שלום לך, שואל יקר!

כמה מתיקות שוכנת בשאלתך הכנה :)

טוב ליבך ניכר מכל מילה שכתבת, ועדינות נפשך כמו נשפך ממילותך המדודות.

הפחד שלך הוא פחד נפוץ ומצוי מאוד בקרב נערים, ובדרך כלל הוא נובע מסיבה אחת פשוטה: שכל.

כן!

מי שפוחד סימן שהוא חכם, כי הוא פשוט מודע לסיכונים. הוא יודע לצפות כיצד דברים יכולים להסתבך, וחושש במקרים כגון אלו שציינת כי הוא יטעה או יתבלבל, והמבוכה תהיה רבה.

אבל חשוב שתבין, שאסור לך לתת לפחד הזה לנצח אותך.

אסור לך לתת לו לחסום אותך.

הפחד הוא רק מחסום, הוא לא מציאות לא עבירה. וכמו כל מחסום – ברגע שמצאת את הדרך לשחרר אותו, אתה כבר יכול להמשיך הלאה בדהירה, ובעתיד גם לא להבין מדוע חששת כל כך.

אדם שהחשש הזה ממש תוקע את חייו, צריך ללכת לטיפול יסודי ומקצועי יותר. אך במקרה שלך אני חושב שכמה צעדים פשוטים מאוד יעזרו לך;

א. כאשר יש פעולה שאתה חושש לעשותה, קח דף ועט, ותרום לעצמך בפרוטרוט מה בדיוק מפחיד אותך. האם משהו ישתבש? עצם החשיפה לביקורת? תפרט על הדף מה שורש החשש.

ב. תדמיין את עצמך מצליח להתמודד עם המשימה היטב, תדמיין זאת מוחשי. אתה עולה חזן, ידעת הכל והכל בסדר.

ג. תתכונן היטב לפעולות שאתה צריך לעשות. במקרה של חזן – מה בדיוק המילים שאומרים ומתי, ובאיזו מנגינה. תלמד את הפעולה ותשנן אותה לעצמך היטב, כך שהסיכוי שתטעה יהיה נמוך עד לא קיים.

ד. תזרוק את עצמך למים. אם אתה יודע מה בדיוק צריך לעשות, פשוט תשליך את עצמך במודע (ואם יש תורנות שלא תלויה בך – תמתין לתורך) ותכריח את עצמך לעשות את זה.

זה לא קל, זה לא נעים, אבל מבטיח לך שאחרי שתעשה זאת – תחוש הקלה משמעותית מאוד, ואחרי פעמיים שלושה – משהו בנפש שלך ייפתח, ויהפוך אותך לאדם בנוי ובוגר יותר.

ואם כבר מדברים, רציתי לומר לך; חברה זה חשוב, אבל צריך גם לדעת לשים קצוץ.

בהתחלה – בדמיון. תאמר לעצמך במחשבה "יאללה, שיגידו מה שהם רוצים, מה אכפת לי", אחרי שתשנן זאת עם עצמך ואולי תאמר לחבר או שניים, תלמד לספור את הסביבה קצת פחות, ולחיות את עצמך קצת יותר. זה משהו שיכול לעזור לך המון בהמשך החיים.

נסה להיזכר מה אמרו החברים שלך עליך, לפני חמש שנים?… מי זוכר בכלל, נכון?

מקווה שדבריי הקצרים סייעו לך, אם יש נקודה שתרצה להתמקד בה – בשמחה רבה!

דרך צלחה ידידי

ישראל