The Butterfly Button
תקועה בשידוכים בגלל אמא שלי

שאלה מקטגוריה:

שלום לכם.

אני בחורה בת 25 בשידוכים כבר חמש שנים ומרגישה תקועה.

אני חשה שאחד החסמים הרציניים שיש בי בשידוכים ובמחשבות על נישואין נובעים מכך שאמא שלי שתלטנית מאד, גם כלפינו הילדים וגם כלפי אבי.

יש הרבה ביקורת מצידה, החלטות שהיא עושה בשבילי,אוירה לא נעימה בבית. הזוגיות של הורי בכי רע..

כמובן שגם על השידוכים שלי היא מאד משתלטת והיא זו שמחליטה עם מי אצא ואת מי לפסול מיד.

אמא שלי לא מאפשרת חיי אהבה, עינה צרה בי כשאני עם חברות.כל משהו שיש לי ושהיא לא קשורה אליו לצנינים בעיניה.

והמצב לא הולך ומשתפר עם הזמן. אני ממש אובדת עצות בענין, ומפחדת נורא, שככה אני אף פעם לא יצליח להקים בית. ותמיד חולפת בי המחשבה, איזה בחור ירצה בי, כשהרקע כ”כ מורכב. אני מאד מפחדת, עד כדי שכבר אין לי כוח לחשוב ולהרגיש, מפחדת שאני נכנסת למין יאוש, או אפאטיות, או מה שלא יהיה, טוב, זה לא מיטיב. אשמח מאד לתגובה, הנושא בוער לי ורגיש מאד. כמובן שלא הצלחתי בכמה משפטים לבטא את מה שמרגיש לי, ואת המצב המלא, אני סומכת שתצליחו להבין גם מה שלא נכתב

תשובה:

שלום לך, יקרה.

אני מעריכה מאד את ההתבוננות והמודעות הפנימית- זו שאיפשרה לך, בסופו של יום, להניח את האצבע על הנקודה הבעייתית ולהסביר לעצמך מה קורה התחום השידוכים. ידיעת הבעיה , כך אומרים חכמים, היא חצי פתרונה. לאחר שהבנו היכן ממוקם הקושי, נוכל בס”ד למצא גם את הדרך לפתרון.

החששות והפחדים שאת מציגה לגיטיים לחלוטין. אחלק אותם לשניים, ברשותך.

יש את החשש מפני העתקת המודל שראית בבית- מודל שאינו חיובי בעינייך, בו האשה שולטת בילדיה ובבעלה עד כדי מסכנות מצידם. וקיים גם החשש הטכני- התכתיבים שתקבלי ‘מלמעלה’ בשעת מעשה, כמו בחירת האולם וכד’.

ניתן לכרוך קווים ברורים בין סוגי החששות. הרי התכתיבים שאת חיה תחתיהם הם חלק מ’השליטה’ שאמא שלך מנסה להשיג; ומאחר והחשש הראשון הוא המהותי יותר- נתמקד בו, בלב ראשון.

אין ספק שלחיות תחת אמא שולטת, תוך תחושה ש’עינה צרה בך’ זה לא קל בכלל. זה מורכב עוד לפני שמכניסים את סעיף ‘כיבוד הורים’ לעניין, ובוודאי שלאחריו.

מצד שני- את בת 25. גיל מספיק אחראי ובוגר לקבלת החלטות מודעות ומושכלות, כמו לערוך הפרדות.

את אמא שלך את צריכה לכבד בכל מצב. היא אמא שלך. להקריב את החיים שלך- אסור. וכאן המקום של ההפרדה. ראשית בפה. בהמשך תבוא גם ההפנמה.

