אני תלמידת סמינר בכיתה י"ד. לאחרונה התחלנו למסור שיעורים. אני מאד חוששת מזה. יש לי פחד קהל מלדבר לפני אנשים. אני מתבישת, מסמיקה,מפחדת. אני לא מבינה בשביל מה בכלל אני צריכה את זה! הרי בחיים אני לא אהיה מורה, זה פשוט לא בשבילי.אז למה אני עוברת את הסיוט הזה עכשיו?
כשנה לפני נישואיי התחלתי להישמר מדברים מעבר להלכה. כחרדית לכל דבר לקחתי כמה נקודות לחומרה ומתוך רצון התחלתי לשמור מאד. מנייד מוגן-לרק עם הודעות. הפסקת ראיית סרטים. צניעות וכו. והאמנתי שזה מה שאני רוצה לכל החיים. ב"ה התחתנתי עם בעל הכי מושלם. צדיק לפי הרצונות בנוסף לכל המעלות.... אך לצערי...
יש משהו אחד שקשה לי מאד עם עצמי. עודף משקל. יש לי עודף של כ20 ק"ג בערך, אם רק הייתי בלעדיהם הייתי נראית מהממת.באמת! הבעיה שאני יותר מדי אוהבת לאכול ומבשלת טעים ואופה נהדר... מצד שני התיסכול כשאני מסתכלת במראה הוא עמוק. הלוואי שהייתי יכולה לאהוב את עצמי כמו שאני...
איבדתי את הרצון לחיות. לא מוצאת סיבה לקום בבוקר. לא עושה כרגע כלום עם החיים שלי לא עובדת לא משקיעה בלימודים מרגישה כבויה ממש . עוצרת את עצמי בגלל משפחתי אני אשמח אם תוכלו להביא לי דרכים למצוא רצון לחיות .
יצאתי עם הרבה סגנונות. חלקם יותר חלקם פחות. ולהגיד את האמת- רובם לא בדיוק 'עשו לי את זה'. למרות שאני בחורה חברותית ומוקפת בחברה ובמשפחה, אני מסתובבת עם תחושה של מחסור תמידי. מחסור של מישהו בחיי. מישהו שיהיה אכפת לו ממני. מישהו שיתן לי סיבה לקום בבוקר עם חיוך לעבודה....
השאלה שלי היא על לאהוב את עצמי. איך עושים את זה? אני אנסה להסביר עכשיו למה אני מתכוונת ומקווה שאצליח: זה לא שאני חושבת דברים רעים על עצמי, או שונאת את עצמי, או משהו כזה. והרבה פעמים אני דווקא מרגישה טוב עם עצמי. לפעמים אני מסתכלת לעצמי במראה ומרגישה יפה...
אני גם בודד כמה שנים גם אפשר להגיד שאין לי חברים רק בקושי ידידים גם אף אחד לא האמין בי שאני אצליח בחיים (במשפחה) ועכשיו אני יודע שאני באמת לא אצליח... ואפילו אפשר להגיד שאני לא מוכשר בכלום וגם אני פשוט בודד... וגם כועס על אלוקים על כל הרע שיש...
הכוונה היא ,להיות חדלה!!! אני יודעת שיש כאלו שמחכים לכליה ,לכבד ,ללב ואולי לעוד איברים... אני לא מחכה לכלום!!! ואין לי גם למה לחכות. זו החלטה סופית!! התנאי שלי הוא רק ,שהכל יעשה בהרדמה ללא כאבים ובלי זריקות . אבל ,היות ואני מודעת לכך שבארץ לא יאשרו את זה בצורה...
קשה לי מאד עם אחותי כי היא קצת איבדה את החשק לקיים מצוות ואני מרוב תסכול על זה מגיבה די קיצוני. או בריחוק או באדישות כשהיא שואלת אותי דברים שמזכירים לי משהו שלא ברוח היהדות. האם הגישה של האמון עובדת גם אם אחים ואחיות? כלומר אם אני אאמין בה זה...
אני מכורה. לסרטים קשים ורעים. מכורה כבדה. כלכך הרבה פעמים הצלחתי להמעיט אך תמיד זה חוזר. בעיקר כשאני בדאון וכו', בטוחה שיש לזה קשר. אני באמת לא יודעת איך נגמלים. בכיתי על זה כלכך הרבה פעמים. אני מאמינה בחזרה בתשובה אך זה גדול עליי. אני בחורה חרדית ומאמינה שחייה חיים...