם לך וגם לי.
אנחנו לא אחד על חשבון השני.
השוני שלנו הוא לא איום. לשנינו יש ערך , שנינו ראויים לכבוד ולאהבה- בהיותינו שונים ואחרים זה מזה."
את מתארת את התגובות של בעלך ואת הנחישות שלו להוכיח את צדקתו.
את העובדה שהוא נפגע מכך שאינך חושבת כמוהו.
זו גישה שרואה בחוסר הסכמה איום אישי.
האם תוכלי להביא אל המרחב ביניכם רעיון חדש? אמירה חדשה?
כזו שלא משתפת פעולה עם הרעיון שמדובר כאן במאבק כח על עליונות ונחיתות…
שלא מדובר כאן במלחמת צדק.
אמירה פנימית שתאפשר לך לעמוד עם כל מי שאת בלי להתבלבל או לסגת,
יחד עם פתיחות אל כל מי שהוא?
לבחון את הדברים בצורה עניינית, משוחררת, לא מחייבת?
אולי את שואלת את עצמך- אבל תכלס, מי קובע מה עושים?
ואני רוצה לגלות לך שזו השאלה הפחות חשובה.
מה שחשוב זו העמדה ממנה מגיעים לקבלת החלטות.
כשתמצאו את הדרך לעשות מקום וכבוד לכל הגדולה של כל אחד מכם,
תגלו שקבלת החלטות הופכת לתהליך פשוט יותר. ענייני יותר.
כל עוד ההחלטה שצריכה להתקבל נושאת על גבה משמעות של צדק, עליונות, מאבק על ערך עצמי-
היא תתנהג כמו חומר נפץ…
כשתצלחו את המשימה הראשונה שעומדת בפני כל זוג,
לחיות יחד. אדם עם אדם.
לקבל, לכבד.
תוכלו ביתר קלות ובטבעיות להתמקם נכון בתפקידים המיוחדים שלכם כבעל וכאשה.
הוא כמנהיג ואת כמוציאה אל הפועל.
מקווה שהדברים יתיישבו על ליבך,
זלטי
דלג לתוכן
2 תגובות
שואלת יקרה,
בחילוקי דעות בין בני זוג, הבעיה מחריפה כאשר כל צד מחזיק ומתבצר בעמדה שלו מתוך שכנוע פנימי שכל האמת נמצאת בחלקו, כביכול הוא זה שיודע לקבוע האם הדעות האחרות הם הזויות..
אבל אם ישנה יותר ענווה, כאשר כל א' יודע להוסיף "לעניות דעתי", ולא רק מהשפה ולחוץ אלא כהסתייגות כנה שמכירה בכך שמה שהוא/היא אומר/ת זה רק מה ש"הוא/היא חושב/ת" וזו אינה אלא תפיסת עולם מסויימת שהיא בהכרח חלקית… אבל זו בוודאי לא "כל" האמת, ולא הדעה הנכונה היחידה שאין בלתה,
מתוך עמדה כזו כך ניתן לבנות מערכת יחסים בו כל א' יכול להנכיח את עצמו ואת עולמו במקביל.
ככל שאת תשדרי לבעלך על הגל הזה, תסכימי להיות מושפעת ממנו, כך יגבר הסיכוי שהוא עם הזמן יתרכך ויתחיל לקבל גם השפעה הדדית ממך.
רק תשתדלי לזכור שהערך העצמי בזוגיות לא אמור להשתנות ולנוע על הציר של כמה את מסכימה או לא מסכימה עם הדעות שלו, וכן להיפך…
ותקבלו על עצמכם שבויכוח עקרוני בעל משמעות מעשית, תוכלו לפנות לאדם שלישי המוסכם עליכם – שישמש כנקודה ארכימדית…
האישה לא צריכה להרגיש לרגע שהיא נחותה מבעלה,ומצד שני האיש לא צריך להתנשא על אשתו, הכל בהתייעצות, כדוגמת "נעשה אדם" הקב"ה מראה לנו שעל מנת ליצור צריך להתייעץ, יש בתים שהחלוקה היא ברורה ויש שלא העיקר שלום בית פיזי ומחשבתי, שוב למדנו אשר אמר הקב"ה לאברהם, "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה" גבר נבון צריך לשמוע ולהתייעץ עם אשתו על מנת שהיא תרגיש שותפה ולא רק מוציאה לפועל, קיימים מקרים של איגו של הגבר ואו של האישה ואו של שניהם יחד,ואז המחלוקות רבות,
אני מיעץ לכם לדבר על "האיגו" הזה ולראות את עצמכם כיחידה אחת שלמה ולא נפרדים, זה עושה כך וזה עושה כך, אלא אם כן דברתם והסכמתם על אורח החיים שלכם,יש לך בדיוק את אותה זכות כמו לבעלך בניהול הבית,ואדרבא לך יש את כל האלמנטים לתת את הטון בבית בהתייעצות עם בעלך, כמעט בכל הנושאים של הבית היהודי,אז לא אני לא מסכים איתך שהבית צריך להתנהל לפי בעלך בלבד אלא בשיתוף, את רוצה שבעלך יוביל? ומה איתך? את רוצה לרצות את בעלך? האם הוא רוצה ועושה לרצות אותך? אין נוסחה לשלום בית קבועה כל זוג הוא עולם ומלואו,ושונה מחבירו,לכן אתם צריכים לשוחח ולמצא את האיזונים הנכונים,"איך אני אמורה לספק אותו? זה משפט קשה,לספק אותו? והאם הוא מספק אותך? את מתבטלת כלפיו וזה לא נכון, אם הוא נותן לך הרגשה שאת חייבת להסכים איתו בכל דבר, אז זו בעיה,שוב יש דברים שצריכה להיות עליהם כמעט הסכמה מלאה, ויש דברים שלא כל כך,זה דבר שלא ניתן לעזור בו רק בכתיבה יש צורך לדעתי להתייעץ עם בר סמכא מתאים,והדגש שלי מתאים הצלחה!