את סבלת מהתנהגות שתלטנית, הרגשת כמה היא מציקה, מעוותת, והורסת את החיים. זה בדיוק המקום שלך לעבוד על זה. לבדוק איפה השתלטנות הזו פוגשת אותך, היכן היא עלולה להזיק לך, אלו רגשות כבו לך בעקבות החוויה הזו. ידיעת הבעיה היא חצי מפתרונה, כאמור. וברגע שיש מודעות ושימת לב לפינות הללו- אנחנו יכולים יותר לשלוט בכך ולעבוד על זה. תבדקי עם עצמך מהו המקומות שאת יכולה יותר לשחרר, ולהתחיל מהמקומות הקלים.

במקביל, תנסי לחוות ולהחיות את הרגשות מחדש. תרשי לעצמך לאהוב דברים, גם אם אמא שלך לא מסמפטת, וגם אם חברה לא מבינה את הרצון שעולה בך. את אוהבת דובונים- קני לך אחד שכזה. אמא שלך לא תבין מה ‘נפל’ עלייך? תסבירי לה שאת אוהבת. ככה, בפשטות. אם היא תתקומם, תזכירי לה שזכותו של כל אחד לאהוב משהו אחר. גם לך.

זה תהליך לא קל, ופה אני מציעה בזהירות טיפול רגשי. כלים ספציפיים שיוכלו לקדם ולבנות אותך. לא אמרתי שחובה, אבל קחי את זה כאופציה, אם קשה לך. בכל זאת לחיות מול דורסנות הורית זה לא קל, ולהשתחרר מכך זה עשוי להיות מורכב.

אמא שלך לא חייבת להיות מעורבת. את לא חייבת לפרט כל דבר לפרטים, במיוחד אם אלו דברים שטוב לך. ציינת שאמא שלך לא מאפשרת לך ‘חיי אהבה’. תאפשרי אותם לעצמך. את לא חייבת לספר לה הכל ולקבל תגובות פוגעניות. לא אמרתי להתחצף, אבל קצת ‘לטייח’. לומר שאת יוצאת להתאוורר, להזכיר שקצת קשה לך הפיקוח ההדוק בגילך. בכבוד, אבל באסרטיביות. תנסי לקבוע גבולות למרחב האישי שלך, עליו את אחראית. ולהקפיד על הגבולות. לאט אבל בטוח. מחשבי מה הדבר הכי קשה לך שאמך מתערבת בו, ותנסי לקבוע כללים. זה יכול להיות שאת לא מפרטת תמיד לאן את הולכת, או לעדכן שדכנים שהגעת לגיל בו את מקבל את ההצעות באופן ישיר. אולי אמא שלך תתרגז, אולי תאיים, אולי תנסה לשבור כלים, אבל אם רק תחזרי ותזכירי לה שאת כבר גדולה ואת בגיל שיכולה לדאוג לעצמך- קרוב לוודאי שלא יהיה לה מה להגיב, מלבד כעס (עמו תיאלצי להתמודד. לכן כדאי שתגיעי לשלב הזה מוכנה ורגועה. חזקה דייך לעמוד מול המיניפולציות)

ואם אמא שלך מתערבת? תזכירי לעצמך שזו לא התנהגות ראויה, ואת מכבדת אותה כאמא, למרות ההתנהלות שלה. לא בגלל. את יכולה לערוך עם עצמך סימולציה לגבי ההתנהגות שאת חושבת שהיא ראויה במצב שכזה- כיצד תנהגי עם בעלך/ ילדך בסיטואציה דומה. ההפרדה הזו תסייע לך, ויותר מכך- תתן לך כח.

חשש נוסף שהעלית הוא הרקע המורכב. מאמינה שאם בחוץ בית הורייך נראה מושלם, הרי שהכתמים לא ניכרים בחוץ, ובעבודה אישית ופנימית- בעלך יקבל אשה מדהימה שצמחה מהקיים ומהנסיונות ויודעת לתת מעצמה ולפרגן בלב רחב ואוהב.

