שלום תלמידה יקרה,

זה כוח גדול, להיות תלמיד/ה ולנסות ללמוד את מה שקורה וללמוד ממה שקורה.

מנסה ללמוד איתך יחד את השיעור הזה, והוא קשה מכל כיוון שמסתכלים עליו.

איך אדם שנחשב הגון מתגלה כמי שעשה מעשים נוראים ואסורים?

איך אדם שנחשב כ'מגן הילד' פגע בילדים?

איך אדם שהביא כל כך הרבה טוב, יכול היה להביא כל כך הרבה רע?

זה מטלטל ומבלבל וטוב שכך. אוי ואבוי אם היינו מקבלים את זה בשוויון נפש ואומרים לעצמנו: מה לעשות, זה החיים. אוי ואבוי אם היינו עוברים הלאה בלי ללמוד מזה משהו.

זה שבר גדול וכך זה צריך להיות. כל חיינו חונכנו שאדם צריך להיות ירא שמים בסתר ובגלוי, ופיו וליבו שווים, והנה מול העיניים שלנו קרה ההיפך.

בזמן של שבר אני חושבת שטוב לנו לפנות אל התנ"ך ולהקשיב לדבר ה'. הנה כמה פסוקים שנראים לי מדברים אלינו עכשיו, בצירוף מחשבות שלי עליהם.

אוהבי ה' שינאו רע –אל תכסו ואל תכבסו. אל תהיו פתאום עדינים ויפי נפש עכשיו. תשנאו את הרוע, תתרחקו ממנו ותיגעלו ממנו.

מכסה פשעיו לא יצליח – המחלל שם שמים בסתר נפרעים ממנו בגלוי. לפעמים לוקח זמן, אבל ה' לא משאיר את הרוע בעולם ללא תגובה ובסופו של דבר האמת מתגלה.

בכל מקום עיני ה', צופות רעים וטובים – ה' רואה את כל הנעשה במסתרים, יודע מי טוב באמת ומי רק נראה טוב.

אין זה מדרכי לכתוב פסוקים, אבל ברגעים של שבר ושקר, כשדברים ואנשים שנתנו בהם אמון מתגלים ככוזבים, אנחנו רק יכולים לחזור אל המקור האמין היחיד שלנו: מי יקום לי עם מרעים??? מי יתייצב לי עם פועלי אוון??? לולא ה' עזרתה לי, כמעט שכנה דומה נפשי.

אז כן, כולנו עם תחושה חזקה של שבירת אמון, הולכת שלל ובגידה. אלה מילים קשות, וכך גם תחושתנו. עכשיו בואי נחשוב לאן אנחנו יכולות לקחת את זה.

ברגע הראשון יש לנו נטייה להכליל: "אוקי, הבנתי. אז כל החרדים / רבנים / עסקנים / אנשים בכלל, כולם רמאים פוטנציאלים. אי אפשר לתת אמון באף אחד". זו תגובה ספונטנית מהבטן, והיא טבעית אבל תסכימי איתי שלא הכי בריאה. תגובה כזו מענישה אותנו, אותך ואותי ואת האנשים ההגונים, על חטא של אנשים לא הגונים: היא לוקחת מאיתנו את היכולת להתקרב, לאהוב ולתת אמון. אז כן, אני בוחרת לזכור שבעולם הזה, עולם של בחירה ותיקון, יש טובים ורעים. וגם אם מבחינה כמותית מספרם של הרעים הוא גדול, תמיד נוכל למצוא את נושאי הטוב ולהתחבר אליהם.

מצד שני אנחנו לא יכולים להמשיך את החיים כאילו כלום. כואב ככל שזה יהיה, אנחנו יודעים היום היטב שאין ביטוח לאף אדם. תארי לך כהן גדול עם וותק של 80 שנה. 80 פעם נכנס לקודש הקודשים ויצא חי וכל ישראל שרו לו "אמת מה נהדר היה כהן גדול", ובסופו של דבר הוא הופך לצדוקי. מאז ועד היום לא חסרים אנשים שנחשבו לגדולים בתורה ובמצוות או בעשייה ציבורית, שנפלו עמוק עמוק, וככל שהם היו גדולים כך נפלו ברשת של יצרם הגדול. זה מחזיר אותנו להדרכה של חז"ל: כבדהו וחשדהו. בדרך כלל יש אנשים שלגביהם אנחנו נוהגים בכבדהו עם אחוז קטן של חשדהו, ויש אנשים שאיתם צריך להתחיל בחשדהו עם אחוז קטן של כבדהו. בכל מקרה אנחנו חייבים להפעיל את הרדארים שלנו ואם אנחנו שומעים דברים לא סבירים – לעצור ולבדוק שוב, ואולי גם לבקש חוות דעת נוספת.

אני איתך בזעזוע ובכאב על הרוע שבעולם, וברצון להתרחק ממנו ככל שאפשר.

אני איתך גם במשבר האמון ובצער גדול על שהעולם התמים והיפה שציירנו לנו התמוטט.

אני איתך בתקווה שנקום מחר בבוקר עם בחירה מודעת לתת אמון בטוב שבעולם ובאדם. לזכור שאנחנו הולכים ומתקרבים לשיאו של תהליך מדהים של תיקון, שבו הרע מתברר ונחשף עד שהוא מתכלה מעצמו, ומה שנשאר זה צלם האלוקים שטמון בתוכנו, עם כל יופיו וזוהרו.

ברוריה