אני משתתף בצערך, שתנוחם ממקור הנחמות ושלא תדע עוד צער.
וואו, איזה שאלות מדהימות, על עולם שבעצם הוא נסתר מאיתנו, ננסה לגלות משהו מאותו עולם מתוך המקורות. מקווה שהבנתי את השאלות כראוי ושהתשובות יספקו אותך.
אנחנו אומרים כל יום נשמה שנתת בי טהורה היא. מה הפירוש נשמה שנתת בי, מהי ה"נשמה" ומהו "בי"?. התשובה היא שיש בנו כמה חלקים, יש גוף ויש נשמה וגם היא מתחלקת לכמה חלקים , ויש את הדבר שמחבר בין הגוף והנשמה, הוא נקרא "בי". לכן המוות אצל יהודי הוא לא אובדן, אלא הפרדה בין שני חלקים, הנשמה והגוף, שלעתיד לבוא יתחברו יחד. בינתיים כל חלק הולך למקום שהכי מתאים בשבילו.
1. נתחיל עם החלק של הנשמה, במעמד הר סיני היו כל הנשמות, כל נשמה קיבלה שם חלק מיוחד בתורה . זה לא בהכרח קשור להורים. החלק של כל אחד בתורה הוא לא בהכרח קשור לאביו [הראיה שגר גם יכול לקבל חלק בתורה]. אותו חלק שכל אחד כבר קיבל אל תוך מעמקי נשמתו הוא צריך ללמוד את אותה התורה ולגלות אותו על ידי הגוף. בשלב המעשי מתחיל החלק של ההורים, כמו שאמרו חז"ל שלשה שותפים באדם, אביו ואימו הם יוצרים את הגוף והקב"ה מכניס נשמה. [למרות שהנשמה היא חלק הקב"ה עם כל זה יש קצת קשר לאב, נשמת הבן היא שייכת באופן חלקי לנשמת האב .]
כך שלא בהכרח היה כבר קשר בהר סיני עצמו, כי שם זה היה דבר הרבה יותר גבוה, אבל מה שקורה עם ההורים זה המשך למה שהיה בהר סיני.
במילים אחרות: הנשמה היא חלק אישי של כל אחד, הוא חלק הרבה יותר גבוה מהחיים שלנו כאן בעולם, אבל החלק המשפחתי של כל אחד, מה שהוא קיבל מההורים זה הגוף והמקום שאליו הוא נולד.
2. לא מצאתי עדיין משהו מפורש יותר, אבל יעקב אבינו אמר בסוף פרשת ויחי "אני נאסף אל עמי קברו אותי אל אבותי" – מסביר שם האלשיך כאשר אדם מת באים לקבל אותו הנשמות ששייכות אליו וגם אבותיו, כי שם היה מקומו בגן עדן. קשה לדעת אם זה נכון בכל מקרה אבל כנראה שבדרך כלל זה כך.
3. היות והבן מזכה את אבותיו גם אחר מיתה, זה מוכיח שיש קשר ישיר ונצחי גם אחרי המיתה – שהחיים שלך הם בעצם המשך של החיים שלהם. אבל אם אתה מתכוון לשאול אם ההורים יודעים את מה שקורה לבנים, זה ספק בגמרא האם המתים יודעים ממה שקורה לבניהם, והאם הם משתתפים בצער פרטי של הבנים.
4. יש שני סוגים של חלומות, יש חלומות של מחשבות שהיו ביום והם מופיעים בלילה, כך עובד הדמיון שלנו ואין כאן שום גילוי. אבל אם לא חשבת עליה ביום ופתאום חלמת על זה בלילה יש לכך משמעות גדולה. ישנם סיפורים רבים על נפטרים שנשלחו עם מסרים.
5. בגמרא מבואר שברא מזכה אבא – היינו בן מזכה את אביו ואימו על כל בחירה בטוב שעושה, כל מעשה טוב שהוא עושה, כל זכות של הבן היא בעצם זכות לאביו ולאימו. כך שכפי הנראה אין צורך לומר כלום. כי כל מעשה טוב הוא גילוי של הטוב של הבן שהיה גנוז אצל הוריו .
6. כל לימוד הוא טוב, אבל יש מנהג ללמוד משניות לעילוי נשמת, ככל הנראה זה הדבר הכי טוב. אולם מסתבר שעדיף ללמוד את מה שאתה אוהב, כי כך אתה מקיים יותר מצות תלמוד תורה כמאמר חז"ל – "לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ". גם בלימוד משניות שככל שאתה מתאים את סגנון הלימוד אליך, למשל אם אתה רגיל ללמוד בעיון אז תלמד משניות בעיון, או תלמד משניות שאתה אוהב ללמוד, כך זה יהיה תלמוד תורה משובח יותר.
אם יש משהו לא ברור אתה מוזמן לשאול.
בברכה
יוסי ב.
[email protected]
דלג לתוכן
