רעיה צעירה ויקרה ביותר
חייבת אני לציין ששאלתך עוררה בי רגשות הערכה ואפילו הערצה לדמותך הבוגרת.
אינני מכירה אותך, אבל ההתייחסות המעריכה, המכבדת, היודעת להבליג למרות… מעוררת פשוט התפעלות- אין ספק כי בעלך זכה באישה מיוחדת ואת- שרואה את מעלותיו יודעת כי ראוי הוא לך.
קוראת שוב ושוב את שאלתך, את הנכתב ואת המשתמע מבין השורות, חשה בקושי העצום שלך ומחפשת מהו המענה. אומנם חסרים לי לא מעט פרטים אך אנסה להסתפק במה שכתבת בתקווה שקראתי את המציאות נכון.
נושא השאלה שלך מפגיש אותי עם נושא שמעסיק נשים רבות: האם אישה אחראית למצבו הרוחני של בעלה? האם מתפקידה לדאוג ולהשפיע עליו בעניין? ודאי שמעת לא פעם את הפרשנות על "איזוהי אישה טובה? העושה רצון בעלה" אישה טובה מסוגלת בחכמתה, באהבתה ובהערכה שהיא רוכשת לבעלה לעשות את "רצון" בעלה כלומר: לייצר ולבנות אצלו רצון. להשביח ולרומם את שאיפותיו ולעשות כמעשה דבורה אשת לפידות. לא בתוכחת מוסר- חלילה, אפילו לא במבט מבקר ובודאי בלי הפניית אצבע מאשימה. התבוננות במידותיו של בורא עולם הממתין לכל אחד ואחד מבניו באהבה אין קץ, באמון מלא בכוחותיו ובהערכה עצומה על כל התקדמות קטנה- תלמד אותנו את הדרך אשר נדבק בה.
עד כאן היתה זו הדרכה כללית ביותר אך לך מגיע משהו מעבר:
"אני יודעת שלפני כן היה לו מאוד חשוב התפילות, וכל תפילה שלו היא לא סתם תפילה".. – כתבת, והנה כרגע המציאות שבימות החול הוא איננו הולך להתפלל וגם בבית הוא איננו מתפלל (למעט מנחה לפעמים)- כיצד קרה הדבר? מה הוא אומר? האם יש מקום לדאגה? האם יכולה את לעזור במשהו?
הפסוק אומר : "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" שמעתי מפי המשגיח הרב אורי ויסבלום שהשתמש להסביר דרך פסוק זה את המציאות בה לעיתים דווקא בחורים שהורגלו באורח חיים למעלה כלומר היו בני עלייה של ממש ברגע שהרגישו שאינם מסוגלים לעמוד באותן השגות גבוהות לא היו מסוגלים להסתפק בפחות ולהתנהג בבינוניות אלא פשוט ויתרו לגמרי על אותו עניין.
בעלך כפי שמשתמע מדבריך השקיע בהיותו בישיבה בעבודת התפילה באופן מיוחד "כל תפילה שלו לא היתה סתם תפילה" מעטים הם בני העלייה הללו והוא היה אחד מהם. יתכן ואפילו דרש מעצמו בנושא זה מעבר לכוחותיו, אווירת הישיבה היוותה עבורו תמריץ. והנה לאחר החתונה ברגע שיצא מהמסגרת הישיבתית, ברגע שעבר מחיי בחור לחיי משפחה עם כל המשתמע מכך השתנו כללי המשחק והוא מרגיש שקשה לו לחזור לאותן תפילות של פעם. להתפלל סתם מכנית הוא איננו מסוגל, רק כדי לצאת ידי חובה- שיקרא שהוא מתפלל זה לעשות שקר בנפשו כי תפילה כזו מבחינתו היא איננה תפילה.
בן עליה הוא בעלך ואינו מוכן לבינוניות הזו ולכן מצא הוא את עצמו פשוט מפסיק להתפלל. הוא כנראה גם מרגיש שהקשר בינכם מספיק יציב ומכיר הוא אותך שלא תמהרי לשפוט אותו ואשריכם.
