יש לי אח בן 18 שכבר מספר שנים מתרחק מהדת, הוא הפסיק להניח תפילין או להתפלל, לא שומר שבת, ולאחרונה גם הוריד את הכיפה, דבר זה עושה צער רב לאמא שלי, וגורם לאווירה לא נעימה בבית, וגם לי מאוד כואב לראות את האח שאני מאוד אוהבת הולך בדרך לא נכונה...
בני בן העשרים, בחור ישיבה נפלא, לומד טוב ומשקיע בלימודיו ברוך ה'. בחור בעל שמחת חיים נפלאה. אולם, יש לו בעיה אחת קשה מאוד. קשה לו מאוד לקום בבוקר. אני יודעת שהרבה בחורי ישיבות קשה להם לקום בבוקר, אבל אני לא מבינה איך יתכן לעבור על איסור דאורייתא של הפסד...
לאחרונה אני שמה לב שבעלי ממש מזלזל בעניין תפילת ערבית , לא תמיד יש לו כח ללכת לתפילה במניין, יש לציין שעד עכשיו אם הייתי "מזכירה " לו הוא היה הולך, לאחרונה …..מרגישה נודניקית ,גם עם תזכורת הוא מתעלם…האם האחריות עלי ? זה ממש מתסכל אותי העניין, תודה
אני מרגיש שאני פשוט נולדתי למציאות הזו ולכן אני מאמין. ולא כי אני באמת מאמין. יש לי לפעמים תהיות איך זה שאנחנו היהודים קומץ קטן בתוך עולם גדול ששונא אותנו, איך זה יכול להיות שאנשים יהודים שכופרים בדת ואנטי עבור כל מה שקשור לדעת וחלקם גם מתנהגים כמו חיות כלפי...
אני מתמודדת עם קשיי פוריות, לאחרונה הייתי בהריון והייתה הפלה, מאז ההפלה אני לא מצליחה להתפלל כמו שצריך. אם לפני ההריון המיוחל שסופסוף הגיע, בכיתי בדמעות כל תפילה והרגשתי מחוברת, עכשיו אני במין ניתוק ,מתפללת 3 תפילות ביום, ריקות מתוכן. וגם---אני מרגישה שאני לא מחוברת מספיק, לקדושה... מה עושים?!?!!? אציין...
בקטע של תפילה מתמיד אין לי סבלנות לדבר הזה פעם שעוד הייתי קטנה אז הייתי מתפללת וגם בית הספר מחייב תפילה אבל תמיד הרגשתי כאילו אני במרוץ מתי זה יגמר כבר עד שהפסקתי להתפלל עכשיו אני מתפללת רק מנחה כי חברה שלי אמרה לי שחייב תפילה אחת ביום ויש לי...
אני בחור ישיבה שלומד באחת הישיבות הגדולות אדגיש הישיבה נחשבת לאחת מן הישיבות המובילות ולאחרונה חויתי ירידה גדולה ברוחניות דהיינו חוסר חיבור טוטאלי לרוחניות הרבה חיסורי תפילות וכדו' וכן לשאר המצוות אני מודה ומתוודה פספסתי כמה פעמים הנחת תפילין ואני שואל מדוע? ומה עושים ע''מ להתחזק ברוחניות?
אני בחור מסורתי (מרבית חיי) ומרגיש הרגשה פנימית שמניעה בי רצון להתחזק, ולא ממש יודע איך לעשות זה בהדרגה , הייתי שמח לכיוון , מרגיש צורך ללמוד דברים בסיסים ביהדות שיכול להיות שאני מפספס מהרגל רב שנים. בנוסף , מרגיש קושי בקריאתה התפילות שחרית , מנחה ערבית (בנוסח הקבוע) שכן...
איך בדיוק אני אמור להאמין בתפילה? הרי מבחינה סטטיסטית התפילות ש"מתקבלות" הן לא יותר מאחוז האקראיות... ובכלל הרי הקב"ה הוא אחד יחיד ומיוחד שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף... אז חרטה אין אצלו, רגש אין אצלו, אמון אין אצלו... אז אם הוא לא יכול להתחרט ולא יכול להשתנות או לשנות...
התחתנתי לפני שנה עם בעלי (בחור ישיבה ערכי מאוד!) שמאז החתונה (חוץ משבת,) הוא עוד לא התפלל תפילת שחרית (חוץ מלהניח תפילין) וגם ערבית לא. (מנחה- לפעמים כן..)וזה נורא קשה לי! אני יודעת שלפני כן היה לו מאוד חשוב התפילות, וכל תפילה שלו היא לא סתם תפילה.. אני משתדלת מאוד...