שלום שואלת יקרה

את מתארת מצב של ערעור באמונה בעקבות ההמתנה שלך לזיווג שלך את מרגישה מאד בודדה וחסרה לך התמיכה של ההורים וההבנה שלהם אותך.

חשוב לי לומר לך שזה מאד טבעי התחושות שלך, את נמצאת במציאות שמערערת את הבטחון שלך. את גדלה, ומה שהתאים לך לפני ההתמודדות הזו, התשובות שהכרת ומידת האמונה שהייתה לך, כבר קטנות עלייך, ואת מחפשת תשובות עמוקות יותר, ורחבות יותר. כי הנשמה שלנו גם רוצה לגדול, להתגלות במידה רחבה יותר, ואת, לא הגופנית, את הנשמתית, מתפתחת, וזה הזדמנות ממש לתת לה מקום לצמוח, כמו הנשל של הנחש, הוא גדל והעור שלו כבר לא יכול להכיל אותו אז הוא מתקלף ומצמיח עור חדש, התהליך הזה לא קל אבל שווה.

חיזוק האמונה וההפנמה שלה כרוכה בעבודה מתמדת, עבודת הלב ממש. אמונה צריכה חיזוק, אנחנו לא יכולים לצפות מעצמינו שהאמונה שהתאימה לנו עד גיל 20 היא זו שתלווה אותנו, יש בה העמקה יש התפתחות גדילה. וכן, זמני הקושי, החושך, הבלבול הם חלק מהגדילה. השאיפה להיות מאמין ללא קושיות, זה הסמן שלנו, אבל זה לא האני שלנו, האני הוא מתמודד, הוא בתהליך. הקב"ה לא רוצה מלאכים הוא רוצה בני אדם שנלחמים, כובשים שטחים, וגם אם בא גל ומכסה אותם הם לא מתייאשים, כי בפעולות האלו עצמם יש ערך גדול מאד. ואם נמשיל את זה לעולם הצומח, זה יהיה הדשן שמצמיח ומשביח את העץ.

הקב"ה זימן לך ודייק בשבילך התמודדות לא פשוטה, ללמוד להמתין, ללמוד לשחרר שליטה, להבין שזה לא בידיים שלנו. את מספרת שקבלת הרבה קבלות והתאמצת. יקירתי, את מדהימה, את משקיעה באפיק השקעה הכי נכון ומתגמל, ברוחניות, ובבניה הנשמתית שלך. יחד עם זה עם כל התפילות והקבלות והמאמצים, אני תמיד זוכרת ומזכירה לעצמי את הדברים של חני ויינרוט ע"ה שהתפרסמו בספר שבת שלום חני, (לא מדייקת במילים, אבל זה הרעיון) אני מתפללת לה', ואני יודעת שזה לא איזה כספומט שמיד יוצא כסף. תפילה זה לפתוח את הלב, לשטוח את התפילה לפני בורא עולם. כמו שטיח, אני פורשת את הלב שלי, מגלה לה מה אני רוצה, מה חשוב לי, מה קשה, בלי פספס אף פרט, בידיעה גמור שהוא מקשיב, אוהב אותי חזק ורוצה הכי בטובתי. ומה יקרה עם זה? אני סומכת עליו שיעשה הטוב ביותר בשבילי בזמן הנכון לי.

ועוד משהו, את מספרת שקבלת על עצמך קבלות קשות ממש, כי את מוכנה להקריב בשביל הזיווג, אני מחזקת אותך מאד להתקדם ולהשקיע ברוחניות אבל חשוב שזה יהיה באמת לפי הכוחות שלך. כשמשקיעים בחזית אחת את כל הכח אין אנרגיה לדברים אחרים, וזה מאד מאד מייאש כשלא רואים תוצאות בעיניים. אני מציעה לך לבחור קבלה אחת שנכונה לך ולכוחות שלך, ולהתמיד בה, מתוך אמונה שאת עושה את שלך והקב"ה יעשה את שלו, בזמן הכי נכון ומדויק בשבילך. קצת התבלבלנו עם הקווי ישועות ו40 יום וכו'. נראה לנו שזה משא ומתן, אנחנו נקבל וה' מתחייב למלא את הבקשה שלנו. זה לא ככה. ואמנם יש בזה מעלה גדולה מאד שאנחנו מתקנים את עצמינו ומתחברים לעבודה רוחנית, אבל זה לא תנאי. הקב"ה לא חייב לנו כלום. כל מה שהוא משפיע עלינו זה חסד גמור באהבתו אותנו. את יכולה לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים שיש לך, ושקרו לך במשך היום, כך תמקדי את החשיבה לכיוון של טוב וחיוביות וזה משפיע לטובה על הנפש .

ואת, כל כך יקרה לו, בשאלות שלך, בקושיות, בשאלה הזו שכתבת, את רוצה לגדול, להתחזק, ואת מבקשת להיות עטופה בידיו הרחומות של ה. קשה לך להיות בודדה, קשה לך שההורים שלך לא מבינים אותך, ואת מרגישה חושך. ואני רוצה לומר לך, הגפרורים- בידיים שלך. המשבר הזה הוא גם מבשר, הוא יכול לבשר על התקדמות שלך.

לגבי ההורים שלך, נראה שגם להם מאד קשה המצב הזה שאת מחכה, אבא ואמא רוצים בשבילנו טוב, ולא תמיד יודעים איך להראות את זה, לפעמים דאגה מתפרשת ככעס או תוכחה. תנסי להתבונן עליהם מהצד, כצופה בסרט שמתאר את ההתמודדות שלהם. כי כשמבינים מה קורה לאחר, מאפשר לנו לחמול עליו להרחיב את נקודת המבט ואולי גם להיות יותר רכים כלפיו. ואת עצמך, תחשבי, מה יש לך חוץ מלחפש ולחכות להצעות וזיווג? מה את אוהבת לעשות? תקבלי על עצמך לעשות כל יום משהו אחד שאת אוהבת בשביל עצמך. להתפנק. מה שאת יכולה להעניק לעצמך, אף אחד אחר לא יוכל לקחת. תשמחי את עצמך בדברים פשוטים כי מגיע לך.

אני מאחלת לך מעומק הלב, להתחבר לעצמי הייחודי שלך, ולמצוא את החצי השני שלך, שמתאים לך יותר מכל בקלות ובשמחה, ובאמונה. וכמובן, אם תרצי לשמוע עוד, תוכלי לפנות חזרה.

תמר ש.