ממבט רחב יותר יתכן וחיי הזוגיות שלכם הנשמעים שמחים ומאושרים אפשרו לו לחיות את האני שלו, חיברו אותו בעצם לעצמו בעוד שאולי צורת עבודת ה' שלו בחיי הישיבה היתה מתוך דרישה תובענית ומלחיצה. האיזון הנכון יהיה ברגע שיאפשר לעצמו לחיות חיים שמחים עם האישה היקרה שלו ומשם לבנות עבודת תפילה מאוזנת ואיכותית (שפרושה: לעיתים תפילה משמעותית מאוד ולעיתים תפילה שגרתית כי עבודת ה' הנכונה שלנו איננה רצופה בחוויות רוחניות מרעישות אלא דווקא בעבודה עקבית של תמידין כסדרם…). אלא מה, כרגע הוא עדין לא שם. אני מבינה ממכתבך שהוא כואב את המצב, הוא איננו רואה אותו כאידיאלי ולכן הייתי מציעה לך גם כן להסתכל על מצב זה כעין תחנת מעבר לגדילה אמיתית. (כמה זמן תהיה השהיה בתחנה זו? אין לדעת. אבל ככל שאת תהיי נינוחה יותר היא תחלוף מהר יותר (בתנאי שלא תסתכלי כל הזמן בשעון…))
הסובלנות והסבלנות שלך, יכולת הקבלה והערכה העצומה שלך אליו- רק יאפשרו לו לעבור שלב זה בצורה טובה יותר. הבטחון שאת תתני לו, האמון שתעניקי לו- יתן לו תחושת חשיבות וערך ויאפשרו לו להתמודד עם הקושי ולצמוח.
הייתי זורקת איזשהו רעיון, אינני יודעת עד כמה הוא רלוונטי לסדר יומכם אבל אולי קימה מוקדמת שלך והכנת ארוחת בוקר מפנקת בלי כל איזכור בנושא תפילת שחרית, תסייע לו בהמשך לקום לפחות בשבילך. ועם הזמן תעזור לו לחזור לתפילה במניין.
דבר נוסף, ציינת שבעלך שוחח אתך עד כמה השהות עמך חשובה לו, עד כדי כך שקשה לו ללכת להתפלל ולוותר עליה. מחשבון פשוט שאני עורכת אם התחתנתם לפני חדשים הוי אומר שהתחתנתם באמצע תקופת חורף ארוכה (ועדין חודש וחצי לפניכם…) ויתכן שאת מיד עם סיום השבע ברכות חזרת לשגרת עבודה מאומצת (ואולי גם מרובת שעות) ובעלך מיד התחיל במסלול תובעני של כולל חדש. אולי יש מקום לצאת לאיזשהו פסק זמן של חופשה מפנקת. כמה ימים שיאפשרו לכם להיות זה עם זה בלי שעון, בלי לחץ. זו מתנה חשובה לכל זוג ולא רק צעיר ועליה ניתן לומר לא פעם ש"ביטולה היא קיומה".
מקווה שתשובתי אכן נמצאת בהלימה למציאות שאותה תיארת
ובכל מקרה תוכלי לפנות אלי שוב.
מעריכה מאוד מאמינה שתזכי לראות יחד עם בעלך אך טוב.
יעל
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
נשמע מאוד מוזר.
מי שהיה "עוייבד" ופתאום אחרי החתונה הוא לא הולך להתפלל שחרית וערבית בכלל, יש איזו הבנה לאחד שמוותר על תפילות בשביל שהות עם אשתו הטריה, אבל כשזה על בסיס קבוע באופן כמעט מוחלט זה אומר יותר מ"דרשני".
השאלה אם אין כאן תלות ואובססיה סביב ענין זה של שהות עם האשה, ופחד על כל שניה שלא תחמוק מהידים, שמחמת כן פשוט הוא מחק מראש את האפשרות ללכת לתפילות בזמן זה. או שמא באמת יש לו איזה "משבר" נסתר שמחמתו נוצר "קצר" בקטע הזה של התפילות.
כמובן שהאפשרויות שהמשיבה כתבה בחכמה ובתבונה, הן אפשריות. אבל מסתבר לי שמתלוה אליהן אחת מ2 הנקודות שהעליתי (או שתיהן יחד), כך התחושה שלי [ויתכן שגם המשיבה מסכימה עם זה, רק שתפקידה לא להלחיץ יתר על המידה].
לא יודע כ"כ למה, אבל מסקרן אותי, מה המצב כעת (5 חודשים אחר שנשאלה השאלה), כמובן אין כאן נסיון חפירה בחייהם הפרטיים של בני הזוג (האנונימי), אלא רצון להתלמד מזה ולהפיק לקח ודעת.