דלג לתוכן
שלום! אני בן 33 חרדי נשוי + 4 למדתי בישיבות ואחרי החתונה בכולל כמה שנים ואח״כ יצאתי לשוק העבודה. יש לי בעיות קשות באמונה.. אני מרגיש סוג של ״אתאיסט״ זה אוכל אותי מבפנים. אני מחנך את הילדים שלי לדרך שאני לא מאמין בה בלב שלם ומחנך אותך לקיים דברים שאני בעצמי כשלא שמים לב אני לא מקיים. מה ההמלצה שלכם לעזור לי?
שואל יקר מאוד,
העובדה שהינך מוטרד מחוסר הכנות שבדרך בה אתה מחנך את ילדיך, ראויה להערכה רבה, וטוב תעשה אם תדבוק במידת האמת הטמונה בך, מבלי לוותר עליה גם במחיר קבלת החלטות קשות.
אין דבר מעיק ומזיק יותר לנפש – לנפשך ולנפש ילדיך – מחיי שקר, העמדת פנים או חיים כפולים. ילדיך המתוקים הם בשר מבשרך, ועליך לעמוד בפניהם במלוא כנותך, להעניק להם את החינוך שאתה מאמין בו בכל לבך ולשמש להם אב תומך, דובר אמת בפיו ובלבבו.
כל עוד אנו ברשות עצמנו, רשאים אנו לעתים לוותר על בירור אמוני ולהלך בצידי דרכים, לסטות מן המסלול ולשוב אליו, לשנות כיוון פעם ופעמיים – כדרכן של נפשות בני-אדם. משעה שבאו ילדינו אל חיינו והוציאונו מרשות עצמנו – עלינו לנקוט עמדות ברורות בשאלות החיים, כדי שלא לבגוד חלילה באמון שנותנים בנו ילדינו הרכים. את מקום התהיות והמבוכות חייבת להחליף אמירה ברורה ובטוחה, שתשמש מצע נפשי בריא לטיפוחם של ילדינו.
יהיו בחירותיך אשר יהיו – עליך לבחור אותן! אינך רשאי עוד לשבת שָׁלֵו ושאנן בבית הספק, ולהדחיק את מחשבותיך ואמונותיך אל פינת הלב. אם בחרת להאמין בא-לוהי ישראל ולקיים את מצוותיו – אמור זאת בקול גדול; אם בחרת שלא להאמין בו ולזנוח את שמירת תורתו – אמור אף זאת בקול גדול.
לעולם אל תאמר לילדיך דבר אשר אינך מאמין בו. ילדיך רכים ותמימים, ואתה משמש להם מקור יחיד לגיבוש עולמם האישי, הערכי והמוסרי. אם תכחד מפניהם את אמונתך העמוקה והכנה – תבגוד באמון הבסיסי שהם נותנים בך. מחיבוטיך הכנים אני למד שאינך חפץ בכך.
אני מניח שחשיפה מלאה של מחשבותיך היא צעד קשה מאוד. אתה שרוי מן הסתם בחברה שומרת-מצוות, שבה עמדה בלתי-מאמינה היא גם בלתי-לגיטימית, ואולי גם בת-זוגך אינה מודעת למחשבותיך האישיות וההיחשפות אליהן עשויה לגרום לה שבר גדול.
זו אכן מציאות קשה מאוד, אך היא אינה משפיעה על המסקנה האמורה. ככלות הכל, אין לך מנוס מפני חתירה לקראת כנות וגילוי-לב ביחס לילדיך (ואם היא אינה מודעת – גם ביחס לרעייתך).
יקירי, עליך לנקוט עמדה ברורה. בשלב זה בחייך, כאב לארבעה ילדים בתחילת דרכם בעולמנו, עליך להציב את הבירור האמוני כמטרה ראשונה במעלה. כל עוד אתה עוסק ברצינות בבירור אמונותיך, אתה רשאי שלא לשתף את רעייתך וילדיך, כי אין כל צורך בעידכון שוטף של תהליך איטי ומתמשך. אך משעה שבחרת לך את דרכך וברורות לך עמדותיך האמוניות – רעייתך וילדיך הם הראשונים הדורשים לדעת אותן בכנות.
צא אל המסע מתוך החלטה אמיצה להתקדם בו בכנות ובבקשת-אמת. עיין היטב בסוגיית האמונה, במטרת לימוד הלכה למעשה. לא קצרה הדרך, לא ביום או יומיים אדם רוכש לו עמדה ברורה בשאלות אמונה ודרך-חיים, ולא בעיון מהיר ורפרוף עצל נבחנות השאלות הגדולות של החיים. גם האמונה וגם הכפירה, אלו הכרעות אישיות כבדות-משקל, אשר כדי לקבל אותן דרושה מידה רבה של רצינות ולימוד.
ללא ספק, קל יותר לוותר על מסע הבירור הקשה. נוח לנו לפסוח על שתי הסעיפים ולהימנע מהסקת מסקנות. אך ילדינו דורשים מאיתנו עמידה כנה ודבר-אמת, וחובתנו המוסרית כלפיהם תובעת מאיתנו שלא להשיבם ריקם.
אם תמצא חפץ בעיון משותף בסוגיה, בליבון שאלות אמוניות ובנסיון לבנות יחד עמדה מגובשת, אשמח לסייע ככל שיהיה בידי.
מתוך אמפתיה רבה,
יצחק ברוך
יש לך מה להוסיף? זה בדיוק המקום:
