דלג לתוכן
יש שאלה שמייסרת אותי כבר הרבה זמן.
כל החיים ליוותה אותי האמונה,גדלתי בבית מאוד מאמין,התבגרתי וחונכתי בידיעה שהכל כתוב למעלה,שהכל נעשה ונגרם בידי בורא עולם והוא הישועה התשובה והדרך היחידה.
עם הזמן התרחקתי קצת מהדרך אבל לעולם לא הפסקתי לדבוק באמונה,ובדרך בה גדלתי.
לאחרונה אני עוברת כל כך הרבה קשיים,אני מתבוננת איך כל החיים שבניתי לעצמי מתפרקים לי מול העיניים ולא נשארה לי שום פיסה של תקווה.בתקופה הזאת התשובה והמקום בריחה היחידי שלי הוא לקדוש ברוך הוא. אני יודעת שכל החיים האלה זה בעצם ניסיון,אבל אני הייתי בטוחה שהוא סלל לי את הדרך שהלכתי בה אז איך זה הגיוני שהוא פירק לי את הכל והשאיר בי כל כך הרבה צער?כל כך הרבה כאב שאני לא מסוגלת לסחוב?
אני עדיין מאמינה בכל ליבי שהוא מכוון את הכל,שיש לי אבא בשמיים שרואה ושומע הכל.אני באמת מנסה ללכת בשבילים שלו,מנסה להתחזק הכי הרבה שאני יכולה,עם כל הקושי והמצב הנפשי שאני נמצאת בו אני מנסה בכל כוחי להתקרב אליו,לקבל ממנו את הכח והאמונה שאני כל כך צריכה.אבל ככל שאני מתקרבת אליו,ככל שאני קוראת תהילים,חוזרת לשמור שבת,להתפלל,לברך,לתקן את הדרך שלי.ככה אני מרגישה שאני מתרחקת יותר.ככל שאני מתקרבת יותר המצב שלי נהיה יותר ויותר גרוע ומאפשר ליצר הרע להיכנס לי למחשבות.אני מתפללת לקדוש ברוך הוא עם כל כך הרבה דמעות,אני מדברת אליו כל לילה,זועקת את נשמתי החוצה,בהתחלה הייתי מרגישה עוד נוכחות איתי בחדר,הייתי מרגישה שנמצא מעלי מישהו ששומר עלי,שמקשיב לי ומכוון לי את הדרך.עכשיו,אני מרגישה שאף אחד כבר לא מקשיב לי,כאילו בשמים כועסים עלי או מאוכזבים ממני ופשוט חסמו לי את הדרך וכל הדלתות
אני מנסה להתקרב אליו בזמן משבר כי אני יודעת שהוא היחידי שיכול להציל אותי,לעזור לי. אבל אני כבר מאבדת את הכח,את התקווה ואולי קצת מהאמונה,אחרי הכל איך אבא יכול לתת לבת שלו להישבר בצורה כזו?איך הוא לא מציל אותי מהבור הזה?
