שלום וברכה לשואל היקר!

כואב. אתה מרגיש חוסר יחס וחוסר פניות לקשר הזוגי מצד אשתך, וזה כואב. למה היא לא איתי? האם העבודה היא חיינו?! כשאתה מבקש ממנה קצת יחס היא חושבת שאתה לא מבין אותה. לפחות שהיא תבין את המציאות… אתה גם מוכיח שזה לא קשור רק לעבודה, שהרי גם בימי שבתון (איך היה ביום הבחירות?) היא מוצאת עיסוקים בלעדיך.

למען האמת, חסרים הרבה פרטים בסיפור שלך. לא כתבת במה אתה עוסק, כמה שנים אתם נשואים, אם יש לכם ילדים ובאיזה גילאים. ננסה לבחון את הנושא גם בלי הפרטים הללו, ובכל זאת, אם תרצה להשיב לי בפירוט – העצות שלי עשויות להיות מועילות יותר.

בוא נעבוד לפי הסדר. דבר ראשון תן תודה להשם אלוקיך שיש לך אישה כל כך טובה, שבכל כך הרבה תחומים אתה מרוצה ממנה ונהנה ממנה, היא מוצאת חן בעיניך, יש לה מידות טובות, היא חכמה ומוצלחת (מורה במשרה מלאה, יש הרבה נשים שמחכות בתור להגדרה הזו). רק מה, אין לה זמן כדי שאתה תיהנה מכל זה. בעצם היותך בעלה לא די. לא לחינם אומרים שהמצרך היקר ביותר בחיים הוא הזמן, ואף מצוות הקשר בין איש לאשתו מכונה בשם 'מצוות עונה', לשון זמן, כי עיקר עניינה הוא פשוט זמן משותף ומהנה של בני הזוג.

אגב מצוות עונה, למה התכוונת כשכתבת "להקדיש מידי פעם זמן לזוגיות שלנו"? האם אני מבין נכון שגם מצוות עונה בכלל זה? אולי רק מצוות עונה? אם כן, דבר איתי. יש לי מה לומר על זה.

נחשוב. אתה מבקש ממנה להקדיש זמן לבית, אליך, אל הקשר ביניכם, להיות יחד. היא כועסת וטוענת שאתה לא מבין והיא לא מבזבזת את הזמן סתם. משהו פה לא מובן, הלא הטענה שלך אינה שהיא מבזבזת את הזמן סתם, אלא שהיא לא מנהלת את הזמן נכון. אין ספק שהקדשת זמן לפרנסה ולמלאכה, ובפרט מלאכת שמיים נעלה כמלאכת החינוך, היא מעלה גדולה וחשובה, אך אתה מבקש ממנה לסדר את סדר יומה אחרת, בצורה שתותיר מעט זמן לקשר ביניכם. למה היא עונה בתקיפות? למה היא שומעת את מה שאתה לא אומר? אולי זה אומר שגם לה זה מציק אבל היא לא יודעת איך לפתור את זה אז היא מדקלמת בראשה "אני לא מבזבזת את הזמן" וכשאתה אומר מילה  היא מיד צועקת את המילים שעוברות לה בראש כל הזמן. למה היא לחוצה? כי היא מרגישה אשמה, ומי שמרגיש אשם דרכו להתעצבן על הסובבים אותו.

כבר כמה פעמים שהאצבעות שלי רצו להקליד: האם אתם מדברים על זה? ובכל פעם נמנעתי מלכתוב, מפני שכבר כתבת שאתם מדברים על זה. אבל בעצם, בסופו של דבר אני כותב זאת: האם אתם מדברים על זה?

