The Butterfly Button
איך אדע אם זה הזיווג שלי?

שאלה מקטגוריה:

שלום אני בת 24 וכרגע נמצאת בשידוך ברוך השם אנחנו כבר בשלבים די מתקדמים וזה נראה זורם לכיוון החיובי…הבעיה היא שכל פעם שרק עולה בי המחשבה על להמשיך אני נכנסת ללחץ מטורף ויורד לי כל החשק יש פחד עצום וחחשות…השאלה היא א.איך אפשר להתחזק בזה?
ב.איך אפשר לשים לב אם הבחור באמת מכבד אותי ושלא ישתנה פיתאום אחרי החתונה?
(רציתי לציין שהורי גרושים וזה דבר מאוד מלחיץ בשבילי נישואין זה פעם אחת בחיים וגם יש המון סיפורים מלחיצים על בן זוג שפיתאום נהייה אלים או שונה לחלוטין ממה שהייה)
אודה אם תוכל לענות לי תודה רבה!!

תמר

תשובה:

בס"ד

שלום תמר!

ראשית, מאחל לך שתעברי מהר את תקופת אי הוודאות ותזכי במהרה להקים בית בישראל. זוהי תקופה לא-קלה, אך לעיתים ניתן לנסות לראות את יתרונותיה ואז היא הופכת לנעימה יותר. אל תשכחי כי מדובר בתקופה של בחירה, שכמו בכל בחירות, מצד אחד היא מאלצת אותנו להתאמץ ולחקור תוך אי-וודאות כדי לבחור באופן מושכל, אך מצד שני היא מלאת חירות וחדוות התחדשות. מבט על חצי הכוס המלאה יגלה לך, שלתקופה זו יתרונות שלא יחזרו על עצמם בהמשך החיים, וזו בהחלט סיבה לנשום עמוק וליהנות מההווה, גם אם העתיד לוט בערפל.

לגופו של עניין: את ממש לא לבד בתחושותייך. החששות שאת מעלה הינם טבעיים, ומלווים כמעט כל בחורה ובחור במצבך. מעבר לכך שזו תקופת אי-וודאות שאינה נעימה מעצם טבעה, כולנו נחשפים כיום ליותר ויותר זוגות שנישואיהם עולים על סרטון, ובמיוחד את שנחשפת במשפחתך הקרובה לגירושין. על כן אך טבעי שתתהי על אמינותו של הפרטנר העומד מולך, ואף היה זה מוזר אם לא היית מוטרדת מכך. החרדה בה את נמצאת לגיטימית וצפויה, ואף משרתת אותך בבדיקתך האם לבנות את הקשר עם הפרטנר הספציפי הזה. במצב של פגישות מתקדמות, טבעי שיישאלו שאלות כמו: האם תוכו של הבחור כברו? האם הנחמדות והנעימות אותה הוא מציג בפגישות יימשכו לאורך זמן? כיצד הוא מתפקד במצבי לחץ? וכן הלאה. הספקות המתעוררות אצלך אינן רק ברמת האימון, אלא עוסקות גם ביכולת לשמר קשר טוב ויציב לאורך זמן עם הפרטנר הספציפי הזה, והתשובות חשובות כדי לבסס וודאות וקביעות בקשר העתידי.

הנקודה היא, שלעיתים האינסטינקטים הבריאים שלנו, המדריכים אותנו לשאול ולחקור היטב בטרם עשיית עיסקה גדולה (ובפרט אם זו "עיסקת חיים" כמו נישואין), קצת עוברים את הגבול, והחרדה הופכת עלינו לנטל ומסרסת את יכולתנו לקבל החלטה מושכלת. השאלה הגדולה היא, כיצד נדע מתי זו חרדה רציונלית ובריאה ומתי היא הופכת לאמוציונלית ומזיקה?

לקשר החשוב בחיינו אסור לנו להיכנס מסונוורים או מתוך לחצים, אלא בעיניים פקוחות ולבחור מתוך מבט מפוכח. על כן נראה, שכאשר ישנה סיבה קונקרטית בגללה מגיע החשש, אין להתעלם מכך על אף שהוא אמורפי ולא ברור. בן זוג שמשהו בדיבורו "לא נשמע לי", או לחילופין משהו בחזות החיצונית שלו או בתיפקודו במקומות ציבוריים נראה לי משונה, זאת אינטואיציה שיש לבדקה ביסודיות, אף אם היא אמורפית ולא ברורה. לעומת זאת תחושת חרדה כללית הבאה על רקע של פגישות נעימות ופוריות, ראוי לבחון שוב את מידת הרציונליות שלה.

