שואל יקר ואהוב מאוד!

קראתי את המכתב שלך בתשומת לב, כמה וכמה פעמים. וואו. איזה עומק ואיזה מילים נוגעות ללב… אשמח לנסות ולעזור קצת.

השאלה שלך מנוסחת ממש בבהירות, והטענות השכליות שאתה מעלה שם הם נושאים שחייבים לברר. כשקוראים את המכתב שלך מבינים מיד שזה לא רק ניתוח שכלתני, השאלות האלו מביעות מקום עמוק, חי ואולי קצת כאוב. שיש בו התמודדות אמיתי עם עצמך.

אני שם לב פה לכמה שאלות שונות ששאלת. השאלה הראשונה שחזרה כמה פעמים היא לגבי פידבק. התחושה שאין שיקוף או מענה גלוי למאמצים, והשאלה העוקבת שבעצם כל העולם כולו לא זוכה לפידבק (בוודאי לא כמו בימים עברו). השאלה השנייה היא הבירור. האם באמת יכול להיות שרק מי שהושרשה אצלו מגיל אפס האמונה, עבודת ה' והציפייה, רק מי שחי את החיים בצורה מסוימת, אבל כל העולם כולו פשוט נמצא במקום אחר לגמרי? והשאלה העוקבת שוב – ההסתרה והמציאות שיש חיים שלמים, שמורכבים ממיליארדי אנשים (נתון מטורף לחלוטין), שפשוט לא נמצאים באותו מקום.

בעצם, אפילו השאלה האנליטית אם ה' קיים בכלל, היא עוד חלק עמוק מאותו רצון בסיסי לפידבק – הצורך השכלי והנפשי לדעת שחור על גבי לבן שמישהו שם מקשיב ומגיב.

השאלות האלו מראות על מקום עמוק שכואב את הפער הזה. כשבן אדם נותן מעצמו, משקיע, מנסה ומכוון את כל כולו, הדבר הכי טבעי בעולם הוא לרצות להרגיש שיש לזה הד. שיש מישהו שיודע מה עבר עליי. זה נוגע ברצון הבסיסי של כל אחד מאיתנו לדעת שיש ערך ומשמעות למעשים שלו, ובפרט כשמדובר בהשקעה פנימית כל כך גדולה שנשארת לפעמים רק בינך לבין עצמך.

הייתי רוצה להציע לך עוד רובד נוסף בקשר, בכל קשר עם ה' או עם כל דבר מהסביבה שלנו.

בכל דף פייסבוק יש הגדרה בפרופיל: "האם אתה נמצא כעת במערכת יחסים?".

פעם שמעתי בשם ר' אהרן לופוליאנסקי שזו הגדרה ממצה ועמוקה מאוד: האם יש מערכת של יחסים, או שאני נותן ומחכה לקבל בחזרה?

כשמביטים על המושג הזה מבינים כמה קומות של מערכות יכולות להיות. יש מערכת יחסים של לתת ולקבל אפילו עם עירייה או וועד בית, יש מערכת יחסים של עסק משותף, גם הם באופן רשמי חלק ממערכת יחסים. אבל כל בן אדם מבין שהמקום של מערכת יחסים אמיתית הוא הרבה יותר רחב ועמוק מזה. כן, גם בין הורים לילדים יש מערכת יחסים, גם בין אחים, אבל המקום שכנראה רובנו היינו מכנים אותו בשם הזה הוא בין בני זוג. כולם חוסים תחת אותה כותרת, אבל ברור לחלוטין שהם לא שייכים באמת לאותה קטגוריה.

הקשר שאנחנו רואים בין כולנו, במיוחד בחינוך פורמלי אבל גם בבית, הוא בעיקר מערכת של מה אני נותן ומה אני מקבל בתמורה. סיבה ותוצאה. אבל דווקא מתוך הבגרות אנחנו מגלים כמה כמיהה עצומה יש בנו לקשרים של עומק, ולרצון הפנימי פשוט של להיות חלק מתוך מערכת יחסים. כשאני אומר מילים טובות למישהו שאני באמת אוהב, אני לא רוצה לדעת רק שאמרתי את הדבר הנכון ושאין מה לכעוס עליי. אני רוצה לדעת שאני מממש את החלק שאני יכול לתת במערכת יחסים הזו, שהוא משתף אותי כי הוא סומך עליי ואני כאן בשבילו. אני מקווה מאוד שהמילים שלי יהיו המילים הנכונות להגיד על מה שהוא אמר, אבל אני בעיקר רוצה לדעת שהוא יודע ואני מרגיש שהיינו פה אחד בשביל השני. כמה חשוב לנו להרגיש את החיבור הזה!

