שלום, יקרה.

עצם השאלה מוכיחה על בגרות יפה. כשאדם מואס במצב בו הוא נמצא- המפתח כבר בידו. כעת צריך לחפש את הדלת, אבל לפחות מפתח יש. ורצון. זה דבר גדול.

תיארת שמגיל צעיר את רגילה לקבל יחס של ‘בת תפנוקים’. מענה אדיב וחיובי לכל דבר, והתייחסות לכל צליל בחליל. יחד עם זאת הגדרת את המצב כ’תלות’ בסביבה, וזה מעניין.

בדרך-כלל, כשאדם רגיל שהסביבה נענית לכל גחמותיו, הוא מתרגל להיות ‘רודן’, שקוע בעצמו, וטיפוס אנוכי. כל אלו לא תואמים את דפוס ההתנהגות התלותי, שמחפש רק כיצד לרצות (ר’ בפתח) את השני.

מצד שני, גם את התלות הזו את ‘זורקת’ על הסובבים אותך, ומאשימה אותם בכך, למרות שהם רק רצו להיטיב לך.

האם את מתכוונת ב’תלות’ הזו לפינוק שקיבלת, או בצורך לרצות את מי שסביבך? כשנבין יותר את הכוונה שמסתתרת מאחורי הדברים, נוכל להעמיק ולמצא בס”ד פתרונות.

ובכל זאת ננסה, כי קיים מכנה משותף דק בין הפינוק לתלות- הסרת אחריות.

הרבה גוונים יש, להסרת אחריות, אולם אין ספק שזה יכול להעיב בחיים. גם נטילת אחריות הדוקה מדי לא יעילה. כמו בכל דבר- חשוב למצא את דרך האמצע המאוזנת.

מאד קל להסיר אחריות. זה לא מחייב אותי בכלום, לא דורש ממני עבודה פנימית, ותמיד אני בעמדה הנכונה והצודקת. אבל לטווח הארוך זה מציק. גם לאדם עצמו, וגם לסובבים.

אז איך ניתן לצאת מהמשבצת הזו? לפני הכל, להבין שאף אחד לא יכול לגרום לי לנהוג ההפך מרצוני. אם אני ‘נגררת’ למקום מסוים – כנראה שבתת מודע יש לי טובת הנאה מכך.

היחידה שיכולה לקחת אחריות על מה שקורה לה- זו את בעצמך. לא להאשים אף אחד במתרחש, אלא להחליט כיצד את נוהגת/ מגיבה/ חושבת. כן, למרוטת שאת מפונקת, יש לך כח להחליט על עצמך, וזה גם התפקיד שלך.

זה שינוי מחשבתי לא קל, אבל בהחלט אפשרי.

בשביל תרגול את יכולה לשחזר סיטואציות שאירעו לך, בהן הרגשת מובלת/ מפונקת/ תלותית, ולחשוב כיצד היית יכולה לבחור אחרת ולהתנהג באופן שהיית גאה בעצמך. לאט לאט אפיק המחשבה שלך יצליח להתפתח בכיוון הרצוי, ותוכלי לשחזר אותו בכל התמודדות חדשה: כיצד אני יכולה ליטול אחריות על ההתנהגות/ המחשבה שלי, במקום להסיר ממני את האחריות.

תזכרי שבכל סיטואציה ומצב- יש לך את הזכות לבחור כיצד להרגיש, מה לחשוב, ואיך לפעול. לאט לאט תבחיני שאת לא תלותית ומנוהלת, אלא יותר מנהלת.

הצלחה רבה,

תמי

tammy171986@gmail.com