שואלת יקרה, שלום רב!

ראשית אתנצל על העיכוב הכל כך גדול בתשובה. בין הזמנים ותחילת שנה מנעו ממני להתייחס לשאלה בכובד ראש, ולשאלה מלאת התהיה שלך מגיעה התייחסות עמוקה ורצינית.

קודם כל אני מתפעלת מהאומץ לבוא ולשטוח את הדברים ולבקש מענה. אינך שלמה ואינך שמחה עם מה שאת מרגישה. מבחוץ, כעדותך, לא רואים עליך דבר. את נראית 'דוסית' ובכל זאת כואבת את כאב הסתירה הפנימית שבך ואינך מסכימה להמשיך לחיות חיים כפולים. אני רואה בכך הרבה יושר פנימי וחתירה אל האמת, ומודעות פנימית עמוקה. את גם רוצה להקים בית מלא טהרה ושלמות. אינך רוצה שהדברים שראית וחווית וקלטת מבחוץ ישפיעו על ההתנהלות ועל ההתייחסות שלך לנושא. זה מפריע לך.

את גם תוהה אם יש קשר בין הצורך שלך בטיפוח חיצוני ובתחושה שאת נראית טוב, לבין התכנים השליליים שספגת. לא ברור לאיזה קשר את מתכוונת – האם התכנים הללו גרמו לך להאמין שרק רושם חיצוני הוא המגדיר את הבנאדם, או שהצורך שלך ברושם חיצוני ובתחושה שאת יפה הוא הגורם לכך שאינך מצליחה להיפטר מהתכנים השליליים ולהיות בתוך הוויה של טהרה וקדושה כפי שאת מבינה שצריכה לאפיין בית תורני.

יקרה. אין לך שליטה על תכנים שנכנסו בך בגיל כל כך צעיר. וגם אין לך התנסות אמתית בחיי קדושה כפי שהם בזוגיות יהודית טהורה. יש לזכור את הכלל "חושך לא מגרשים במקלות". מול חושך מפיצים אור. כל תוכן יהודי ורוחני שאת סופגת לקרבך – דוחה המון מן החושך והכיעור שנחשפת להם בעל כרחך. אל תשכחי שמנגנון הקליטה של ילד קטן הוא סופג ורגיש יותר, וכל דבר מותיר בו חותם ומשקעים לאורך שנים. דברים נקלטו אצלך לאו דוקא בהקשר האמתי והמציאותי שלהם, אלא דרך חוויה רגשית חזקה, שלא היית בשלה לקלוט אותה כפי שאדם מבוגר קולט – עם סינון, ובהתייחסות ספקנית כלפי הרושם או המסרים העולים מן הדברים.

לדברים שספגת אין בהכרח בסיס אמתי ונכון, אבל הם היו חזקים ונקלטו עמוק. ככל שאת תספיגי את עצמך בתכנים רוחניים אמתיים ותחווי את היהדות על יופיה ועומקה, הרשמים הריקניים שספגת יתעופפו להם בלי להותיר יותר מזיכרון קלוש וחסר משמעות.

עליך להתמקד בכיוון אחד – למלא את עצמך בתוכן. בע"ה כשתקימי בית יהודי יפה, יהיו החוויות החדשות שלך התוכן האמתי של החיים, ועוצמת היופי והקרבה שתחוי יעמעמו את החוויות ההן, שכל כולן אחיזת עיניים וריגוש חולף. יש בהן ריגוש וקסם ואת נמשכת ובצדק אל הקסם הזה ורוצה אותו בחייך. מה רע בכך? את תלמדי למצוא אותו – הרבה יותר מכך – בזוגיות יפה, קדושה ומלאה עבודה עצמית וקרבת הנפש. הרשמים הזרים ההם יאבדו גובה.

כואב לי שאת מגדירה את עצמך "ראש של חילוניה". יש בך כל כך הרבה שאיפה לטוב ומלחמה פנימית בדברים שנחשפת אליהם, בניגוד לחיי המתירנות וההפקר שמהעבר השני. אני רואה בך כל כך הרבה יראת שמים ושאיפות רוחניות וביקורת פנימית. הם מגדירים אותך לאין ערוך מאוסף של תמונות שליליות שקלטת בלי שליטה ושאין לך דרך להדוף אותן.

