דלג לתוכן
שלום
אני בת 26, רווקה עדיין.
עד גיל 23 הפכתי את העולם כדי להתחתן.
נרשמתי אצל מעל 500 שדכנים ושדכניות, חרשתי את הארץ בפגישות, נפגשתי עם עשרות רבות של בחורים בצורה אינטנסיבית ביותר.
ההורים שלי לא ממש בעניין של בירורים אז כך שנאלצתי לברר לעצמי וזה לא היה נשמע טוב, מה גם שאז הייתי הרבה יותר צעירה, בחורה בת 20 שמבררת לעצמה
וכך יצא שהייתי מגיעה לפגישה ושוב תסכול שאני מגלה משהו שהיה יכול למנוע ממני פגישה ונסיעה ארוכה עד לפגישה .
עש לפני שנתיים רציתי מאדדד להתחתן, אבל אז הכול הפסיק. היו לי כמה עניינים רפואיים שהיקשו עלי.
וגם נחשפתי לכמה דברים שעשו לי רע על הלב, ראיתי כמה דברים אצל האחים והאחיות הנשואים שלי והתחלתי להבין שנישואים זה לא רק אושר ושמלת כלה כמו חשיבה ילדתותית של גיל 20אז שוב סליחה על ההקדמה הארוכה אבל כל הדברים שפרטתי (עד לפני שנה לא הבנתי ובדיעבד עכשיו אני מבינה) שזה מה שהוריד לי את החשק להנשא ובכלל לשמוע שידוכים , נחשפתי לזוגות שחיים לא טוב ביחד, לאלימות מילולית' לזלזול, דברים שממש הורידו לי את החשק להתחתן.
כרגע המצב זה שאמא שלי מתקשרת פעם ב לשדכנית והיא מציעה לי מישהו אז היא ישר מבררת (כמו שכתבתי היא לא יודעת איך לברר טוב) ואז היא שואלת אותי את רוצה? ואני מצד אחד לא רוצה להיפגש סתם כי נמאס לי מזה ואני לא חושבת שאם אני יפגש שוב ושוב בלי רקע מתאים יצא מזה משהו ומצד שני אני מפחדת להגיד לאמא שלי שזה לא נראה לי מבחינתה אני צריכה לקפוץ על כל בחור שמציעים לי בגילי המופלג..
אם אני לא רוצה אז היא ישר מתחילה להגיד מה יהיה איתך נראה לי את באמת לא רוצה להתחתן את רוצה להישאר רווקה כמו זאת וזאת מהרחוב וכשתתבגרי עוד קצת יציעו לך כבר בחורים עם מום וכו וכו בכוונה אני מפרטת את המשפטים שתבין/ני את הסגנון, כי כל משפט כזה מכניס אותי לדיכאון וייאוש, אני מרגישה שאני לא יוצלחית , ובהרגשה כאילו אני בת 30 ואני לא אחת שנפגעת בקלות
מצד אחד אני מבינה את הדאגה והצער שלה כאמא שהבת שלה עדיין בבית ולא נישאה ומצד שני כבר כמה פעמים דיברתי איתה שתשתדל לא להגיד לי את הדברים האלה כי זה מייאש אותי וזה גורם לנתק בינינו אבל זה לא עוזר היא שוכחת ושוב..
(
אחרי כל פעם כזו שמציעים משהו וזה לא נראה לי והיא מטיחה בי את הדברים האלה אין לי חשק לכלום אני שעות סתם גולשת באינטרנט בלי תוחלת, במקום לעשות משהו מועיל יותר כמו ללמוד , אין לי מצב רוח לכלום , אנשים מתקשרים אלי ואין לי כוח לענות להם
אני יודעת שזה לא מועיל לי אבל מרגישה כמו בבור שחור ששואב אותי לשם
וגם העניין שאין לי פתאום חשק לפגוש בחורים ובכלל להתחתן איך אפשר לגרום כן לרצות?
