שלום לך יקירה,

אחרי שקראתי את הפנייה שלך, התבוננתי בתחושות שעלו לי מתוך הכתב, והרגשתי תחושה אמיתי של תקווה, והתרגשתי להבין, כמה הפתיח שלך מעורר חיזוק והשראה, לא מובן מאליו ובאמת מרגש.

את מתארת לאורך הפנייה, דינמיקה מורכבת של מריבות, כעס, ותסכול גואה, בעוד את מתחילה בתיאור של אהבה חזקה והדדית בינך לבין בעליך, מה שמסביר, במבט בוחן, את עומק התסכול.

לאהוב מישהו כל כך ולהרגיש אהובה כל כך ו"להרוס" את זה בשניות.. באמת מורכב.

את מתארת חברות עמוקה ונשמות תאומות, ואני מרשה לעצמי לעצור רגע, ולשאול, אז למה לריב לעיתים כל כך תכופות, ועוד על דברים שטותיים לרוב..

אני מרגישה שהבעיה היא לא על מה רבים.. אלא למה בכלל רבים?

נשמע שאין פער ספציפי שאת מתארת, או פגיעה מהותית, ביקורת תמידית או בכלל נושא לא פתור וכאוב,

אלא עצם ההתלקחות, ההצתה, הסערה שמתעוררת, היא היא שמחרבת לכם את האהבה הכל כך נפלאה שאת מתארת.

או שמא דווקא היא זאת שמחזקת את המריבות הבלתי נגמרות?

ואעלה כאן כמה שאלות שבעיני מהותיות להבנת הריקוד הזוגי המורכב שלכם, ולאחר מכן אתן בע"ה כמה כלים פרקטיים לוויסות רגשי על מנת לנסות ולעבוד על השניה שלפני הסערה..

אז ככה:

מה הגורם המשמעותי שמביא לתסיסה?

מה הסיבה שאתם לא מצליחים לעצור לפני ההתדרדרות?

מה משרתת מלחמת האגו?

למה צריך לריב כדי להעביר מסר?

מה קורה מול מערכות יחסים אחרות בזמן המתח בניכם?

מי מוביל לפיוס?

מה קורה בשנייה שאחרי?

והכי חשוב להתבונן:

מה קורה בפיוס שלא קורה בשוטף?

אתם כזוג, מתחזקים את המריבות הללו, גם אם מהשפט הזה נשמע כמו לקוח מתסריט אבסורדי לחלוטין.

זוג יוצר ומתחזק ריקוד, שבו כל גירוי של האחר הוא תגובה של השני, וכל תגובה של האחר היא גירוי של השני.

וכך אנו נמצאים בלופ חוזר ונשנה, שהדרך היחידה לצאת ממנו, היא להתבונן עליו מהצד, ולבחור לרקוד אחרת.

ולכן ההתבוננות חיונית על מנת לחולל את תנועת השינוי המיוחלת.

וכעת, בתקווה שההתבוננות אפשרה טיפה של הצצה למה קורה לכם כזוג, וההבנה שאנו מגיבים שוב ושוב מאותו דבר, אז אולי, תנועה אחרת תאפשר שינוי, שלב ראשון בעבודה, עלייך לזהות שלושה מרכיבים שמתחוללים בתוכך, בעת סערה רגשית, ורצוי לערוך רישום לחוויות שאת מנתחת לעצמך.

הראשון: מה הרגשות שעולים בך, כגון: תסכול, פחד, כעס, עלבון, שמחה וכו' .

השני: מה המחשבות שמתרוצצות בראש כגון: למה זה קורה לי? מדוע לא מתחשבים בי? אני מאמינה שמגיע לי, וכו'.

השלישי: איך הגוף מגיב, פיזית ממש. כגון: דופק מהיר, יובש בפה, חום בפנים, כאב בבטן, רעידות בגוף, קוצר נשימה וכו'.

ככל שתיטיבי לזהות את שלושת החלקים הללו באופן נפרד, תוכלי לזהות בע"ה את הרגש או המחשבה שאת מפעילה וחווה שגורמים לתגובה המתפרצת שקשה לך לשלוט עליה, ולנסות להבין למה כל כך קשה לך בנקודה הזו ולמה הרגישות הגבוהה.

השלב השני, ללמוד לבצע הרגעה עצמית, המכונה "קשיבות" אותה יש לתרגל תדיר שלא בעת כעס על מנת להיות מסוגלת להשתמש בכלי בעת הכעס. תרגיל קשיבות: לשבת על כיסא, באופן נוח, ולהרפות, לעצום את העיניים, לכווץ את השרירים בגוף, לחמש שניות ולהרפות, פעמיים בסדר הבא: שוקיים, ירכיים, בטן, זרועות הידיים, כפות הידיים, הצוואר לצד שמאל, לצד ימין, לחיים, עיניים ופה. ובעת התפרצות הכעס, ניתן להשתמש בקשיבות ממוקדת כפות רגליים למשך דקה, להזיז את האצבעות ולהתבונן בהם, גם דרך הנעליים. ולנשום תוך כדי, לשאוף רגיל ונשוף לאט יותר.

