שואלת יקרה כל כך,

ליבי איתך. כאשר תקופת השידוכים מתארכת ונמתחת זו באמת יכולה להיות תקופה מורטת עצבים. אמנם בשום תקופה לא מומלץ להגיע למצבי קצה של מתח, עצבנות והתפרצויות על האנשים הקרובים לנו, אבל אני בהחלט יכולה להבין איך ציפייה ממושכת שנגמרת כל פעם במפח נפש ואכזבה, מוציאה מאיתנו את החלקים הפחות נעימים…

במחשבה ראשונה רציתי לכתוב לך שהלוואי והייתה לי תרופת פלא בשבילך, אבל במחשבה שניה אמרתי לעצמי שבעצם יש לך תרופה והיא בידיים שלך.

למה אני מתכוונת? – את אישה מאמינה ואת בוודאי יודעת שהעיכוב הזה הוא לגמרי במיוחד בשבילך. לא נגדך! לא בגללך! אלא בשבילך ולמענך, יקרה.

כנראה שיש משהו במצב המאתגר שאת שוהה בו שהוא מכוון ממש לטובתך הגם שכרגע זה נסתר. אני יודעת שזה נשמע מעצבן מה שכתבתי אבל תקראי את הדברים בסבלנות ועד הסוף. באמת, השם יתברך יודע מצוין מה הוא עושה כשהוא מעכב את השידוך שלך. חשבת פעם לשאול את עצמך מה אפשר להרוויח מהתקופה הזו של טרום מחויבות לנישואין? האם חשבת פעם איזה חסד מסתתר בהמתנה הארוכה שלך לאיש שלך (שהלוואי ויופיע כבר).

אני יכולה להציע לך להסתכל על תקופת ההמתנה שנקלעת אליה כעל מתנה. זה בוודאי נשמע לך מוזר אבל בואי נפרק את הדברים.

את מתארת לחץ ומתח כאשר מציעים לך הצעה, האם ייתכן שמשהו בך זקוק לעוד קצת זמן של הבשלה?

אספר לך דבר פשוט שכולנו מרגישים בו, אבל לא תמיד נותנים עליו את הדעת. אנו יכולים להיות בגילאים שונים בו זמנית. למשל בחורה צעירה כמוך בת 26 שכל החיים לפניה לפי כל הדעות יכולה להרגיש "זקנה רווקה בת 40" ליד אחותה בת ה-23 כשהיא שומעת שהיא תיכף מתחילה לקבל הצעות. בו זמנית היא גם יכולה להרגיש "ילדה בת 12" מבחינה רגשית כשמציעים לה הצעה שהיא לא באמת מעוניינת בה אבל קשה לה לסרב לה. נשמע מוכר? פערים כאלה מתקיימים בתוכנו כל הזמן, וכדאי שנשים לב אליהם. הם טבעיים ונורמליים במידה מסוימת, אבל גם יכולים להיות מפתח לאותה דלת נעולה, אם תביני ותרגישי מה עומד מאחורי הרגשות שלך. כתבת שאת נמצאת בטיפול, ונראה לי שטוב את עושה ולו רק בשביל לעבד עם אדם נבון ואחראי את התקופה המאתגרת הזו, ולא נשארת לבד בתוך המתח והסבל שאת מתארת.

עוד דבר בהקשר לטיפול הפסיכולוגי, את מבקשת לראות שינויים משמעותיים בפרק זמן קצר, ומאוכזבת כשזה לא קורה. הנפש שלנו מכילה שינויים בקצב שנכון לה, אי אפשר לתבוע שינוי לפני שכל המערכות הפנימיות בשלות לשינוי, וחוץ מזה, מי אחראי על השינוי המיוחל בחייך? הפסיכולוגית? ההורים? השם יתברך? אני מקווה שאת יודעת שהתשובה לשאלה נמצאת אצלך. ורק כדי לסבר את האוזן אני מספרת לך משהו ששמעתי פעם מיהודי שהגיע לרבי גדול בדור שלנו שסיפר לו על הצער שלו מהעיכוב בשידוך, והרבי אמר לו שידע שגם הקב"ה מצטער יחד אתו ורוצה יותר ממנו לראות אותו מקים את ביתו… את מבינה? הקב"ה מייחל ומצפה, והוא מעוניין מאד שכבר תקימי בית בישראל. אני בטוחה שכך גם הורייך, אחותך ובני משפחתך.