כוונתי היא שהעובדה שמפעם לפעם אתה מבקש ממנה להקדיש זמן לסוגיות שלכם (מבקש או מתפרץ? בעדינות או בכעס?), אין זה אומר שאתם מדברים על זה. שכן למיטב הבנתי, כשבני זוג צריכים לדבר על משהו, הם צריכים לעשות זאת "שלא בשעת מעשה". כלומר, לא כתגובה מיידית להתנהגות מסוימת אלא בזמן אחר, זמן רגוע ושליו, בשעה שהלבבות פתוחים והכל זורם על מי מנוחות (טוב, אין הרבה זמנים כאלו…), אז אפשר להעלות בעדינות את האתגרים הרגישים ביותר בחייכם. אגב, אתגרים זה ממש לא ביטוי מכובס לבעיות. קשיים בין בני זוג אינם בעיה. כך דרכו של עולם, שאיש ואשה אינם מסתדרים ביניהם באופן טבעי, ועליהם להשקיע בקשר ביניהם, יום יום, שעה שעה, לאורך שנים.

אתם אוהבים לצאת למסעדה או לבית קפה? אם כן, תנסה לקבוע איתה יציאה (ואם לא, אולי תנסו ותאהבו את זה? בזוגיות שלכם אני לא חושב שסוגיית בתי הקפה היא תלויית-תרבות, אלא נדרשת לכם כצורך אלמנטרי לקשר ביניכם. אם לא מתאים כלל, צאו לטיול – מתאים לכולם!). תכבד את סדר יומה המלא והגדוש ותשאל אותה מראש מתי היא תוכל לצאת איתך. תקבעו יום ושעה, אם יש לכם ילדים – תתאם מראש עם בייביסיטר, תתכנן לאן הולכים, וקדימה לדרך. אני בטוח שתיהנו.

האם לדבר איתה ביציאה הזו על עניין הזמינות שלה אליך? לא בפעם הראשונה, כי אז היא תחשוב: אהה, אז הוא לא כזה בעל נחמד שמוציא אותי בכיף, הכל אינטרסים. וזה כמובן יהיה נכון. אז לא. עצם היציאה מהווה פיתרון זמין וקל לעניין הזמן המשותף שכה חסר לכם. ואם הינך חושב שהמקום המתאים לקשר זוגי הוא רק בתוך הבית הצנוע והמגונן, טעות בידך. לא מעט זוגות צריכים לצאת מהבית דווקא בשביל לייצר אינטימיות ומרחב זוגי מאפשר ופותח. הבית – לעיתים – סוגר על בני הזוג. אצל אשתך – למשל – הבית הוא חלק מהעבודה, וזה מתכון שתמיד מצליח לפגוע בזוגיות.

נמשיך במהלך הזה, אני מציע שתנסה לייצר יציאות באופן קבוע. הכי מוצלח זה לצאת לערב בשבוע (כמובן הכי מוצלח כל יום! אבל בוא נהיה ראלים), זה ממש לא חייב להיות יציאה יקרה, אפשר גם לצאת לסיבוב בשכונה בלי להוציא שקל, אפשר גם לקנות משהו בסכום פעוט ולאכול או לשתות על ספסל שקט. העיקר לצאת מהבית ולהיות יחד.

ובכל זאת, גם בבית אתם רוצים להיות יחד, ועל זה חייבים לדבר. באחת מהיציאות, דווקא ברגע הכי טוב ונעים וזורם, תפתח את זה. אל תחשוש להפסיד את הרגעים היפים שלכם על שיח לא נעים. זה לא יקרה. השיח יהיה נעים! דווקא זה הזמן הנכון והראוי ביותר לדבר על הדברים הכי כואבים. תספר לה על תחושותיך, בלי שום הקפדה, בלי טענות, רק איך אתה מרגיש. תאמר לה שבטח גם היא הייתה רוצה יותר זמן יחד.

יש לקוות שתגלה מה גורם למצב הנוכחי. האם פרפקציוניזם? מצוי ביותר שאנשים עושים הכל כדי להיות מושלמים במקום העבודה, אבל בבית לא ממש. אחרי הכל, כשאדם מציג את עצמו הוא מספר מה הוא עושה בחיים, ובדרך כלל מדובר במה שהוא עושה מחוץ לבית. ככה אנחנו. אין סיבה לבקר אותה, היא שייכת לקבוצה מאוד גדולה של אנשים בעולם, והיא יכולה – וגם רוצה – לתת יותר מקום לבית. ובכל זאת, לעולם אל תצפה שהיא תדייק בהתנהלות שלה באופן מושלם. האם אתה מדייק בהתנהלות שלך באופן מושלם?