השלב השלישי, שימוש ב"עזרה ראשונה" במצב של כעס ומתח:

אפשרות אחת, בעת הקושי, לעשות פרייז, לומר לעצמך "עצרי" ללכת צעד אחד אחורה, לנשום, להתבונן מה קורה סביבך, לנתח את הסיטואציה במהירות ובשיקול דעת, עד כמה שניתן, ולהיכנס למצב קשיבות, כפי שתיארתי למעלה.

לידיעתך, תרגול מתמיד בע"ה יועיל בעת מתח.

דווקא למשפט שכתבת:

"לפעמים אני מרגישה שאין לי פתיל מרוב שהוא קצר"

העבודה מול ה"פתיל" צריכה להתחיל בלחפש איפה הוא, זאת אומרת, מה מדליק אותו, איפה נמצאת הנקודה הרגישה, הדליקה. זאת שאם תדעי להתייחס אליה כראוי כשהיא מתחילה להבהב, אפשר יהיה בע"ה לווסת ולהרגיע את התגובה.

שלב ראשון במהלך החיפוש, מצריך לזהות שלושה מרכיבים שמתחוללים בתוכך, בעת סערה רגשית, ורצוי לערוך רישום לחוויות שאת מנתחת לעצמך.

הראשון: מה הרגשות שעולים בך, כגון: תסכול, פחד, כעס, עלבון, וכו' .

השני: מה המחשבות שמתרוצצות בראש כגון: למה זה קורה לי? למה בעלי פוגע בי? תמיד ידעתי שהוא.., אף פעם הוא לא…אני מאמינה שמגיע לי, וכו'.

השלישי: איך הגוף מגיב, פיזית ממש. כגון: דופק מהיר, יובש בפה, חום בפנים, כאב בבטן, רעידות בגוף, קוצר נשימה וכו'.

ככל שתיטיבי לזהות את שלושת החלקים הללו באופן נפרד, תוכלי לזהות בע"ה את הרגש או המחשבה שאת מפעילה וחווה שגורמים לתגובה המתפרצת שקשה לך לשלוט עליה, ולנסות להבין למה כל כך קשה לך בנקודה הזו ולמה הרגישות הגבוהה.

השלב השני, ללמוד לבצע הרגעה עצמית, המכונה "קשיבות" אותה יש לתרגל תדיר שלא בעת כעס על מנת להיות מסוגלת להשתמש בכלי בעת הכעס. תרגיל קשיבות: לשבת על כיסא, באופן נוח, ולהרפות, לעצום את העיניים, לכווץ את השרירים בגוף, לחמש שניות ולהרפות, פעמיים בסדר הבא: שוקיים, ירכיים, בטן, זרועות הידיים, כפות הידיים, הצוואר לצד שמאל, לצד ימין, לחיים, עיניים ופה. ובעת התפרצות הכעס, ניתן להשתמש בקשיבות ממוקדת כפות רגליים למשך דקה, להזיז את האצבעות ולהתבונן בהם, גם דרך הנעליים. ולנשום תוך כדי, לשאוף רגיל ונשוף לאט יותר.

השלב השלישי, שימוש ב"עזרה ראשונה" במצב של כעס ומתח:

אפשרות אחת, בעת הקושי, לעשות פריז, לומר לעצמך "עצרי" ללכת צעד אחד אחורה, לנשום, להתבונן מה קורה סביבך, לנתח את הסיטואציה במהירות ובשיקול דעת, עד כמה שניתן, ולהיכנס למצב קשיבות, כפי שתיארתי למעלה.

לידיעתך, תרגול מתמיד בע"ה יועיל בעת מתח.

הכלים הללו אפקטיבים מאוד כאשר יש לתרגל אותם בסיטואציות רבות ושונות ולדעת לזהות מה מפעיל אותי וסביב זה לעשות עבודה מעמיקה של התבוננות בלמה אני כל כך רגישה בנושא הזה או למה דווקא המשפטים האלה הם אלה שמעוררים אותי ובעזרת השם כלי הוויסות הללו יוכלו להועיל על מנת לאפשר שיח רגוע ואפקטיבי בינך לבין בעלך ואני ממליצה שאם כלים אלו אינם מספיקים כדאי ומומלץ לפנות לטיפול זוגי ולנסות אולי לפנות לעמותות שיכולות להועיל בעזרה בתשלום אבל לא להשאיר את המצב כלך, חבל מאוד, שכן אתם זוג עם פוטנציאל מאוד גבוה,

מאמינה בכם,

המון בהצלחה

שירה