דלג לתוכן
יש לי 2 ילדים בת (1.10) ובן (0.8 חודשים)
השאלה לגבי הבת מאז שילדתי את הבן השני יש לי הרגשה שהיא מקנאה קצת (ולא שהיחס שונה פשוט נוסף מישהו חדש למשפחה )
היא יושבת בלול ובוהה אפילו שעה ארוכה
לוקחת פרוסה לחם ומפוררת למיליון חתיכות ומעבירה מכלי אחד לשני ולבסוף אוכלת או מפזרת לכל עבר
תופסת לבן את השיער או העיניים ועוקצת חזק מאוד בכל רגע אפשרי
וכך עושה גם במעון
השאלה איך אני אמורה להגיב (האם לצעוק/ לכעוס/ לתת מכה ליד ……… מה בדיוק???????)
אמא יקרה מאד,
אני חושבת שהשאלה שלך היא חשובה מאד.
לא רק ביחס לבעיה הספציפית שהעלית (אחות גדולה שלהרגשתך מקנאת בקטן)
אלא באופן כללי יותר.
בעצם את שואלת על ילדה קטנה בת 1.10 שלא תמיד מתנהגת כמצופה,
ותוהה מה היא התגובה הנכונה.
ההשערה שלך שזה נובע מקנאה, יכולה להיות נכונה ויכולה גם להיות שלא.
זה הוא לא העניין.
לדעתי. הנושא הוא הגישה לגדולה (קטנה..)
לכל אמא יש שני כלים מרכזיים בחינוך ילדים
היא קיבלה אותם במתנה מהקב"ה ברגע שהפכה לאם ובמשך השנים עליה ללמוד לשכלל ולהתקדם איתם.
הכלים הם:1. אהבה 2. גבולות.
אהבה היא הכלי הראשון, העיקרי והמרכזי.
אמא אוהבת את ילדיה אהבת חינם.
במשך השנים היא לומדת לאזן ולהתקדם בעבודת האהבה שלה.
גבולות הם חלק בלתי נפרד מחינוך.
אמא צריכה להאמין בעצמה שיש לה את הכוח להציב גבולות בבית.
זה הוא חלק מהמהות ומהתפקיד שלה כאם.
אני חושבת שבצומת כזאת, שהבת שלך גדלה מעט והיא כבר בכורה לאח קטן- יש לך הזדמנות לשכלל את כלייך.
הזדמנות לשכלל את אהבת החינם שלך- לתת לה תשומת לב לא כתמורה למשהו, לא כציפיה להתנהגות טובה אלא כך סתם, כי היא בתך.
אפשר לעבור לידה ולחבק אותה סתם, לתת נשיקה. ומדי פעם אפילו מתנה קטנה.
ספרי לה כמה את אוהבת אותה.
כל דבר כזה מרגיע את המקום הרעב שלה.
הצומת הזו מאתגרת גם לשכלל את הגבולות-מה את באמת חושבת שאסור ומה את מגיבה.
הסבירי לה בקיצור ובשפה פשוטה מאד את הכלל, לדוגמא: לא זורקים לחם. קחי את הלחם שהיא זורקת
אל תצפי ממנה להפנים את הכלל אחר פעם או פעמיים זהו תהליך ובגיל צעיר אמור מעט ועשה הרבה.
לאט לאט היא תלמד ותחוש רגועה ושמחה ובאהבה וגבולות שבתוך ביתה
מאחלת לך הצלחה רבה בצומת מפתחת ויפה כזו
תמר פ.
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
