לשואל היקר.
אתה שואל על הגיהנום, וכתבת שעפ"י היהדות הוא אינו מקום שיש בו אש, אלא עונש יותר רוחני.
וכנראה כוונתך לדעת הרמב"ם שכאשר דיבר על עונשי הרשעים לאחר מותם לא הזכיר את הגיהנום ולא כל מקום אחר המיוחד להעניש את החוטאים, אלא דיבר על התנתקות ממקור החיים, כלומר – כרת. אמנם רבים הם החולקים עליו, וסוברים שיש מקום רוחני שנועד להעניש את הרשעים בכל מיני עונשים וביניהם אש דקה שיכולה לשרוף נשמה שכולה רוחנית, ולכן זהו בהחלט רעיון יהודי.
אמנם האם הגהנום הוא מקום שנענשים בו לדורי דורות או שמשך העונש הוא קצוב, בזה אנחנו לא הולכים עם הנוצרים, שלדעתם כל בני האדם עם לידתם נחרץ גורלם להישפט בגיהנום לנצח, מלבד מי שמאמין בדת שלהם. אמנם דתינו – דת האמת – טוענת שמשפט רשעי ישראל בגיהנום הוא שנה אחת, ויש שהעונש שלהם מאריך יותר, ורק חוטאים גדולים (כגון רשע שמעולם לא הניח תפילין) נידונים לתקופה ארוכה ממש.
וכעת אתה שואל האם יש סיבה שיש לך לחשוש שתגיע לגיהנום, ואתה הלא משתדל לעשות מצוות וחסדים.
אבל האמת היא, כמו שפתחת ואמרת, אף אחד לא יודע מה יהיה, וזו שאלה שכל יהודי צריך לשאול את עצמו, ואפילו רבן יוחנן בן זכאי בכה בשעת פטירתו ואמר איני יודע איזו דרך מוליכין אותי, האם לגן עדן או לגיהנום, ויתכן שראוי היה לנו לחשוב על כך כל העת, ובכל פעולה, האם אני מתקרב כעת לגן עדן או לגיהנום, וכך לנהל את חיינו לאור השאלה הזו.
אבל האמת היא שדרך זו אינה מתאימה לרוב בני האדם, אמנם היו צדיקים שכך חיו, תמיד העלו את זכרון השכר והעונש לנגד עיניהם, אבל לרוב בני האדם דרך זו יכולה להזיק, קשה לנו לחיות במתח תמידי, בביקורת עצמית קבועה, אנחנו בורחים מזה, נח לנו להיות מתחת לרדאר. ואם בכל זאת נתעקש וננהל את הבחירות שלנו מתוך פחד העונש באופן תמידי, אנו עלולים להשבר.
לכן לדעתי אתה לא צריך להיות עסוק בשאלה: מה יהיה, אלא בשאלה: מה אני צריך לעשות. מפני שאין לנו נוסחא מדויקת כדי לדעת מה צפוי לכל אחד בסוף ימיו, לדוגמא יש בידינו מקורות תורניים שמחמירים על כל נדנוד עבירה, אבל לעומתם ישנם מקורות שמספרים על אנשים פשוטים שזכו לגן עדן על מצוות בודדות שעשו. ומה היא האמת? האמת היא שצריך להשתמש בפחד מהגיהנום בתור כלי, למשל כאשר אנחנו נמשכים לרע, או כשיש לפנינו ניסיון קשה, אבל בשאר הזמן לא צריך לעסוק בעניינים הללו, כי הם בדרך כלל מחלישים.
דמיין אדם שהולך על שפת הצוק, אם הוא יסתכל למטה הוא יקבל סחרחורת ויפול, אבל אם הוא יתעלם מהתהום, ילך ממוקד קדימה, ורק יזכור שבשום אופן אין לסטות מהדרך הישרה, כך הוא יגיע בבטחה. הגיהנום באמת קיים, ויתכן שהוא מפחיד, מפחיד מאוד, אבל ככל שנתעסק בו פחות, ולא ניתן לפחד לשתק את הפעילות הטובה שלנו, כך נתרחק ממנו יותר.
כך אני אומר לעצמי, וכך אני אומר לך, תתרכז בעשיה, תחתור תמיד להשתפר, ותסמוך על רחמי ה' שרואה את הקושי שלנו. ובאמת לא נהוג היום לעסוק בנושאים הללו משום שזה יכול להחליש ולגרום ליאוש. רק נהגו בישיבות ליחד כל יום כמה דקות למחשבות מעין אלו, זמן זה נקרא 'סדר מוסר', המיוחד לחשבון נפש ועבודת המידות, ואולי זה מתאים בזמן הזה לחשוב קצת על הגיהנום, אבל מעבר לזמן זה (ואולי גם אם מזדמן ניסיון קשה) לא כדאי לחשוב על זה.
מקווה שהייתי לעזר.
נועם.