לפני שנגע באיך מנסים להתקרב לזה בפועל, חשוב להבין יסוד עמוק: ההסתרה שה' יוצר בעולם היא לא משחק של מחבואים. אלוקים לא מתחבא כדי לטרטר אותנו או להקשות עלינו. ההסתרה היא בדיוק הדרך העמוקה והיחידה לאפשר לגילוי של ה' להופיע מתוך העולם עצמו ולא מחוצה לו. אם הכל היה גלוי, מוחשי ונותן פידבק מיידי כמו מכונה – לא הייתה לנו בחירה, ולא הייתה לנו מציאות עצמאית שיכולה לבחור בטוב ולבנות קשר אמיתי. דווקא דרך המסך של הטבע, כשאתה בוחר לראות אותו – אתה מגלה את ה' במקום הכי עמוק בתוך החיים שלך.

כתבת שהטבע מנוהל בצורה כל כך מדויקת, אבל רק בשביל הידיעה – אלוקים בגימטריה "הטבע" (86).  זאת אומרת, זו לא דרך מקרית של ה', זו פשוט עוד צורת התגלות מיוחדת שנמצאת בעולם ויש לכל אחד תפקיד לגלות עוד חלק ממנו.

אם אנחנו מתחילים קצת לנסות לדעת שאני במערכת יחסים עם הקב"ה, קודם כל זו עבודה פנימית. באמת לרצות להיות במערכת יחסים עם ההטבה הגדולה ביותר, וממילא גם האהבה הגדולה ביותר שמחכה במיוחד בשבילי. כי אני וה' כאן ביחד כדי לעבור את העולם בצורה הנכונה ביותר ולהצעיד אותו ביחד למקום הכי טוב שלו.

כשאתה שם לב לה', והוא שם לב אליך בתוך המרחב הזה, אתה מתחיל פחות לרצות "להיות בסדר" והרבה יותר רוצה להיות חלק מהסיפור שלך ביחד עם ה'. אתה מרגיש משמעותי בזכות עצמך ובזכות עצם הקשר הזה. וכאן אתה בדיוק המקום להוסיף, נכון הקשר שלי הוא קשר אישי, אבל ההשפעה שלו היא קוסמית והרבה יותר מזה. האמת היא שהמשמעות של עם ישראל, שהוא עם הנצח ותכלית הבריאה כולו, הוא סיפור של אין סוף,  ואתה מבין שאתה חלק ממשהו אלוקי ונצחי שהוא באמת למרות שהוא כל כך מספק אותך הוא ממש חלק מהתוכנית הרחבה ביותר שגובשה אי פעם כדי להמליך את ה' בעולם. כן, בהתגברות שלך שאף אחד לא רואה חוץ ממנו, אבל זה הסוד הקטן שלכם שהוא בהסתכלות שאתה מעריך, הדבר החשוב ביותר עכשיו.

יש כמה גישות שעולות לי "בשלוף" מגדולי ישראל איך יותר להנכיח את ה' מתוך החיים בעצמם.

ר' אביגדור מילר מתאר תמיד איך הוא עוצר ליד גבעול קטן ופשוט חושב כמה פלאי הבריאה יש בעובדה שהצמח הזה קיבל כמות מדויקת של אור, אוויר, מים וזרע שגידלו אותו, ויכול להיות שבסופו של דבר הוא ייתן טונות של פירות. אני באופן אישי מקשיב או מסתכל לחיוך של ילד חסר דאגות ומלא שמחה. אבל הנקודה היא שאתה יכול לפתוח משהו קטן בתוכך של טוב, של משהו שהסתדר לי כמו שרציתי, או אפילו של מזג אוויר או משב רוח נעים ממזגן, לתת לעצמך לחוש את התחושה הזו, ואז להגיד אפילו רק שתי מילים: תודה ה'.

