דלג לתוכן
שלום
מפריע לי מאוד העניין הזה שכל עולם הטבע החיות – בנוי על טרף.
זה נראה לי אכזרי לברוא עולם שבו מליארדי יצורים – כל החיות,
הקיום שלהם מבוסס על טרף אחד של השני,
זה גורם לי להרגיש שאלוקים הוא ההפך מרחמן,
בזה שהוא יוצר מערכת של אכזריות כל כך גדולה,
ובעצם גורם לכל היצורים להיות במערכת הזו בלא יכולת לצאת ממנה.
כי זה הנטייה הטבעית שלהם לטרוף ולהתקיים אחד מהשני,
אבל בו בזמן יש צער גדול ליצורים שהם פוחדים שיטרפו אותם, ןמנסים להימלט מזה וכו'
מקווה לתשובה מעמיקה
תודה
שלום וברכה!
שאלתך נוגעת ביסודות הקיום של ההוויה. ראשית אתה תוהה מדוע העולם נברא באופן שבו יש יחסי טורף נטרף? באופן שבו יש אכזריות וחוסר צדק? לשאלה הזאת קודמת שאלה הרבה יותר יסודית: מדוע בכלל העולם נברא? מדוע יש עולם?
יש להקדים. השאלה 'מדוע' תמיד מניחה מערכת יחסית של דברים. כאשר אדם שותה מים הוא שותה כדי להרוות את צימאונו, יש יחסיות המתנהלת בין צימאונו של האדם למים שהוא שותה, המים משרתים את הצימאון הזה. רק במקום שיש בו יחסיות שייך לדבר על תכליתיות. כשיש שתי נקודות שהאחת היא תכלית לשנייה שייך לדבר על 'מדוע'. 'מדוע האדם שותה מים? כי הוא צמא'.
הבעיה בשאלה 'למה בכלל יש עולם' היא שהיא שואלת שאלה תכליתית על עצם בריאת התכלית, על עצם היסודות של ההוויה. אם אין עולם, אז אין כל נקודה יחסית שאליה נוכל להקביל את התכלית של מה שביקשנו. העולם הוא הוא נקודת ההתחלה, הוא לא יכול להיות תכלית למשהו אלא הוא יוצר את המציאות שבה ישנן תכליות שונות.
מכיוון שכן, מה שנותר לנו לומר, -ואני מצטט את לשונו של הרמב"ם-, הוא: 'כך גזרה חכמתו יתברך'. דהיינו, זאת המציאות! אי אפשר לשאול למה המציאות היא כך וכך כיוון שאנו מקבילים מדברים שנמצאים בתוך המציאות לדברים שמחוצה לה, וזאת הקבלה לא נכונה. מה שמחוץ למציאות אין לו נקודת השקה עם המושגים שלנו, ולכן אין כל מקום לחפש לכך סיבה תכליתית, הסיבה היחידה היא הדבר עצמו. מדוע העולם הוא כך? תשובה: כי זה העולם.
אני מבקש בנקודה זו, שתתבונן היטב בדברים שכתבתי כי הם לא קלים להבנה.
אצטט כעת מלשון הרמב"ם: "…ואפילו אם הכל למען האדם ותכלית האדם, כמו שנאמר, לעבוד את האל, נשארת השאלה, מה התכלית בהיותו עובד? הרי הוא יתעלה אינו מוסיף שלמות בזה שכל מה שברא יעבוד אותו וישיגהו בהשגה אמיתית, ולא יהיה בו חיסרון בכך שמלבדו לא ימָצא נמצא כלל. ואם יאמר (מישהו): "אין זאת למען שלמותו אלא למען שלמותנו, כי זה הטוב לנו ביותר, והוא שלמותנו", תתחייב אותה שאלה עצמה: "ומה תכלית מציאותנו עם שלמות זאת"? בהכרח יגיע העניין בנתינת התכלית אל הקביעה: כך חפץ האל, או: כך הצריכה חכמתו". (מורה נבוכים, חלק ג' פרק י"ג. כדאי לעיין היטב בכל הפרק).
