שלום לך אישה יקרה,

לפני שניכנס לשאלתך, גילוי נאות: אני חרדית מבית, מבני ברק, מלב החרדיות החרדית. מהמקום הזה אני שואלת רגע לפני שנצלול למציאות האישית שלך: מהו חרדי?

סגנון לבוש. מקום מגורים. צורת דיבור. הכשרים. סמינרים. חומרות.

כל אלה אינם מגדירים חרדי. הם אולי סממנים חיצוניים שמתייגים, אך בינם לבין תוכן פנימי לא תמיד יש קשר. בעיניי אדם חרדי הוא זה שעונה על ההגדרה "שמעו דבר ה', החרדים אל דברו".

אדם שאיכפת לו מרצון ה' והוא מכוון את צעדיו בהתאם לכך – הוא חרדי אמיתי, ולא משנה מה צבע החולצה שלו, ואם לרגליו סנדלים תנכיות ולראשו כיפה סרוגה.

בעודי כותבת אלייך מילים אלה אני נעצרת ושואלת את עצמי: האם אני חרדית? וזו לא שאלה של מגזר אלא שאלה של חיים: האם היום אני חרדית? האם אתמול הייתי חרדית?

הפנייה שלך גרמה לי לחוש שאנחנו באותה סירה. את כותבת כאישה שרוצה לחיות כמה שיותר קרוב לערך האמיתי של עשיית רצון ה'.

הרצון הקדוש הזה שלך עורר בי הרבה הערכה. אבל כמו בהרבה רצונות קדושים, ייתכן שגם כאן מתערבים להם גם חלקים אחרים. למשל המחשבה שאנחנו יכולים להפעיל ולשנות מישהו אחר, קרוב מאוד, אבל בעל בחירה חופשית בפני עצמו.

אני מבינה את הרצון שלך לחבור לאנשים שדומים לך בהשקפותיהם. השתייכות היא צורך נפשי בסיסי. נראה שכרגע זה לא עושה טוב לזוגיות שלך, והשאלה יכולה להיות: איך משכנעים את בעלי? או: ……….

אני משאירה מקום ריק כי אולי יש כאן עוד אופציה. הרי לא לשווא ולא בטעות הקדוש ברוך הוא שתל אתכם בקרקע שבה גדלתם, ולא במקרה אתם נבחרתם לגדול בסביבה דתית ולא בקהילה חרדית.

זה לא אומר שאתם צריכים כל החיים להישאר במקום, אבל זה אומר שלפני הכל צריך לכבד את נקודת המוצא שנבחרה עבורכם.

כאישה חרדית, השאלה 'מה ה' רוצה ממני' יכולה להוביל אותך לרצות לחולל (ועדיף מיד עכשיו!) מהפך במשפחה, אך יכולה באותה מידה להוביל לקבלה בשמחה של המצב.

מה נכון? רק את יודעת. וייתכן שמה שנכון היום לא יהיה נכון מחר. מהמכתב שלך נראה שהניסיון לדחוף לכיוון חרדי לא מסתדר עם אחד הערכים החרדיים ביותר – שלום ושכינה בבית יהודית.

מה שאני מנסה לומר הוא שהמטרה עצמה – להיות חרדית ולהקים בית חרדי – היא ממש בהישג ידך.

לא בשמים ולא מעבר לים אלא בפיך ובלבבך. בשאלה הבלתי פוסקת מה ה' רוצה ממני.

מעבר לכך, השאיפה להשתייך לחברה ולקהילה חרדית, כולל מוסדות לימוד וסגנון חיים היא מובנת מאוד אך משנית בחשיבותה. אם תחשבי שזה רצון ה' ממך כרגע – תמצאי במשך הזמן דרכים עדינות ורכות כדי להגשים אותה, מבלי שזה יבוא על חשבון ערכים אחרים שקשורים לרצון ה', למשל אהבה וכבוד לבן זוגך.

ואם תחליטי שכרגע זה לא רצון ה', תגלי שכיום יש בחברה הדתית מסגרות חרדות לדבר ה' ויראות שמים.

לגבי השאלות הפרקטיות שלך: צר לי יקרה, אין שום דרך לגרום לבעלך להשתנות, ואין שום צורך בכך.

הקב"ה לא הטיל עלייך את המשימה לשנות מישהו אחר אז אל תקחי אותה על כתפייך, זה עול כבד ומיותר.

הסיכוי היחידי שבעלך ישנה את עמדותיו באיזשהו שלב בחיים מותנה בכך שתרפי ממנו ותתמקדי בעצמך.

בלהיות מקבלת את רצון ה' ואת בן הזוג שהוא שלח לך, בלהיות פנימית ומדויקת, בקיצור – חרדית באמת.

שאיפות זה דבר נפלא, בתנאי שהן מכוונות לעצמנו.

שאיפה שקשורה לאחרים? אין דבר כזה. זוהי ציפייה, דרישה ושתלטנות, שסופן עוגמת נפש ואכזבה.

בעניין הזה באמת אין טיפים כי זו כל עבודת החיים שלנו, יום יום: לאהוב את ה', ומתוך כך לאהוב את האנשים שהוא הביא לחיינו, לאהוב את המציאויות שהוא מתגלה אלינו דרכן, לאהוב את עצמנו במקום שהננו.

אולי יעזור לך אם תחברי לאנשים שמתחברים לשאיפות שלך. זה יכול להיות בשיעור, במפגש בגינה או בשיחת נפש עם חברה קרובה. על כך נאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע".

מאחלת לך שתזכי לבנות את המשפחה שה' נתן לך בתבונה ובעדינות, ולהגשים השאיפה להיות חרדית אמיתית ופנימית.

ברוריה

[email protected]