איני יודע מה עיסוקך, אך אני מבין שאין עליך עול דומה לשלה. ייתכן שסדר יומך מסתיים ב-19:00, או אפילו ב-17:00 ומכאן ואילך אתה פנוי. היא מורה, ודרכן של מורות שהן עסוקות גם בבית הספר וגם בבית, כאן במסירת השיעורים וכאן בהכנתם ובשיחות עם הורים ומורות אחרות. רק שלשום התקשרתי למורה של הבת שלי בשעה 22:30 ודיברתי איתה קרוב לחצי שעה. האם בעלה היה בבית? האם זה לא היה לו נעים? יכול להיות, אבל היא לא יכלה לומר לי שאין לה זמן, נכון? אבא של תלמידה מתקשר, העולם נעצר.

זה ברור שזה לא נכון לוותר ולהותיר את המצב הנוכחי במקומו, אך מאידך עליך להבין לחלוטין את זווית ראייתה. גם אם היא טועה ומתנהלת לא נכון, מי אמר שיש לה את הכלים לסדר נכון את החיים שלה? ניהול זמן זה אחת הסוגיות הכאובות ביותר בעולם העשייה. עיין ערך ערב שבת. אולי היא זקוקה לייעוץ מקצועי? אולי אתה זה שיכול לעזור לה לתכנן טוב יותר את היום? אולי אפשר לקבוע באלו ערבים היא עובדת ובאלו לא? נתחיל מערב אחד שלא. אולי אפשר לקבוע שעה קבועה שמעבר לה היא לא עובדת, יהיה מה שיהיה? הלא היא לא עובדת בבית חולים. כמובן הכל ברוח טובה ותוך שיחה נעימה וכבוד גדול לאחריות הראויה להערצה שלה, ולשליחות החינוכית שהיא לקחה על עצמה.

כעת התבוננתי שוב בדבריך וראיתי שכתבת שגם בזמנים בהם היא לא עובדת המצב לא משתפר. זה לא בהכרח מעיד על כך שהבעיה היא לא העבודה, מפני שייתכן מאוד שכשיש עבודה היא עסוקה בעבודה וכשאין עבודה היא לא יודעת מה לעשות עם עצמה, כי היא כל כך רגילה שיש לה עבודה, ומיד היא מוצאת עיסוקים אחרים להתמלא מהם. אינני יודע לאבחן כיצד מתנהל 'חולה עבודה' אבל יש מקום להניח שאם אין לו עבודה בכלל – כמו שקורה לאשתך בימי חופש – זה ממש לא אזור הנוחות שלו. ולא, אין צפי שמיד היא תתפנה להסתכל עליך, כי היא כל כך רגילה לעבוד ולעבוד ולעבוד. אני משוכנע ששיחה טובה ופתוחה תקדם אתכם הרבה. וכן, יכול להיות שייעוץ חיצוני יעזור לכם.

יחד עם זאת, יכול להיות שהקושי שלה לפנות זמן יומיומי לזוגיות הוא רק סימפטום של חיסרון יותר מהותי בקשר ביניכם. ייתכן? תנסה לברר את זה עם עצמך. אם כן, תוכל לכתוב לי שוב ולכוון אותי לנקודה. אשמח לעזור עד כמה שידי משגת. אני בטוח שהזוגיות שלכם יכולה להיות יותר טובה ומלאת חיים, בעזרת השם, וגם עכשיו בטח תוכל למצוא בה הרבה דברים יפים.

אני מתנצל מעומק לב על העיכוב בתשובה. כן, עלית על זה. גם אני בתוך שאר חולי העבודה לא מוצא את הזמן לשבת ולכתוב לידיד. ונכון, אשתי מתלוננת שאין לי זמן להסתכל עליה. ועל זה אומר את אמרת המשגיחים המפורסמת: אני לא מדבר אליך, אני מדבר אל עצמי.

בברכה מרובה,

אושר שמחה וקשר איכותי עד מאה ועשרים!

אביאל

[email protected]