לפני שנים, כשהייתי בתקופת השידוכין, תמהתי פעם באזני המשגיח בישיבה, על היכולת לאבחן בת זוג הולמת במספר פגישות מצומצם יחסית. בתגובה הוא ענה לי, שלפעמים יוצאים עם בחורה במשך שנים ועדיין לא מכירים אותה באמת, ולפעמים יוצאים כמה פעמים בודדות וכבר ניתן לנבא התאמה. הכיצד? אם בפגישות אנו מסתכלים זה על זו והשיחות הינן "סמול טוק" כייפי של שיחה יחד, כי אז יתכן ש"ביום שאחרי" נמצא בזוגיות מישהו אחר לחלוטין, שלא הכרנו בסיטואציית ה"פאן". לעומת זאת, אם בפגישה ננסה להסתכל יחד על איך כל אחד מאיתנו רואה את החיים, ולוודא כי שנינו מסתכלים לאותו כיוון ורואים את העתיד עין בעין, כי אז גם אם יהיו קשיים, סיכוי טוב שנתגבר עליהם כיוון שהפלטפורמה מתאימה. כלומר, פגישות אינן נמדדות במספר או באורך הפגישה, אלא באיכות השיחה וכיוונה. אם השיחה עוסקת בהבטה זה על זו, כי אז יתכן שברגע הספציפי הזה נמצא חן זה בעיני זו, אך בעתיד נביא לזוגיות פן אחר באישיותנו שלא יתאים לפרטנר עמו אנו חיים ועלול להוביל לפיצוץ ח"ו. אך אם אנו לא מסתכלים זה על זו אלא מסתכלים יחד על החיים, ניתן לגלות התאמות או אי התאמות כבר במפגשים ספורים.

כלפי מה הדברים אמורים: את כותבת כי הפגישות שלכם "נמצאות כבר בשלבים מתקדמים וזה נראה זורם לכיוון החיובי". וכאן נשאלת השאלה, מהו "שלב מתקדם" ומה פירוש "זורם לכיוון החיובי"? . מן הסתם נחמד לכם ביחד כי אלמלי כך לא היית כותבת זאת, אך האם הסתכלתם יחד על אורח החיים הרצוי לשניכם? האם בחנתם השקפות, תפיסות וערכים שכל אחד מכם סוחב עמו מבית נעוריו, וראיתם שהם אכן מתאימים זה לזו? האם שוחחת עם הבחור על סיטואציות מורכבות וראית את תגובתו? לעיתים קרובות שיחה נעימה אך רצינית ומשמעותית, עשויה לתת פרספקטיבה על עמדותיו של הפרטנר ולחשוף בפנינו את טבעו האמיתי גם אם לא התכוון לעשות זאת במודע. תחושות של כנות ו"דיבור נוגע" שיגיעו מהצד השני, בהחלט יכולות לתת לך תחושה טובה ולהפחית חששות. כך שבהחלט שווה לפתח שיחה עמוקה וכנה שתגרור בעקבותיה דיאלוג "נוגע".

בנוסף, ישנם מגוון התנהגויות העשויות לשפוך אור על טיבו של בן הזוג, ולהפחית בכך את החששות מעתיד לא צפוי: למרות אי הנעימות כביכול להעמיד את בן הזוג במבחן, ניתן לביים סיטואציות שיפתיעו אותו וכך תוכלי לתהות על קנקנו. כך למשל סיפרה לי בחורה שנכנסה עם בן זוגה למונית, וסימנה לנהג בקריצה שיבקש מחיר גבוה מהמצופה. כך יכלה לבחון את תגובתו של בן הזוג בסיטואציה אמיתית. זהו מקרה קיצוני, אך ניתן לבדוק בן זוג גם בסיטואציות פשוטות יחסית: נסי פעם לחלוק עליו ולא להסכים לדעתו ותראי את תגובתו, נסי להפתיע בבגד שונה או בעמדה לא צפויה ותראי כיצד הוא מגיב, וכן הלאה.

כמו – כן חשוב לשים לב לדברים קטנים אך חשובים שכולנו עושים מבלי משים אך הם עלולים לשפוך אור על אופיינו: ניתן לבדוק למשל, האם בן הזוג מסוגל להביע אמפתיה ולהרגיש את העומדת מולו. למשל כשאת מספרת לו משהו על עצמך (במיוחד על קושי או שמחה), האם את מרגישה שהוא איתך או שמא הוא נתון בעצמו? האם הוא מתבטא בגאווה עצמית ומדבר על אחרים מלמעלה תוך התמקדות בעיקר בעצמו, או שמא יש בו ענווה וסקרנות כלפייך? האם הוא חסר סבלנות בסיטואציות מביכות או לא צפויות, או שמא הוא מכיל ומצליח להיות "נייס גאי" גם במצבים קשים? האם הוא תמיד צודק מבלי לבחון עמדתם של אחרים או שמא הוא פתוח ומוכן להקשיב? במקרה ש"תפסת אותו" בכעס רב מהצפוי או למשל בקמצנות חריגה, גם אם יתפייס במהירות וינסה לפצות אותך אל תתני לאור האדום להיעלם, בדקי שוב ושוב האם זהו דפוס שחוזר על עצמו או שמא זה באמת אירוע חד פעמי. לעומת זאת אם גילית שהוא נעים הליכות גם במצבי מבחן, בחני שוב האם חרדתך להתקדם בקשר מגיעה ממקום רציונאלי ומושכל.

