שלום לך שואל יקר!

ראשית כל אברך אותך שתצליח בכל צעד שתבחר. זו אכן החלטה לא קלה ופשוטה לצאת מהחממה הישיבתית מאזור הנוחות וללכת ללמוד מקצוע.

בנוסף מתוך דבריך אני מבין שאתה מתייעץ ועושה הכל עם הוריך, זו ברכה גדולה! בהרבה מקרים חוסר התיאום בין הילד להוריו מוביל למריבות לוויכוחים ולאי נעימויות…

אשריך ואשרי הוריך שאתם רואים עין בעין את הדברים. יתכן שזו הסיבה לכך שאתה שלם עם הצעד המשמעותי הזה שאתה עושה!

עצם היציאה מהשהות בין כתלי הישיבה לעולם הלימודים, זהו אתגר לא קל לבחור בשנות הבניין והפריחה שלו.

המסגרת והחממה הישיבתית משמשים עוגן כנגד הבעיות והמכשלות שקיימות היום ברחוב. זהו גם מקום בטוח (יחסית) שבו יכול הבחור להתעלות ולהתקדם וכך לעצב את קומתו האישית והרוחנית. אך לעיתים יכול בחור למצוא את עצמו כחלק מתוך קבוצה תחושה של עדריות ללא תועלת, מבלי יכולת להתבלט או להגשים את עצמו את תכונותיו. ואז אין דרייב וחשק לעבוד ולהתקדם. להיפך, אפשר לחוש תחושת מיצוי, חוסר סיפוק רצון עז להתקדם ולעשות משהו בהמשך החיים.

היציאה ללימודים יש בה מעלות וחסרונות:

פעמים רבות כשנמצאים במרתון של לימודים, מרגישים סיפוק התקדמות והגשמה עצמית. לפעמים האדם מגלה מי הוא, מה הדברים שאותם הוא אוהב ובמה הוא מתבלט ומתייחד משאר האנשים ואז הוא נהיה שמח ושלם יותר. ריווח נוסף, האינטנסיביות בדרך כלל לא נותנת מרווחי זמן ואז אין הרבה זמן לשעמום שהוא המוביל לידי חטא כידוע..

אבל כאשר לא נמצאים באווירה ובמסגרת תורנית, עלולים לרדת ולהינזק ברמה הרוחנית. כשנמצאים במסגרות לא תורניות, אוטומטית ישנם אנשים פחות מחויבים ברמה דתית ויותר קלי דעת, ואז האוירה יכולה להשפיע ולכן ישנם שנרתעים מלעשות את הצעד הזה למרות שהם מרגישים מיצוי וכו'

אלו שנים קריטיות בעיצוב האדם. ולכן ישנה דילמה לא פשוטה: האם להימרח ולבזבז זמן, העיקר להיות בתוך החממה בתוך הסביבה המוגנת. או לקום לצאת ללמוד להתקדם, אך לעזוב את הסביבה התומכת, ואז צריך לבנות את העולם האישי בחוץ. אמנם זה קשה, אבל אפשרי בפרט לאנשים יציבים וערכיים.

אינני יודע מה הסיבה שהובילה אתכם ללכת ללימודים, אבל החלטת בעצת הוריך לעזוב את הישיבה ולצאת ללימודים. העדפת לא לבזבז סתם את הזמן מצוין! אבל עליך לעשות את זה בצורה אחראית.

כתבת שאתה שמח עם ההחלטה הזו, וזה מעיד על היותך בחור רציני ויציב ועל כך שאינך חושש מהאתגרים העומדים לפתחך. לכן ברצוני להציע לך שתי אפשריות ומה שנגזר מהם לעולם השידוכים.

א. ישנם כמה מסגרות (אמנם לא מספיק אבל יש התקדמות מאוד גדולה בזה) שמשלבות בין לימודים למסגרת תורנית ישיבתית. וככה אפשר ללכת ללמוד מקצוע אבל עדיין להישאר בטייטל של בחור ישיבה יחסית קלאסי.

ב. ישנם כאלה שלא יכולים, או לא רוצים להישאר במסגרת, ואז הם יוצאים לגמרי ללימודים ומתנתקים מעולם הישיבות הכללי. זו אפשרות אבל חייבים איתה חיבור כל שהוא לעולם תורני כדי לשמר את הרמה הרוחנית שלא תרד חלילה.

ישנה השלכה ישירה לעולם השידוכים. אי אפשר ליפות את המציאות, ואכן בעולם שלנו יש סטיגמות ואווירה. (אין טעם וגם זה סתם הרבה מלל לדבר על הנסיבות שהובילו לזה וממה זה נוצר וכו')

ואמנם יש דברים בגו, כאמור ההימצאות בחממה ובאווירה ישיבתית הינה עוגן בעיקר בשנים האלה גם כאשר הלימוד לא בשיאו בלשון המעטה. ולכן יש הרבה שנשארים בישיבה למרות שהם כבר מרגישים חוסר מעש, חוסר סיפוק, ותחושת מיצוי כהגדרתך. חלקם נשארים בגלל האוירה וחלקם נשארים בגלל השם והסטיגמה שאכן קיימת.

אך בזה מתחלק שוק השידוכים: ישנם משפחות שמעדיפות בחור ישיבה רגיל, גם אם הוא לא לומד כעת גם אם הוא לא מנצל את זמנו…, העיקר שהוא נמצא בישיבה במסגרת הקלאסית הרגילה. אבל ישנם משפחות שאדרבא מחפשות בחור רציני עם ערכים ועם חיבור לתורה, אבל שלא יבזבז את זמנו ואדרבא ינצל אותו להתקדם ולכן יש שוק גם לאלו וגם לאלו.

לכן עצתי היא שעדיף לשלב בין הלימודים לבין האוירה והמסגרת הישיבתית. אבל גם אם לא, עליך לזכור: אם אתה מחפש אישה שרוצה בחור שהעדיף להישאר בישיבה ולא לעשות כלום, כנראה שהיא לא מתאימה לך.

עליך להישאר רציני ויציב עם ערכים שעליהם חונכת בשילוב מסגרת תורנית כל שהיא. אמנם שוק השידוכים יצומצם, אבל הוא יהיה אפקטיבי יותר בשבילך. מי שתרצה בחור רציני שלא מוכן סתם להימרח אלא להתקדם ולעשות משהו עם עצמו, כבר תדע את הכתובת.

תהיה חזק עם העקרונות והערכים שלך, תזכור מי אתה ומה תפקידך וככה תצליח שהבחורה הראויה לך, אכן תגיע אליך בזמן הראוי והמתאים ביותר.

מברך אותך בהרבה הצלחה בכל צעד שתעשה וחזקת והיית לאיש!

צבי