כעת יותר לעצם השאלה. האם זה מראה שהאל הוא לא טוב? התשובה בעקבות כך היא פשוטה. המושגים 'טוב' ו'רע' עליהם אנו מדברים הם מושגים אנושיים, משום שאנו בוחנים את העולם מתוך העולם שאנו מכירים, אולם לדידו של הקב"ה עצם העולם הוא הטוב. כי תכלית העולם היא עצם קיומו. וממילא, עצם העולם, כפי שאנו מכירים אותו, היא בדיוק הטוב. כי זה העולם. ובמילים אחרות: אנו מדביקים את מושגי הטוב והרע שאנו מכירים, על האל. אולם כשאנו אומרים שהאל הוא טוב הכוונה היא אחרת לגמרי. לאל יש מושג של טוב 'עליון', מושג השייך לרובד הנמצא לפני בקשת התכליות.
עולמו של הקב"ה הוא טוב איך שהוא, משום שחלקו של הקב"ה בעולם הוא לברוא את העולם. איך שהוא. הקב"ה הוא יצר את המושג עולם ואת המושגים טוב ורע הקיימים בתוכו, לא ניתן להקשות על האל מתוך מושג הטוב שהוא בעצמו יצר! אין שום מקום להבין את 'טובו' או את 'רחמנותו' של האל כמו שאנו מבינים את זה בין בני אדם. בני אדם נמצאים במקום שבו הטוב והרע כבר ברואים ואילו האל בורא את הטוב והרע הזה.
באיזה מובן אנו כן יכולים לומר שהאל הוא 'טוב'? משני ממדים. הממד הראשון הוא מצד עצם הבריאה. הבריאה כשלעצמה היא טובה. מן הבחינה הזאת המושג 'תכלית' משמש אחרת לחלוטין מאיך שמבינים אותו באופן כללי. מדובר כאן על תכלית ראשונה ולא על תכלית בתוך מעגליות קיימת כבר. הבורא יוצר את תכלית עולמו בעצם יצירת העולם. (ובנקודה זו עולות שאלות פילוסופיות עמוקות מאוד הדנות על הקשר שבין הסופי לאינסופי, בין מה שבתוך העולם לבין מה שמוצה לו, בין הפיזיקה למטפיזיקה, בין העולם לאלוהיו). הממד השני הוא הצורה בה אנו תופסים את העולם. בתוך העולם הקיים אנו מזהים שיש דברים טובים ודברים טובים פחות. אנו מזהים חוסר צדק. אנו מזהים שמציאות שבה יש לחיה מה לאכול היא מציאות 'טובה' ומציאות שבה היא נטרפת היא מציאות 'לא טובה', אולם הזיהוי הזה שלנו הוא זיהוי אנושי, ולכן ככזה הוא קורא לנו לאחריות כלפי הדברים. אי אפשר להדביק את הממד הזה על האל, הממד הזה קיים רק מבחינה אנושית.
ולסיכום: חשוב מאוד להבחין בין המושגים 'טוב ורע' האנושיים לבין אלה המיוחסים לאל. אלו שני מושגים שונים לחלוטין זה מזה.
ניסיתי לקצר ולתמצת, ואם כי, זאת שאלה הנוגעת בדברים עמוקים מאוד, לכן זה קצת קשה. אני מקווה שבכל זאת הועלתי בתשובה זו.
מנחם
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
תגובה אחת
אתה אומר בעצם שהמושגים שלנו ושל הבורא שונים לגמרי, שהתחושת פחד. וטוב ורע. זה מערכת שנועדה לעזור לנו לשרוד, זה תכונות אנושיות.. אבל השאלה היא למה שהוא שייצור אותנו עם מושגים של טוב ורע, שבטבע הוא סותר אותם?.. לדוגמה מבחינתי להכאיב לאדם אחר זה רע! אבל הטבע בנוי בצורה שכל שבריר שנייה מליוני חיות טורפות ונטרפות, וכי הוא לא חשב על זה לפני ש הוא ייצר פה קונפליקט רציני?…מה שאני שואל בעצם זה הרי הוא ידע שבדרך הזו עלולים לחשוב שהוא אכזר.. לא אכפת לו ליצור אצלנו את הרושם הזה ?