אז איך מקדמים שינוי למען השם? מה דעתך?

אם את רוצה לראות שינוי בעצמך – תפעלי את בעצמך את השינוי שאת רוצה לראות / להיות, את הרי האדם היחידי שיש לך השפעה עליו.

אני יודעת שכתבתי לך עכשיו משפט לא מובן, אבל אם נחזור לדברים שכתבת נראה לי שאפשר יהיה בעזרת השם למצוא שם קצה חוט. אני מצטטת אותך בקטע שבו הגדרת את הבעיה במילותייך: "הבעיה שאני חושבת היא: שאני לא מסתדרת עם הסביבה הקרובה שמתבטאת בעיקר בריבוי ויכוחים, אני מרגישה חריגה בקרב אחיותי ומשפחתי הקרובה, שאני פחות נהנית בחברתם, אני חושבת שהם לא מקבלים אותי, ההורים לא מבינים אותי, שיפוטיים כלפי,

לא מראים לי חום ואהבה שאני כל כך זקוקה, אני יודעת שאבא מראה חום לאחים אחרים. אני נתפסת בעיניו כחצופה, כוחנית ולכן הוא סולד מכך. אמא, גם תופסת אותי כמתימרת לדעת הכל ושתלטנית. מאוד קשה לי עם זה.

שוב, אני מרבה להתווכח ולהצטדק."

יקרה,

אחד הדברים החשובים שמשפחה קרובה מספקת לנו הוא ההזדמנות "לתרגל" את מלוא קשת הרגשות, התפקידים והמצבים האנושיים לפני שאנחנו מקבלים את מלוא כובד האחריות על משפחה חדשה בעצמנו. בתוך משפחה גרעינית אפשר לחוות יחסים רגשיים של נתינה וקבלה, ביטוי אישי זורם ומשוחרר ומנגד יכולת איפוק והבלגה וכן על זה הדרך. מהדרך שבה הגדרת את "הבעיה" ומהשאלות הנוקבות ששאלת את עצמך, נראה שאת אדם עם כוחות.

על השאלות ששאלת אין מי שיענה מלבדך וטוב שכך. צאי למסע השינוי שאת כל כך מייחלת לו, ותהיי האדם שאת רוצה להיות. אני מציעה לך לנצל את הזמן היקר הזה של טרום נישואין ולהתחיל את המסע מהאנשים הקרובים לך ביותר, בני משפחתך היקרים. הרשי לעצמך להראות להם את החלקים העדינים (אולי הפגיעים?) והיפים שלך שזקוקים לאהבה בפרט של אבא ואמא. הרשי לעצמך לקבל אחרים בלי ביקורת ושיפוטיות גם כשהם בעצמם שיפוטיים כלפייך. פשוט למדי עליהם זכות כמה שאת יכולה. תביאי לידי ביטוי את עצמך דווקא כשאת לא יודעת, לא מבינה, לא בטוחה. הרבה יותר קל להתקרב ולהעניק חום ואהבה למי שמראה את האנושיות הפשוטה שלו. את כבר חווית על בשרך את חוסר התוחלת שבהצטדקות עצמית ובוויכוחי סרק. תני לאנשים סביבך לראות אותך באור אחר. יש לך הזדמנות פז עכשיו לעשות שינוי גם אם זה יראה לך בהתחלה חיצוני ומאולץ.

את יודעת, בזוגיות טובה אנחנו כל הזמן מכוונים להיטיב עם החצי השני שלנו, והאמיני לי שלתרגל את זה עם ההורים, האחיות ושאר קרובי המשפחה זה אימון נפלא לקראת הדבר האמיתי.

אני כולי תפילה שיגיע בקרוב קרוב. אמן!

שירה ק.