שלום לך,

פגשתי כנראה אלפי בני אדם במהלך חיי, ואינני יכול לחשוב על אף אחד מהם שלדעתי הוא חסר ערך. אין חיה כזו “אדם חסר ערך”. יש אנשים שטרם מצאו את הדרך להפיק מעצמם את הערך הגלום בהם, יש אנשים שסביבתם לא שמה לב לערך שלהם, אבל אין אדם חסר ערך. פשוט אין.

אבל אי אפשר להתכחש לכך שלצד האמת הטהורה הזו, יש אנשים בעלי בטחון עצמי שמכירים בערך עצמם (לעיתים באופן מופרז…), בעלי דימוי עצמי חיובי, זורמים, מאמינים בעצמם וביכולותיהם, מצליחנים ומשתלבים היטב בחברת בני אדם. מן הצד השני ישנם אנשים שאינם מכירים בערך עצמם, חוששים, מסתגרים וחשים דחויים. הרגשה שנמאס לי מהחיים ושאתה לא רוצה יותר לחיות כך היא ביטוי לכך.

יש המנסים לחזור אחורה בזמן ולחפש את הגורמים הבראשתיים למצב הנפשי של חוסר הביטחון מתוך תקווה לזהות אותו ואז לפתור את הדברים מהשורש. גישה כזו, החותרת למצוא את שורש הבעייה ולפתור אותה עובדת היטב כאשר מדובר בתיקון נזילות בצנרת, אבל יעילותה מוטלת בספק גדול כאשר מדובר בנפש בני אדם. קשה מאד מאד לזהות את הסיבות למבנה נפשי מסויים, וגם לו יצוייר שהגורם יימצא, מי אמר שאפשר לתקן אותו מן השורש? ההתעסקות בעבר איננה מוכיחה את עצמה כיעילה במקרים כאלה, ושמחתי שלא מצאתי בדבריך פנייה לכיוון הזה.

הקושי הגדול ביותר במצב נפשי של חוסר ביטחון הוא העובדה שהבעייה מחריפה את עצמה. לעיתים בעייה קטנה גורמת לחששות מסויימים והאדם נמנע מקשרים חברתיים או מפעילויות כאלה או אחרות. בוודאי שאף אדם שחווה זאת על בשרו לא רוצה יותר לחיות כך ומעוניין בשינוי. הסביבה נוטה להתייחס אל אדם כפי שהוא מתייחס אל עצמו, ולכן לעיתים אנשים אכן מגיבים לחוסר הביטחון בהתרחקות, מה שבתורו חוזר ומחזק את תחושות הדחייה, וכך עלול אדם נורמלי לחלוטין, בעל יכולות גבוהות ועם פוטנציאל גדול, למצוא את עצמו בסחרור מעגלי שמושך אותו כלפי מטה בכוח הולך וגובר למחוזות הפחד, החסימה והדיכאון. אתה כותב “הסביבה עיצבה אותי להיות בנאדם שכל כך מאוכזב מעצמו וחסר חברים”. למרות שהשלכת בעייה על הסביבה איננה גישה מומלצת בדרך כלל, הרי שכאן יש בזה משהו, כי הסביבה הולכת עם אדם בדרך בה הוא מוליך את עצמו, ואם הוא הולך בדרך של התרחקות ושל פחד, הסביבה תתאים את עצמה להלך רוח זה ותחזק אותו.

אז הפתרון לבעייה שלך פשוט בתכלית: להפסיק להיות חסר ביטחון! לשכוח את גישת ה”נמאס לי מהחיים” ולעמוד בגאון מול האתגרים. נורא פשוט נכון…??? אם זה היה כל כך פשוט, כבר היית עושה זאת מזמן, אז כנראה שזה קצת יותר קשה ממה שזה נשמע… האמת היא שזה ממש לא קל, אבל לגמרי אפשרי. לא ביום אחד, לא במאה אחוז, לא עם כולם, אבל אין לי צל של ספק שיש לך יכולת להגיע למקום הרבה יותר טוב מזה שאתה נמצא בו היום, מקום שיוציא אותך מהסחרור השלילי ועשוי להתניע תהליך הפוך, של חיזוק, של תמיכה ושל ביטחון.

