שלום וברכה

כפי שכתבת, אסור לגבר לשחוק עם אשה, כן כתב השולחן ערוך, וזה לשונו (אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף א): "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה, או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור". אם תשימי לב, כתב השולחן ערוך שאסור לשחוק, ובסוף דבריו כתב "ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור", התבוננות בדברים דורשת ביאור, הרי מי שמריח בשמים הנמצאים על אשה נראה בעינינו יותר קרוב לאיסור מאשר "לשחוק עמה". לכן נראה שאין כוונת השולחן ערוך אלא כאשר הדבר נעשה באופן אישי, שיש בו צביון לא צנוע. ולא כאשר הדבר נעשה במעמד ציבורי. מדובר ברבנים, לא באנשים שעושים מופע של דברי ליצנות חלילה. כאשר הרב מוסיף דברים הגורמים לשומעות לצחוק אין זה מעמד של צחוק, אלא מעמד של חיזוק, אין בזה חשש של קירבה אל העריות. אין בכך שום מכשול.

ביחס של השאלה לגבי אכילה ושתייה במקום שיש גם גברים וגם נשים, כשהם קרובי משפחה. קשה לקבוע בזה כללים ברורים. הדבר משתנה בין מנהג מקומות. יש קהילות שבהם מחמירים יותר ויש מקומות שבהם מחמירים פחות. אין על כך בדברי הפוסקים דברים ברורים בכדי לדעת איך לנהוג אבל יש בידינו מנהג אבותינו ומסורת ברורה מאד בכל ההתנהגויות בעניינים כאלו. אנסה להסביר את העמדות באופן עקרוני ומן הדברים תביני איך לנהוג.

ההתרחקות בין נשים לגברים היא חשובה מאד, אין חולק על כך, תערובת לא ראויה בין גברים לנשים גוררת איסורים חמורים. אך טבעו של אדם שכשהוא שם לב מידי לדבר מה הוא גם כן נגרר. כלומר, הידיעה-המודעות להתרחק גם כן עלולה לגרור חטאים. המציאות שלא שייך לחיות בפירוד מוחלט, הולכים ברחוב יחד נוסעים באוטובוס יחד חייים חיי משפחה ולא שייך להפריד הפרדה מוחלטת, לא רק שלא שייך כי טכנית זה לא ניתן לביצוע, אלא זה לא נכון, לא כך ברא הקב"ה את העולם. כשניסו להפריד יותר מידי נגרמו בדרך כלל בעיות גדולות ביניהם עבירות של עריות אחרות. יש צורך בסיסי להגיע לטבעיות ולזרימה ושהענין הזה לא יעסיק יותר מידי כי מחשבות מרובות מידי על אודות הבידול בין גברים לנשים גורר גם כן את האדם לעשות עבירות או לפחות להיות שקוע בהם. הבסיס הזה גורם שלא חשבו לעולם לעשות רחובות נפרדים לגברים ונשים, ובדרך כלל ברוב המקומות גם החנויות לא פועלות בשעות נפרדות בין גברים לנשים. יש גבול דק של מעבר בין הצורך האמתי והנכון להפירד, לבין הפרדה מוגזמת הגוררת מחשבה מוגזמת, שהיא מחשבת עריות ממש. הדברים עד כאן מוסכמים כפי הנראה על רוב הדעות, רק מהו קו הגבול, בו יש מנהגים שונים.

ישיבה משפחתית ללא מחיצה נוהגת במשפחות רבות, הסיבה שנוהגים כך, הנוהגים כך סבורים כי בקרב המשפחה פעמים אם יעשו מחיצה ההבלטה של הפירוד באירוע משפחתי יכול ליצור חוסר טבעיות שתגרור מודעות יתר ומחשבה מוגזמת על הפירוד הזה ותגרור ממילא גם מחשבת עריות. יש שסוברים אחרת ולכן נוהגים להפריד גם באירועים כאלו. אם במשפחתך נוהגים לשבת ללא מחיצה באירועים כאלו זה מנהג קיים בקרב אנשים צדיקים וחכמים, יש על כך מסורת ברורה ממשפחות של גדולי תורה שכל נוהגים, וראוי שתתנהגי כמו שנוהגים אצל במשפחתך.

אני חושב שעל פי מה שכתבתי יהיה לך יותר קל להבחין מתי ההפרדה נכונה ומתי היא לא.

בברכה מרובה

שלמה

[email protected]