ומהמקום הזה כשאתה מתחיל לבנות את הקשר של התפילה, או של הלימוד, או כל דבר אחר שאתה נמצא עם בורא עולם בקשר, מתוך מערכת יחסים של הטבה. של תפילה שמקרבת, לא רק מהלכות תפילה כי זו הדרך הנכונה ליהודי להיות עם ה', אלא גם מתוך המקום שפשוט מרגיש אותו. לא רק לדעת שלימוד תורה והתגברות זה זכות, אלא מתוך רצון להיות חלק מהמערכת הזו שה' נתן, ואתה מכניס את הרגשות שלך לתוך המערכת יחסים הזו.

כן, כל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. אני לא אחד שהולך להתאייד, אני בונה עולם במלכות שק-י, אני ממש בונה עולמות. אני יודע שיש הטבה מיוחדת שאני זוכה להיות חלק ממנה.

הייתי שמח אם תוכל לראות מאיך הגדיר אחד מגדולי המקובלים, הרמח"ל, כשהוא כותב בספרו דרך ה' את עניין התפילה:

"עניין התפילה הוא: כי הנה מן הסדרים שסידרה החכמה העליונה הוא, שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך, צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו, וכפי התעוררותם לו כן יימשך אליהם שפע, ואם לא יתעוררו לא יימשך להם. והנה האדון ברוך הוא חפץ ורוצה שתרבה טובת ברואיו בכל זמניהם, והכין להם עבודה זו דבר יום ביומו, שעל ידה יימשך להם שפע ההצלחה והברכה כפי מה שהם צריכים לפי מצבם זה, בזה העולם".

אני מרגיש באופן ברור בפסקה הזו שיש רצון להיטיב, ומדרך הטוב זה פשוט להיות באינטראקציה עם הטוב, לעבוד אתו באופן מסודר, להיות נוכח אתו. ודרך זה מושפע כל הטוב שיש בעולם הזה.

בדיוק כמו בקשר אנושי עמוק – ככל שיש יותר נוכחות, פתיחות ושיתוף, הביטחון שלך באדם השני לא מגיע מזה שהוא נותן לך מתנות בכל רגע, אלא מזה שאתה פשוט מכיר אותו ויודע שהוא שם. כשאתה מתרגל לראות את ה' בתוך היום-יום שלך, לפנות אליו, להודות לו ולצבור איתו "חוויות"  של חיבור, אתה מרגיש תחושה של  יציבות פנימית.  אתה פתאום קולט שאתה לא לבד בתוך העולם הזה. החשש פוחת, כי אתה מבין שהמשענת שלך אינה מבוססת על פידבק או על מתנה, אלא על קשר חי שגדל אצלך ורק אתה עוקב אחריו ומפתח אותו.

האם זה אומר שהטוב הזה יסביר לנו את הקונפליקטים האלוקיים של צדיק ורע לו, או שאנחנו נבין בדיוק חישובים נסתרים? לא בהכרח. אבל כשאתה בתודעה של קשר והשפעה אתה מקבל את כל המציאות בצורה אחרת, מתוך מקום הרבה יותר רגוע ובטוח.

אז נכון, אין היום נביאי אמת או בית מקדש, אבל עדיין בהחלט יש כאן כל כך הרבה אהבה וחיבור שאנחנו יודעים שהעולם בהנהגת הייחוד – שהיא בלתי מוסברת אבל מתקנת את העולם משורשו – הולך למקום טוב יותר.

כל שאלה אגב, כמו ששאלת, מחזקת את הקשר, מבססת אותו. היא שואלת: האם מערכת היחסים הזו מאוזנת? האם אני נותן את מה שאני יכול ומקדם אותי? האם אני זוכר להרגיש על מה ולמה? זה מיוחד וזה ממש חלק מהקשר עם ה'.

הרבה הצלחה, רוגע ותחושה שה' תמיד איתך.

מעריך מאוד, מאיר.