זה אפשרי לגמרי, אבל זה לא מגיע מעצמו, אלא דורש מאמץ מצידך. אצטט מתוך מכתבך: “אני חולם להיות הבנאדם הזה עם המצב רוח, להיות עם שמחת חיים, להרגיש מרוצה, להיות רזה ולהיות עם ביטחון עצמי גבוה ודימוי והערכה עצמית גבוהים”. ומשפט נוסף: “מחפש שיוציאו אותי מזה, אני רוצה דף חדש עם אישיות חדשה חוויות חדשות ולהנות מהחיים להיות מרוצה, להיות שלם, שליו, רגוע.. “. כפי שכתבתי למעלה, אין לי ספק שאתה יכול להגיע למקום נהדר ומספק, אבל אם תשב בחיבוק ידיים,  תסתפק בלחלום על כך, ותחכה שמישהו אחר יוציא אותך מזה, תתקשה מאד להגיע לארץ חדשה, ארץ שנמצאת בהישג ידך, אולי ממש בקצות אצבעותיך בעוד אתה, בטעות, חושב עליה כבלתי ניתנת להשגה.

אז אם אתה לא רוצה יותר לחיות עם ההרגשה הזו, כיצד ניתן להחלץ מהמצב? לשבור את מעגל הקסמים השלילי הזה? זו איננה עוגה שניתן לתת לה מתכון ברור ומסודר, אבל ישנם כמה כללים וכיוונים. ראשית, להמצא יותר במעגלים שמחזקים אותך ופחות בכאלה שמחלישים אותך. המצאות בחברת אנשים שלא נעים לך בחברתם, שאינם מעריכים אותך, זהו מעגל מחליש, ולהיפך, כאשר אתה נמצא בחברת אנשים שמכירים בערכך זה מחזק. כך גם ישנם עיסוקים שאתה יותר טוב בהם וכאלה שאתה פחות טוב בהם, והעיסוק בדברים שאתה טוב בהם, שנותנים לך סיפוק, הוא מעגל מחזק. אינך יכול תמיד לעסוק רק במה שנעים לך ואינך יכול להמנע תמיד ממעגלים מחלישים, אבל הניצחון כאן לא איננו בנוקאאוט אלא בנקודות, כלומר כלומר לא פתרון מיידי של 100%, אלא מגמה כללית של חיזוק. עצם ההבנה של המתחולל בנפשך והמודעות להמצאותם של מעגלים מחזקים ומעגלים מחלישים יכולים לנתב אותך לאפיק חיובי. אגב, גם מחשבות שליליות מהוות מעגל מחליש שכדאי להמלט ממנו, וכאשר מחשבות כאלה באות ומציפות, ישנן דרכים להסיט את המחשבות לכיוונים אחרים.

אתה עומד חצי שנה לפני שחרור מצה”ל. כל החיים שרועים בפניך ומחכים לך. המון אנשים שעוד לא יודעים זאת, עתידים להנות ממך, מדבריך, ממעשיך. המון טוב, יופי, אהבה, הצלחה ושגשוג כבר משורטטים בעתידך, כמו נקודות ממוספרות בציור שילדים מחברים ויוצרים מהן ציור. התפקיד שלך הוא לגלות את המספרים הללו, לחבר את הנקודות, להעביר את הקווים המתאימים ולצייר את אותו ציור שיתווה את נתיבי חייך. האם נתת את הדעת לגבי מעשיך לאחר השחרור? זו יכולה להיות נקודת פתיחה מצויינת. לבדוק אפשרויות, להתכוונן לעשייה של דבר שימלא אותך, שתרגיש טוב בו. אבל צריך להתחיל בזה מיד. חצי שנה עוברת כמו כלום.

רק הערה לסיום:

1. יש בצבא גורמים שמסייעים לחיילים. אולי כבר פנית אליהם, אבל אם לא, הייתי ממליץ לך לפנות אליהם והם יוכלו, כך אני מאמין, לקבל תמונה כוללת ולכוון אותך. תהיה מופתע לגלות שהרגשת “נמאס לי מהחיים” פוקדת לצערנו צעירים רבים ולמערכת כלים לסיוע.

אני מאחל לך שתמצא את האנרגיה ואת המוטיבציה לנטות לכיוון הנכון שיביא אותך למימוש כל חלומותיך, שתבין שכל צעד קטן בכיוון מצטרף ויוצר מסה קריטית של הערכה עצמית ושל ביטחון שלבסוף יטו את כף המאזניים לצד של חיים נהדרים וחברתיים. משהו בנימה של מכתבך גורם לי לחוש ביטחון שזה יקרה.

המון הצלחה,

גרשון

gporush@cisco.com