שלום יקירה,

מרגשת אותי הפנייה שלך, שמתארת את עצם נקודת הבירור שכל כך חשובה לך, החיפוש אחר המניע, המהותי עבורך, עד שאת מעלה על הכתב בקשה לקבלת מענה לתופעה שמטרידה אותך, שאינה משקפת את המוסריות שלך, וחוצה את הגבולות הלא כתובים שהצבת לעצמך

כל כך לא מובן מאליו,

נטיית האדם, להישאב אחר מעשיו מטה, להצטדק ולנרמל את הצורך הלא מומש שלו, שבא לידי ביטוי בדרכים שונות, מגוונות, חלקן ראויות, חלקן פחות וחלקן פסולות מהיסוד.

אבל להרים את הראש, להביט לצדדים, לחפש את עצמך שנעלמה שם בתוך המקומות האפלים,

מצריך כוחות על, מוסריות גבוהה וכח רצון אדיר.

יישר כח, תחילה.

עכשיו ניגש לנושא הכאוב שהעלית, אתחיל דווקא מהסוף,

ציינת, שעדיין גם לחילונים יש גבול אדום, אז איפה שלך שאלת, ואני מפנה את השאלה אלייך, בחזרה, לאור ההקדמה שלי, האם אין לך קו אדום?

האם עצם הבירור שלך, למניע שגורם לך להרגיש מרוחקת מהשם יתברך, אני מרשה לעצמי להניח כך, שהעניין הוא בריחוק רוחני, כי אחרת למה הכנסת את ה"חילונים" לתמונה?

האם המוסר הוא עניין יחסי? האם אנשים אחדים, נעלים מאחרים, שולטים מאחרים, או שמדובר בבחירה מלאה, עבודת מידות ונחישות?

.

והאם המקום האמוני, מעורר גם הוא שאלות מאותה משפחה,

האם גם חילוני, דתי, אפיקורס, כולם, לא יציריו של הקדוש ברוך הוא?

מה שברור לנו, זה שלכולם ברא השם ייצר.

יצר כל כך חזק, שחז"ל אמרו "אין אפוטרופוס לעריות" לאף אחד, נשוי, רווק, גבר, אשה, דתי, חילוני.

השאלה לעינות דעתי היא לא האם אני, בתפיסה אישית שלי פועלת נגד נקודת המוסר שלי, אלא למה.

למה אני נופלת למקומות הללו, ללא קשר לבחירתם של אחרים הסובבים אותי, במעגל החברתי, אמוני, מגדרי שלי.

וכאן מגיעה נקודת ההבטה פנימה, לתוך הנפש היקרה שלך, האחת שמחפשת את שאהבה,

את החיבור, את הביחד, על כל המכלול שלו.

הצורך שלך בחיפוש אחר קרבה, זוגיות, קשר הוא כל כך מובן, את רווקה, בת 30, כמהה לתופעה הרווחת ביותר באוכלוסיה, זוגיות.

פלא, שכאשר אין את הצורך הממומש, שהמדיה כל כך זמינה, נמצאת בכל מקום, רק צריך כמה פעולות פשוטות והופ, את בעולם הדמיון, הפנטזיה והחושך.

כל כך פשוט להגיע אליו, כל כך קשה לצאת ממנו,

לכן, אני רוצה לציין כי בעיני את גיבורה, אמיתית, זו הכובשת את ייצרה, ולו במעט, בעצם הרצון האמיתי לצאת משם, להבין מה למשאיר אותי שם, היא היא הדרך לצאת.

הייתי מסתכלת פנימה, מנסה לברר מתי זה קורה לי?

באיזה מצב רגשי אני נמצאת?

מה מעורר אותי לפעולה, לגלישה למקומות הללו?

מה התחושה שלי תוך כדי, איזה קולות עולים לי ממעקי הנפש,

עם איזה תחושה אני אחרי, ולמה היא פחות חזקה מהתחושה שלפני, שכן לכן נופלים שוב,

כמה כוחות יש בתוכי לעצור לפני, תוך כדי, אחרי,

עד כמה חשוב לי לא להיות במקום הזה,

ובכלל, האם הוא מספק לי את הצורך האמית שחסר לי,

מה חסר לי באמת?

ומכאן, הדרך בע"ה תהיה קשה אבל בטוחה מעלה במדרגות הרוחניות, לכיוון הטהרה והמציאות.

בעניין הנידון, ישנם עניינים הלכתיים שאשמח לעזור לך ללמוד ולברר, אבל לא בפורום הנ"ל.

אשמח לעזור, באהבה אמתית

שירה ח.