שלום לך, בחורה בשידוכים.

הצבת הרבה שאלות שמציפות אותך, ובמובן מסוים הן נוגעות בכל אחת/ד שנכנס בשערי התקופה ולא יוצא כעבור תקופה קצרה עם בן זוג.

תקופת השידוכים היא מסקרנת, מעוררת, מלחיצה, מאתגרת, מייאשת. אני בטוחה שתוכלי להוסיף עוד כמה תיאורים, נלבבים יותר ופחות, לתקופה הזו. בדרך כלל, ככל שזמן ההמתנה מתארך – התיאורים מתעצמים, וגם התחושות.

תרשי לי להתחיל מהסוף.

גיל השידוכים הוא גיל בשלות. שימי לב שלכל מגזר יש את הגיל שלו לשידוכים. אצל חסידים הוא גיל צעיר יותר מספרדים וליטאים, ושניהם פחות מהמגזרי הדתי לאומי והחילוני. למה? לפעמים זה עניין של סולם ערכים (קריירה לפני נישואין וילדים) ולפעמים זה עניין של מקובלות ובשלות. לא בטוח שחסידית בת 17 יותר בשלה מספרדיה בגיל הזה, אולם מאחר והיא חיה כל החיים בידיעה שזה גיל הנישואין – היא נערכת לכך בהתאם. כך שבשלות, לפני הכל זה לא רק עניין של גיל, אלא יותר מכך – הרגשה.

זה המקום שלך לשבת עם עצמך ולחשוב האם נראה לך שאת מסוגלת לכרוך את גורל חייך עם האחר, האם את מסוגלת להפוך לרעיה, האם את מסוגלת להקים בית.

בגיל שלך יש נשים שכבר אמהות, ויש בנות שלא מבינות מה הלחץ.

אם את נפגשת – אולי זה כי הורייך החליטו שהגיע הזמן, אבל סביר יותר שזו את שהחלטת שאת בשלה ומוכנה לכך. האם מספר פגישות או תשובות שליליות אמורות לשלול את ההרגשה שלך?

זו תשובה שרק את תוכלי לענות לעצמך. סוף סוף, רוב הבחורות מקבלות תשובות שליליות, בדרך לנישואין. לא כל חוסר התאמה אומר חוסר בשלות. אבל זה דבר שאת אמורה להרגיש, ואם בלב את בטוחה שאת בגיל (מבחינת בשלות), והתשובה השלילית מאיימת לבטל את זה – אולי יש מקום לעבוד על החיזוק העצמי והמודעות? אולי לבדוק למה תשובה שלילית מרגישה לי אישית ופוגענית?

אין ספק שזה לא נעים. שאחרי 4 פגישות את מרגישה שמשהו מתקדם, ו…הופ. נעצר. זה קשה, זה כואב, זה מאכזב. זה פוגע אם לוקחים את הסירוב באופן אישי, כביכול האישיות שלך לא בסדר. וכאן שוב אנחנו חוזרים לנושא של חיזוק הדימוי העצמי והמודעות. חשוב לערוך הפרדה בין הקושי והכאב, לבין האשמה אישית.

יחד עם זאת, כן כדאי לשבת ולנסות להבין מה היה בפגישות שגרם לשידוך לרדת. לא כדי להכות על חטא, אלא כדי להבין תהליכים ולהיערך להם בעתיד. זה גם, אגב, נוגע ישירות למודעות. יתכן ואין קשר בין המקרים, אבל אולי הקשר ביניהם הדוק. אולי דיברת מדי בפתיחות אישית – מה שמעט מרתיע בחורים שלא מספיק רגילים לפתיחות רגשית. אולי הטון היה קשוח ומפקד, אולי מליון דברים. יכול להיות שזה גם מראה חיצוני, שהבחור לא התרגל אליו, ואין לך מה לעשות עם העובדה הזו, רק להאמין שזה לא השידוך שלך.

אערוך בקצרה סיכום ביניים: מילת המפתח – מודעות עצמית ודימוי חיובי.

אלו יעזרו להחליט האם אני בשלה לנישואין, להתמודד מול תשובה שלילית ומול בירור לפשר התשובה השלילית.

ול-2 השאלות הראשות/ אחרונות שלא נגענו בהם. 4 פגישות זה לא מאד הרבה (למעט בציבור החסידי והשמרני).

קחי בחשבון שהרבה פעמים הבחור הוא שמבקש פגישה נוספת להתרשמות, וזה לא ממש בידיים שלך. מה שכן בידיים שלך, זה למקד לעצמך מה את מחפשת, ומה את באמת.

שבי עם עצמך ורשמי את הנקודות שחשובות לך בשידוך, מה היית רוצה לבדוק בבעלך לעתיד. אלו תכונות חשוב לך, ואלו תכונות לא היית מוכנה בשום אופן לקבל. אחרי שהרצונות שלך מבוררים לעצמך – תוכלי לגשש עליהם בפגישות. לראות איך הוא מגיב לנושאים מסוימים, מה ההתבטאויות שלו ביחס להתנהלויות לא רצויות מבחינתך, ועוד. אחרי כל פגישה תוכלי לבדוק עם עצמך האם התקדמת. לא רק כלפי האווירה – שיש לה טון משמעותי, ולא רק כלפי המראה. אלא כלפי הנושאים החשובים לך. במקביל, השתדלי להבחין גם ברגשות שהוא משדר, תנועות גוף וכד' – כל הסאבטקסט שיכול לשדר אי נוחות למרות השיחה הזורמת. כך תהיה בך מוכנות נפשית להפתעות, אם כי לא תמיד קל להבחין בכך. יחד עם זאת, קחי בחשבון שכל פגישה מהווה 50% סיכויי התקדמות, ו-50% ההיפך. כשמגיעים בידיעה הזו, ההלם פחות כבד.

ולמרות ההסברים הלוגיים, לקבל תשובה שלילית זה לא קל. נקודה. מותר לכאוב, מותר להתאבל, אבל חובה לעשות את זה בגבול. קחי פסק זן של כמה ימים להתאוששות, תפנקי את עצמך במשהו שיעשה לך טוב, ותאמיני שממתיך לך משהו עוד יותר טוב, בע"ה.

הצלחה רבה, בקלות ובשמחה,

תמי