אני לא רוצה לפספס את השנים האלה ובניגוד למה שאמא שלי חושבת אני כן רוצה להתחתן רק הרבה דברים מפרידים בין הרצון הזה ובין המימוש שלו במציאות
ועוד נקודה שאני חייבת הסבר, עדיין לא ברור לי איך ומאיפה בחורים מרגישים שהם מלכי העולם, בחור יכול להשפיל בחורה שהוא מבקש תמונה או לפעמים אפילו עוד תמונה ולעומת זאת הוא לא שולח את התמונה שלו, בחור יכול לדרוש שהוא רוצה גם בחורה בהירה וגם יפה וגם בלונדינית וגם רזה וגם שתגור בירושלים וגם שתעבוד בהייטק (וסליחה על הפרוט) אבל למה לבחור הכול מותר?
לדרוש מגיע לי ואילו הבחורה צריכה לכרוע ברך ולהסכים להכל כי זה ביקוש והיצע ויש יותר בחורות מבחורים?
למה בחורים בני 30 ויותר דורשים בחורה עד גיל 24-25 ובחורות בגילאים האלו נאלצות לשמוע על בחורים בני 30 ויותר?
לפעמים אני חושבת לעצמי שמשהו בעולם השידוכים החרדי השתבש לגמרי!!
זה היה צריך להיות הפוך! שבחורים ישמחו שמישהי מסכימה להיפגש איתם ולעזור להם לקיים מצוה, כי בעיקרון מצוות הנישואין היא על האיש והאישה עוזרת לו
אולי זה נכתב מתוך מעט תמימות אבל חשוב לי לשמוע דעה של עוד מישהו על הדבר הזה
זה אולי עוד משהו שגורם לי לדחייה מבחורים, כי כמה שאפשר למצוא בחורה בררנית זה אחת לאלף אם לא יותר בד"כ בחורות רכות ומוכנות להסכים להכול כדי להתחתן
אבל עד כדי מצב כזה שבחור מרשה לעצמו לדרוש הכול ושדכנים עוד מעודדים את זה ומצדיקים את הבחור ואומרים לבחורה שאם היא לא מסכימה אז חבל ומנסים לשכנע אותה לא את הבחור שירד מהדרישות אלא את הבחורה להסכים לדרישות.
מעניין אותי לדעת מה עוד אדם מבחוץ חושב על זה.
שוב סליחה על איך שזה כתוב, נכתב בסערת רגשות ולכן אולי יצא ארוך ולא ככ ברור
תודה רבה למי שקרא עד לכאן
תגובה אחת
מזדהה לגמרי עם השאלה!!
לצערנו יש בחורים שמרגישים את עצמם
אבל למען האמת את לא רוצה אותם
כי הם כאלה גם אחרי החתונה!!
ותודה על התשובה המחכימה נהנתי מאוד!!!
אני עצמי בת 35 בשדוכים ומאוד מדוכדכת מהצורה בה הם מתנהלים בחברה שלנו.
אבל איך אומרים? עם תפילה אפשר להשיג הכל ואני מאמינה בזה לגמרי!!
בורא עולם יכול לשנות דברים ברגע אחד. ועוד יותר בנושא של שדוך
זה משהו שמימי ביותר ולא תלוי בנו בכלל!!
אני מרגישה שחלק מהתפקיד של להיות רווקה זה לעבוד על דימוי עצמי
לא לתת למצב שלנו וליחס שאנחנו מקבלות מהסביבה וכו' לקבוע על הביטחון עצמי, וזו לחלוטין עבודה, כי יש הרבה סיבות למצב רוח ירוד
בכל אופן. זה נכון לגמרי, מה שאת יכולה לעשות כדי שדברים יקרו כפי שאת רוצה תעשי אותם. אני גם חושבת שלבקש תמונה זה לא יפה בכלל , אז אני לא נותנת להוציא מקרים יוצאי דופן.