ומה לגבי הצורך שלך ברושם חיצוני? יותר נכון, את רוצה להרגיש טוב עם עצמך, חיצונית ופנימית (ראי השאלה שפתחת בה!) כשאת לא מרגישה יפה, זה משליך על הדימוי העצמי שלך. זוהי נטיה נשית טבעית, וכל שכן אצל בחורה בתקופת השידוכים. הקב"ה טבע בנו את המנגנון המורכב הזה – הוא חלק מתיקון העולם. הרצון לשאת חן, אף פעם אינו 'רק חיצוני' אצל האשה. הוא נובע מצורך עמוק בקשר, צורך חזק להיות אהובה ומוערכת. יש לצורך הזה תפקיד חשוב וחיוני ואין להתכחש לו. חשוב רק לנתב אותו למקומות שבו הוא חיוני ומיטיב. בע"ה כשתחיי עם האיש שלך, יהיה הצורך הזה מכוון לזוגיות שלכם, ואת תרצי למצוא חן בעיניו והוא ירצה למצוא חן בעיניך. זה טבעי ובריא. ממילא מה שחושבים עליך בחוץ יהיה פחות דומיננטי והדימוי העצמי שלך יוזן ממקורות עמוקים ופנימיים. לא שהצורך להראות טוב ייעלם, כאמור זה חלק ממבנה הנפש שלנו והוא טבעי ובריא, אבל הדימוי שלך לא יעמוד רק עליו והתחושה הפנימית שלך לא תתנדנד כמו מטוטלת עם כל פצעון או תוספת משקל.

באשר לשאלתך בנוגע לשידוכים – האם להיות 'אני' בחברת בחורים אחרים, להתלבש כפי שנוח לי ושאני מוצאת לנכון, או לקבל עלי את הקודים החברתיים המקובלים ולהופיע כפי שמצופה ממני?

אותו מתח מתמיד בין הפנים לחוץ, כפי שהתבטא בשאלתך הקודמת, שב וחוזר גם כאן. זו סוגיה שמעסיקה אותך ביותר, הפעם ברמה הפרקטית. גם כאן וגם שם את חוששת שאת מייצרת רושם מוטעה ו'מרמה' את האחרים. למעשה, כולנו מתנהלים כך ברמה זו או אחרת. מתאימים את עצמנו לציפיות הסביבה, מתוך שיקולי נוחות או השתייכות. זה טבעי ותקין. רק כאשר הפער גדול מדי והתחושות הפנימיות מושכות לכיוונים מנוגדים לגמרי ממה שאדם נאלץ להציג בחוץ, נחווית קריעה וחשוב שאדם ישב ויחליט את עצמו לאן הוא באמת שייך ומה הוא באמת רוצה מהחיים. אבל אני לא שומעת מדברייך שזה הענין, את פשוט תוהה עם כדאי להמשיך 'להציג' למען קידום ענינייך, או להיות נאמנה לעצמך בכל דבר וענין.

ובכן, השאלה כרגיל מורכבת, אנחנו נעים כל הזמן בין קצוות ואין תשובה מוחלטת לכאן או לכאן. היא תלויה רבות ב-באיזה סוג בחור את מעוניינת. אם הז'אנר של הבחורים שאת יוצאת אתם שייך לסטנדרט, אולי יותר נבון הוא להתאים את עצמך אל הציפיות הרווחות בשטח. זו אינה 'תחפושת', משום שהפנימיות שלך עדיין לא מוכרת לבחור שמולך, ואין צורך לאתגר אותו ברושם מוטעה שאת שונה וחורגת מן המיינסטרים. כשיכיר אותך יותר תוכלי להיות יותר אַת עצמך ולהתלבש כפי שאת מרגישה. תוכלו גם לדבר על הפערים והציפיות ולהיות מתואמים הדדית.

קחי בחשבון שגם הבחור שלפניך 'מתחפש' באופן כלשהו. גם הוא מרכין ראש בפני הסטנדרטים החברתיים, ואולי גם לו היה נח להסתובב בסנדלים בחום הקייצי והוא נמנע כדי שלא יחשבו עליו… מתוך כבוד לחברה שאנו חיים בה, כולנו מגמישים צרכים ורצונות ומעלים מס חברתי. זה בסדר וזה תקין, כל עוד ההתנהלות כלפי חוץ אינה בולעת אותנו ומחניקה את קולות הנשמה. אבל לא זה המקרה.

אולם אם ממילא את מחפשת בחור שאינו בסטנדרט, שחושב עצמאית ולאו דוקא הולך לפי התכתיבים החברתיים, ומה שחשוב לך בו הוא החלק הרוחני – היראת שמים והמידות, אזי אין מניעה להתלבש כפי שנח לך, ותוכלי להשתמש בכך כמדד – כמה הבחור פתוח לקבל שונות ולבחון את האדם שמולו על פי התוכן והעומק. כאמור אם זה לא סוג הבחורים שאת נפגשת אתם בדוקא, אין צורך להעיר דובים ולעורר פרובוקציות. התאימי את עצמך והתנהלי בחכמה. תהיינה לך עוד הרבה הזדמנויות הן בפגישות עצמן והן בהמשך החיים להיות את עצמך.

את שמכירה בחשיבות ההופעה החיצונית והרושם הראשוני תדעי בוודאי לנהוג בתבונה בסוגיה הזו ולהתלבש באופן שאת מרגישה בו נח אבל אינו מדביק לך רשמים בלתי נכונים.

אם עדיין יש בך תהיות או שאלות, הרגישי נח לפנות שוב ככל שתצטרכי.

ויהי רצון שתזכי להקים בית יהודי טהור כשאיפת לבבך ושהקב"ה ילווה אותך בכל דרכיך.

בהערכה גדולה,

אורית

[email protected]