תגית: חרדים

אנו חרדים חוזרים בתשובה. לא בקשר עם קרובי\רחוקי משפחה חלונים בכלל ואין לנו שום חבר חילוני. הבן נ"י חרדי מגיל צעיר מאוד היום בגיל 19 , בחור חרוץ ומצליח מאוד לומד בישיבה ועושה חייל בלימודו. אני ובעלי חרדים עובדים, אך במשרה חלקית, כי בעלי לומד (ללא תשלום) ואני צריכה זמן לילדים...

יש לי שאיפות גם בתחום הרוחני וגם הגשמי , ואני לא יודע איזה סגנון של בחורה לחפש כי אני רוצה בחורה שתשמור על צניעות ועל היצמדות לדרך התורה כמה שאפשר ,שזה עונה להגדרה של בת סמינר קלאסית מצד שני הן רוצות אברך ולי זה לא מתאים , אז אני לא...

אני רוצה שהבית העתידי שלי יהיה מושתת על אמת וקרבה לה'. ואני שואלת את עצמי האם קרבה מיוחדת לה', וחיים מרוממים על כל צעד ושעל מתאפשרים ע"י רק תורה. כי נכון שאם לא תהיה ברירה אני רוצה שבעלי יצא לפרנס, ואני בעצמי גם עושה השתדלות שלא נזדקק לכך. אבל אני...

אני מחנך את הילדים שלי לדרך שאני לא מאמין בה בלב שלם ומחנך אותך לקיים דברים שאני בעצמי כשלא שמים לב אני לא מקיים. מה ההמלצה שלכם לעזור לי?

אני מגיע מרקע חילוני-מסורתי,בבית של ההורים יש קידוש,נרות שבת,ליל סדר,ועוד כמה דברים קטנים,אבל בעקרון הבית חילוני, מאז ומתמיד תושב גוש דן,מתכנן בעתיד לעבור לאיזור ירושלים-בית שמש. מתחזק בדת בשלבים איטיים מאוד מגיל 18 בערך.בתקופה שלפני הצבא החלתי ללכת לבית כנסת ליד הבית בליל שבת,אחר כך כשהתגייסתי היה בית כנסת בצבא...

אני בחור חסידי (ברשמי) לא מזמן עליתי לגיל 21 הסיפור שלי מתחיל בשנים האחרונות הייתי בחור טוב ותמים הייתי לומד בישיבה אהבתי ללמוד וכו... גדלתי עם אבא תמים יותר ממני שהלחיץ אותי מאוד לגדול בכל מה שקשור ליהדות עד שאני הפסקתי לסבול אותו אני לא יודע אם הוא אשם במה...

תמיד מאד אהבתי לגור במקום חרדי,חשבתי שזה המקום המתאים לי ובו ארצה לגדל את ילדי.והנה אני מוצאת את עצמי גרה היום בבני ברק אך מתקשה מאד לקבל את מצב הלכלוך בעיר..בנוסף לכך אני מאוכזבת גם מההתנהגות של רבים מהם ,הייתי מצפה שההחמרות שלהם בלבוש ובכל נושא יבואו לידי ביטוי גם בתחום...

גדלתי במשפחה 'סגורה' ושמרנית מאוד, אב אברך ואם עקרת בית, ומושגי המשפחה והילדים מצומצמים להשקפה חרדית שמרנית וקפדנית. אני יצאתי אחרת לגמרי (כמובן חרדי וירא שמיים, אבל עובד ומחזיק סמארטפון וכו,) אבל מסתדר עם משפחתי בכבוד הדדי. הבעיה אם אשתי שהגיע מרקע הרבה יותר פתוח ו"מודרני", בכל פעם שאנו מתארחים...

שמי מוישי, אני בן 19 ולומד בישיבה חשובה במרכז הארץ. לא יודע אם זה המקום המתאים לפרוס את הרהורי לבי אבל הלילות האחרונים גרמו לי לחשוב שאני צריך לקום ולעשות מעשה. אני לא חושב שהמשגיח יוכל להשיב באובייקטיביות לשאלותיי ולכן אני בוחר לכתוב כאן, בתקווה שמישהו יקרא אותו ויבחר להשיב...

כל פעם שמגיעה הצפירה הזו זה מנקר לי וכואב לי. למה אנחנו יכולים לעשות "מי שברך" לכל אחד ולא לחיילים? למה אנחנו יכולים להמציא הילולות ויארצייט אבל לזכור את נרצחי השואה "אין לנו כח לתקן"? מקווה שיש לכם תשובה טובה לזה!