גם אם הדברים הללו נראים במבט ראשון מורכבים, ניתן ליישם אותם באופן פשוט וללא צורך במיומנויות שיחה מיוחדות. כל תגובה אותנטית שתצליחי לדלות מבן הזוג תפחית את חששותייך ותאפשר לך להתחבר למקום הרציונלי של קבלת החלטה מושכלת.

ולסיום, דבר נוסף שאסור שתשכחי: עולמנו מלא באי וודאויות וגם הבדיקה הטובה ביותר אינה מנבאת ב100%, בפרט לא כאשר מדובר ביחסים בינאישיים. כדי להתגבר על כך צריכים להיות עם הרבה רצון טוב ולהגיע לקשר תוך מוכנות לוותר ולתת, בתקווה שהצד השני יהיה גם הוא כזה. אך מעבר לכך, אין לנו על מי להישען רק על אבינו שבשמיים. שום תפילה אינה חוזרת ריקם ובוודאי שהפנייה לריבונו של עולם תסייע לך להתמודד כהלכה ולבחור בדרך הנכונה.

בהצלחה רבה ובשמחות

דניאל

[email protected]

 

 

 

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

חיכיתי מאד להתחתן ועכשיו אני נשואה ואבודה
אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת ואני לא יודעת איך לפתוח את הדבר הכואב הזה שלי. אני נשואה פלוס תינוקת מתוקה בת שנה התחתנו בגיל מאוחר, רווקות מאוחרת, אחרי כל כך הרבה תפילות ודמעות ברוך השם זכינו להינשא. אבל גם זה היה כרוך בהמון כאב הרבה מריבות לפני, והתחתנתי איתו למרות,...
לבעלי מפריע שאני לא שאפתנית
תודה על המקום לשאול ולפרוק דברים שמעיקים. אני נשואה 4 שנים לבעל מקסים ויש לנו ב"ה שלושה קטנים. במהלך שנות נישואינו עלה לא פעם פער ביני לבעלי. לבעלי מפריע ומציק ממש שאני לא בן אדם שאפתן והישגי. אני מכירה את עצמי וכך תמיד קיבלתי פידבק מהסביבה שאני חכמה מוצלחת ועושה...
בחור ישיבה בקשרים עם בנות- מה יהיה איתי?
לא יכול יותר, פשוט לא יכול. אני בחור ישיבה בן 21, לומד בישיבה טובה והכל. לצערי, בשנתיים האחרונות אני בקשר עם בנות – חלק יותר, חלק פחות – ואני מרגיש קרוע לגמרי. מצד אחד, אני נהנה, לא אכחיש; אני באמת נהנה מזה. אני בגיל שזה דבר מאד נצרך. מצד שני,...
לא רוצה לחזור לנפילות כמו לפני החתונה
בתור בחור רווק נפלתי הרבה בצניעות וקדושה באינטרנט ובמעשה (לבד). התחתנתי לפני חודש וחצי ומאז האירוסין (כמעט חצי שנה) שברוך ה' הצלחתי להפסיק עם זה לגמרי. היה לי חשוב להיות נקי וטהור לאשתי. בגלל הכדורים שהיא לקחה לחתונה כשנאסרנו זה התארך ונמשך יותר מהרגיל וכבר חודש שאנחנו אסורים ואין אור...
האם יש אנשים שמממשים את היעוד שלהם בעולם ללא נישואין וילדים?
אני אישה חרדית בת 27, יצאתי לשידוכים בגיל יחסית מאוחר לחברותיי (לא זוכרת מתי, אולי גיל 22-23, אבל באותו הזמן היו לי חברות עם ילד או שניים). בתחילה ממש לא רציתי לצאת לשידוכים, אני זוכרת את עצמי מטיפה בבית שחתונה וילדים זה סבל, שאני לא אוכל לעשות את מה שאני...
חייבת לסדר את האמונה שלי לפני שאתחתן
אני  בת 25 עוד מעט. תמיד היו לי שאלות באמונה והייתי הולכת גם לשיעורים במדרשות, חיפשתי הרבה זמן מקום שיתן לי מענה מדוייק לשאלות שלי אבל לא ממש מצאתי. תמיד הרגשתי בידיעה שחייב להיות שיש ה', הרגשתי את זה שהוא שומע ומכוון אותי. אבל פתאום זה כאילו נכבה. אני לא...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
הצטרף לסטטוס אקשיבה!
בפייסבוק
תעקבו אחרינו!
דילוג לתוכן