אני משוכנעת בהחלט, שבעבודה פנימית, גם היא לא קלה, תוכלי לאפשר לעצמך את המרחב הנדרש, לרכוש כלים נאותים לרעיה אוהבת, ובעדינות להחזיר את אמך למקומה. לרוב, לאחר האירוסים המצב יתמתן, וגם אם לא- תוכלי להתייעץ עם רב לגבי ההמשך. אולי לתועלת הבית תצמצמי קשרים, או תעמעמי את האורות בבית החדש. אולי לא תוכלי לשתף אותה בכל העובר עלייך; אבל אז יהיה לך כבר בן זוג שלא תצטרכי לעזרתה.

הרבה כוחות והצלחה,

תמי

tammy171986@gmail.com

יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד שאלות באותו נושא:

אני מחפשת דבר שלא קיים?....
אני בחורה חרדית, קצת פתוחה, בגיל השידוכים, שאמורה להתחיל לדעת איך היא רוצה שהבית שלה יהיה ויראה, איזה בעל היא רוצה.. הבעיה היא שאני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. בהתחלה היו לי הגדרות מאד ברורות מה אני רוצה, מה אני מחפשת ואיזה בית אני שואפת להקים. ואז שהתחלתי יותר...
מה המקום של התלבטויות אחרי האירוסין?
בן 29 ממשפחה דתית גדלתי כדתי לאומי ובשנים האחרונות התחזקתי בדת והתפיסה שלי יותר נוטה לכיוון החרדי או החרדלי,קובע עיתים ומבין את החשיבות של לימוד תורה וכן רוצה שהילדים ילמדו במסגרות יותר תורניות ולא דתיות לאומיות. מבחינת לבוש אני מתלבש בסיגנון הרגיל מכנסיים או גינסים וטי שירט סולידים כיפה שחורה...
מה צריך להרגיש כשנפגשים?
יש לי שאלה שמעסיקה אותי מאד בנושא שידוכים השאלה היא: מה צריך להרגיש. כולם אמרו לי כשזה יגיע את תדעי. ולא. אני לא יודעת. אם נחמד לי זה נקרא שאני מרגישה? האם לחשוב עליו יום למחרת זה נקרא להרגיש? או שאחרי הפגישה צריך להיות פרפרים וכו? אני פשוט לא יודעת...
מתלבטת לגבי הבחור - האם יש בינינו פערים?
אני בת 26. חרדית בחורה ביישנית ומעט מופנמת. יצאתי לשידוכים בגיל מאוחר כי סיימתי סמינר בתחושה מאד מבולבלת – מי אני, מה אני מחפשת? חיפשתי את עצמי מאד. אפשר לומר שמצאתי. בשביל הרקע: גדלתי בבית פתוח אבל עד רמה מסויימת (רואים סרטים, שומעים מוזיקה ישראלית / לועזית), אבל הרוח וההלכה...
אכזבה עמוקה משידוך שירד
אני בחור ישיבה כבר תקופה ארוכה בשידוכים , נחלתי אכזבות רבות במהלך הבירורים פגישות וכו’. אבל בימים האחרונים קרה משהו ששבר את ליבי לגמרי, נפגשתי עם בחורה כמה פגישות, ופעם ראשונה שנהניתי מכל רגע, היתה זרימה, התחברתי, וכך גם היא נתנה את התחושה, שהיא נהנתה וכו’, לפני כמה ימים קבענו...
נעלמה לי המשיכה אחרי שהתחזקתי מהנפילות
אני בחור כבן 22 התמודדתי בעבר בנסיונות קשים של צניעות אחרי כל פעם שראיתי ברחוב מה שהו זה גרם לי להיכשל על בסיס יום יומי, עד שקראתי איזה ספר שפתחתי שסידר לי את הראש וגרם לי לחשוב ולהפסיק לקשר בין מה שרואים ברחוב לבן המעשים שנכשלים אח”כ, וככה יצאתי מזה...

עידכונים ותשובות בכל דרך שרק תרצו

באימייל
הזינו את כתובת המייל שלכם
בוואצאפ
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
בטלגרם
לחצו כדי להצטרף לקבוצה!
דילוג לתוכן