אני נשואה טרייה לבעלי המדהים ההתחלה שלנו התחילה ברגל שמאל היה פיצוץ בערב לפני החתונה אחכ המשפחה וקרובי המשפחה של בעלי יצאו עליי בעיקר אמא שלו .. ״כמה אני בחורה לא טובה״ ואיומים״ שאם אני לא יעשה טוב לבן שלה היא תעשה הכל שנתגרש...״ ב7 ברכות שלי כל לילה בכיתי...
הבעיה היא שאנחנו גרים עם אמא שלו מאז החתונה. הקשר של בעלי עם אמא שלו זה משהו שאי אפשר להסביר במילים,בקצרה היא אלמנה והוא הבן האחרון ומזה 10 שנים הם גרים ביחד (השאר התחתנו). הוא בא ממשפחה מבוססת מאוד ואני לא. קנינו בית מכספי חסכונות שלו ללא צורך במשכנתא. לאחרונה...
כשאנחנו רבים מאז הלידה זה מגיע למקומות קשים. אני פוגעת במשפחתו והוא מחזיר לי כפול. אני אומרת שלעולם ילדיי לא ידמו ולא יהיו כמו משפחתו והוא הפוך. בחמישי האחרון התפוצצנו. כל אחד אמר דברים על השני. הכי פוגע שיכול להיות. הרגשתי שדיי חייבים להיפרד. זהו. התחלתי להתבשל עם זה וקצת...
אני חווה קשיים בזוגיות עם בעלי, אנחנו נשואים קרוב ל4 שנים וכבר שנתיים שאני רואה שלא הולך חלק מהרבה סיבות. הבדלי דת, מנטליות ואופי. אבל לא רק... גם תקשורתית. אתמול בעלי רצה להביא חברותא הביתה ואני התנגדתי כי לא נעים לי שיכנסו אנשים לבית כשהוא לא מסודר, והייתי אחרי יום...
גדלתי כחרדי, והתחתנתי ב"שידוך". עכשיו, מי שלא יודע איך זה עובד, (בעיקר במגזרים חסידיים), אני אספר לכם איך השיטה הזאת עובדת: ההורים מדברים בינם לבין עצמם ומסכמים על הכול. מבררים על איכות הבת זוג המיועדת, ואחרי שביררו את הכול, הם מודיעים לבחור/ה שיש להם שידוך בשבילם. נפגשים פעם או פעמיים...
אישתי מורה במשרה מלאה, ויוצא שכל ערב (6 לילות בשבוע, כל לילה עד חצות) היא עסוקה בדברים שקשורים ללימודים, שאני מבקש ממנה להקדיש מדי פעם זמן לזוגיות שלנו היא כועסת על זה שאני לא מבין אותה ושהיא לא מבזבזת את הזמן סתם, דרך אגב גם בתקופות שאין לימודים היא בדר"כ...
אנחנו נשואים כמעט עשר שנים, אברך ובת בית יעקב, יש לנו ארבעה ילדים אבל האהבה נגמרה בילד השני. זה אומר שנגמר לי החשק לבעלי, כאילו משהו בי נאטם והפך לאדיש. בהתחלה זה היה לי מאוד אכפת, ניסיתי לדבר איתו, להשקיע, לצאת וכו' אבל הוא לא הראה ענין ואמר שזו ילדותיות...
בעלי סובל מהפרעות אישיות אשר אינם מאפשרים לו לתפקד אולי קצת עזרה בבית מדי פעם ממש לעיתים לא קרובות ומעת לעת מסתגר יותר ויותר בבית וממעט לצאת ודי מבודד מבחינה חברתית על אף שהוא מאוד ידידותי אהוב ורצוי בחברה הוא ממש מיואש ממצבו עד שהוא בעצמו אינו מאמין שאי פעם...
לפני שלושה חודשים היה לנו ויכוח שטותי ובטיפשותי עזבתי את הבית לאמא שלי, בעלי לא התאמץ להחזיר אותנו הביתה למרות שחשבתי שיהיה אחרת, עם הזמן הבנתי שעשיתי טעות והיינו חיים בנפרד כחודשיים, לאחר חודשיים החלטנו שנחזור הביתה, כשחזרתי הביתה גיליתי דברים חדשים! כלכך הצטערתי על היום שעזבתי, זה כלל לא...
אוד קשה לי עם המצב הרוחני שבעלי נתון בו תקופה דיי ארוכה של מעל לשנתיים. אין לו רצון ללמוד תורה הוא כל הזמן קורא בספרים של עסקים או כל מיני נושאים שמעניינים אותו אפילו בשבת שזה מצער אותי פי כמה... הברכות בקושי נשמעות... הולך לתפילה מאוחר...זה מצער אותי עד כאב...