שלום לך שואלת יקרה,

הסיפור שלך מאוד מאוד נוגע ללב. את כל כך אמיצה לחיות באמת את חייך, לספר לעצמך ולאחרים את הסיפור, כפי שאת חווה אותו, את גם משדרת שאת אמתית כלפי עצמך וכלפי זולתך.

מקריאת מילותייך, הרגשתי שהתיאור האותנטי של המחשבות שלך, מכיל את כל התשובות לשאלות שלך.

את שואלת בכנות ועונה בעוד יותר כנות….

אני חושבת שהתשובה לשאלה שהעמדת בסוף הכתיבה נמצאת בתוכך ורק בתוכך.

אם יש לי זכות להדריך אותך, או ל"ייעץ" לך אעשה זאת כקוראת, שמנסה מבין מילותייך למצוא את הדרך שאת רוצה לילך בה.

אי לכך, אכוון אותך, למילים שאת יצקת בטקסט, אדגיש אותם עבורך, ואולי מהם תמצאי דרך וישועה.

את מייחסת לבית של תורה ולבעל אברך את פסגת החיים הטובים והנכונים.

מאידך, את חוששת שאת לא ראויה לחיים כאלה טובים.

אם את חושבת שאת לא ראויה כי את לא מספיק טובה, אני לצערי אאכזב אותך. אני מוצאת בתיאור שלך עוצמות אדירות, של נערה שמגיל צעיר לחמה להיות אינדיבידואלית, חושבת, פועלת , ויראת שמים.

אם אתייחס ללבוש שלך, "שיש בו נגיעות של מושבניקית", את רומזת שאת לא חרדית ממותגת. עובדה זו לא מעלה ולא מורידה מערכך כבחורה ערכית, וטובה. אולי בנורמות של התרבות החרדית, את לא נחשבת לבושה כמו בנות עירוניות, עובדה זו עדין אין בה מכדי להוריד מערכך הפנימי.

קצת קשה לי לקרוא שאת טוענת על עצמך שמבפנים את מלוכלכת.

חס וחלילה…..יחד עם המילים האלה, אני קוראת לאורך המכתב כמה ניסית ואת מנסה להיות טהורה.

בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו.

את רוצה בית כשר וטהור, בית של יראת שמים. מה מונע ממך? מחשבות לא חיוביות שלך על עצמך.

ברגע שתספרי לעצמך את החוויות שלך באופן אחר. במקום לספר היכן נפלת, במקום לחזור ולשנן את המקומות הפחות מצליחים, ספרי לעצמך, כיצד מגיל צעיר חינכת את עצמך לחיות חיי תורה ומצוות, ולחיות נגד החיים שחוויית בסביבה המשפחתית הקרובה.

את מתייחסת למאפיינים חיצוניים של לבוש של אברך…

אם נרשמת להידברות, זה ערוץ שמשדך בין אנשים שאינם בהכרח אברכים.

יש כל כך הרבה אנשים יראי שמים שעובדים את ה' ומקיימים מצוות קלה כחמורה, ולא בהכרח לומדים תורה כל היום.

אולי באמת את מתאימה לבחור שמסכת חייו דומה למסכת חייך, שלחם למען קיום מצוות,

שכמו כל יהודי טוב, נופל וקם?

אולי? מה רע? ההיפך. מצויין.

יחד תבנו בית, שלומד תוך כדי החיים, לעמוד בניסיונות, לבחור בטוב.

יחד תחליטו מה מתאים לאורח החיים שלכם, תתחזקו ותכבשו את היעדים הרוחניים יחד.

אגב, את מציירת נישואין עם אברך כשלמות. כל נישואין הם התחלה של בניה.

גם בחורה חרדית "קלסית" שנישאת לבחור ישיבה "קלאסי" מקימים יחד את ביתם באופן תהליכי. אף אחד לא כבש מראש את כל משעולי החיים, הרוחניים. כל יום וכל רגע רצופים החלטות, רצופים מחשבות ובחירות.

נראה לי שאת עסוקה בהגדרות, ואולי הן חיצוניות. עזבי אותך מהגדרות כאלה….אנחנו חיים בדור ממתג, והמיתוג משפיע כנראה על כל אורחות חיינו. אל תתני לרעיון המיתוג לבלבל רעיונות והשקפות יותר חזקות שלך.

לסכום אני מציעה לך להקשיב לעצמך, לבחור בחור ישר ונאמן שיש לו שאיפה ואמונה כמוך לבית של תורה. להאמין שכל בית נבנה יחד: בשיתוף, בתפילה, בחוויות משותפות, ובקבלת החלטות יום יומיות. בעזרת ה' כשתקשיבי לקול החזק שאת כותבת אותו במפורש, יהיה לך את הכוח לצעוד לקראת הקולות החזקים המהדהדים בך, ולהחליש את הקולות שמרתיעים אותך.

את מתארת לאורך כל חייך את יכולתך להיות אינדיבידואלית, לאו דוקא חלק מקבוצה, אלא אחת יחידה ומיוחדת. הכח הזה שלך לצעוד בדרך שאת מאמינה בה, ואפילו כמעט לבד, הוא כוח עצמתי. ראי אותו, הכירו בו, הוא עמוד הענן שלך, וגם עמוד האש.

וכפי שנאמר: "לפום צערה אגרה". עוד יגיעו ימים שלך כל כך טובים, שהם תשלום על כל הימים הרעים שחווית. מותר לך להתפלל לקב"ה: "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה" וחזקה על הקב"ה אב רחמן, סומך נופלים, שיעמידך איתנה ושמחה מול אתגרי החיים עם הראוי לך בעזרת ה'.

חזקי ואמצי כי יש לך בתוכך את התשובה, ויש בך את העצמה להשיג אותה בעזרת ה'.

תבורכי בכל.

אני כאן לרשותך, לשמוע ממך בשורות טובות,

תקוה

[email protected]