לשואלת היקרה שלום רב.

ראשית אומר, שלמרות שאולי נראה לך שאת בודדה בהרגשה הזו, דעי לך שרבים וטובים מסתובבים בהרגשה הזו מראש חודש אלול עד תרועה גדולה של מוצאי יום כיפור. ובאמת שיש הרבה מה לדבר ולהתבונן בעניינים האלה כדי לקרב אותם לליבנו, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה.

במענה לשאלתך אומר שהשאלה שלך מזכירה לי התמודדות שהיתה לי כל שנה לפני חג שבועות. ואת בטח שואלת את עצמך, מה יכול להיות מאיים בחג שבועות? הלא לא מנקים את הבית כמו פסח, ולא בונים סוכה, רק יום אחד של חג, תולים פרחים ואוכלים עוגות גבינה.

זה אמנם נכון מהצד הנשי של השולחן, אבל הצד הגברי שם את הפוקוס במקום אחר לגמרי. חג שבועות כידוע הוא חג מתן תורה, שאכן זהו אירוע משמח, שה' נתן לנו את תורתו ובכך הפכנו לעם שלו, ואיננו עוד אחד מעמי הארץ יותר.

אמנם בהיכלי הישיבות והכוללים התקבל העניין ששבועות הוא גם יום הדין על התורה, ובאמת כך כתוב בספרים הקדושים. ומכאן הדרך ללחץ קרובה. הלא נהגו להישאר ערים כל הלילה לעסוק בתורה, וזה לא פשוט למי שלא רגיל בזה. ולא זאת בלבד, אלא שמדי פעם מתפרסמות כל מיני סגולות לזכות לקבלת התורה, שלושה ימים קודם ללמוד בלי הפסקה, מה שמעלה את מפלס המתח לשיאו, וכל זה מגיע אחרי ימי העומר שגם הם ימי התחזקות באופן כללי, בקיצור מתכון ללחץ.

חוצמזה, אם צריך להישאר ערים כל הלילה, צריך לישון בערב החג כדי שיהיה כח, ולא תמיד זה מתאפשר כי צריך גם להכין חג, ומתוך שעתיים ששריינת מראש לצורך שינה והכנה לקבלת התורה נשאר באופן מעשי רק ארבעים דקות, וגם זה אחרי שאתה דוחה כמה דברים לאחר כך, וכך אתה נכנס לחרדת קודש לישון לכבוד היום הגדול והנורא, ומנסה להרדם לשם שמים, ולא מבין למה זה לא קורה, וכפי הידוע שכאשר לא נרדמים התסכול גדל, והשעון מתקדם, וחוזר חלילה. ואז אתה מגלה שהזמן עבר, אתה לא ישנת, קמת עייף ומתוח, ובחזרה לעבודה.

עד שמצאתי את עצמי שנה אחת לא כל כך רוצה את החג הזה, לא את המתח, ולא את העייפות, ולא את תחושת הכישלון, ובעצם אולי את קבלת התורה בעצמה.

ואז חשבתי שמשהו כאן לא מסתדר, האם אני לא אוהב את התורה? אני דוקא כן אוהב אותה, אפילו מאוד, אם כן מהי הבעיה? הבעיה היא עם איך היה נדמה לי מאנשים אחרים שצריך להיות חג שבועות, ואז החלטתי לגלות את חג שבועות בעצמי, וגיליתי שהמקורות שלנו באמת מדברים על שמחה פשוטה, שמחה על העבר, הודאה על הזכות, והבנת גדולת המעמד.

כל זה בלי משמעות מעשית כלל, הרי הבנת החג אינה מעייפת, ולא מלחיצה, רק משמחת.

ומה עם החלק המעשי?

פשוט מאוד, אני לומד כשאני יכול, וישן כשאני עייף, ונהנה משני החלקים. והעיקר, אני שמח בקבלת התורה. זוהי מטרת החג.

כעת נחזור לימים הנוראים. כמו שציינת אלו הם ימי דין, מטבע הדברים הם יכולים לעורר אצלנו מתח וחרדה. אבל מתח וחרדה לכשעצמם אינם דבר טוב, כמו שאמרת הם יכולים לשתק אותנו מעשיה או הרגשה.

אם כן מה עליך לעשות? נסי לגלות את הימים האלו ואת ראש השנה מזוית אחרת לגמרי, זוית חדשה. נסי להניח בצד כל מה ששמעת על הימים האלו, כל מה שקראת, ואת כל המבט המלחיץ שנוצר אצלך.

לעיתים הימים האלו (שבעלי המוסר קוראים להם הימים הנחמדים…) נתפסים אצלנו בפרופורציה לא נכונה, אמת הוא שיש דין, ואמת הוא שצריכים זכויות (אבל זה לא אמת שדגים שבים רועדים), אבל זו לא כל התמונה. בואי נקרא יחד פסוקים מספר נחמיה המתארים אירוע שהתרחש ביום ראש השנה:

בספר נחמיה (פרק ח) מתאר הכתוב שהעם שהיו אז עוברים עבירות (נשואים לנוכריות ועוד) שמעו את נחמיה קורא בתורה ביום ראש השנה וכך נודע להם שהם חוטאים, ודבר זה גרם אצלם לסערה והתחילו העם בוכים. וכעת נשאל, מה יותר משובח מזה לבכות על החטא ביום הדין? אמנם נחמיה לא חשב כן, הוא עצר את הקריאה, ופנה לעם ואמר להם: הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לַה' אֱלֹהיכֶם אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם. וְהַלְוִיִּם מַחְשִׁים לְכָל הָעָם לֵאמֹר הַסּוּ כִּי הַיּוֹם קָדֹשׁ וְאַל תֵּעָצֵבוּ. וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם.

כלומר, אין סתירה בין הדין שמתרחש היום לבין השמחה שלי, אני צריך להיות בשמחה.

איך? נסי לדמיין אותך מלכה ביום ההכתרה, האם היית רוצה לראות לפנייך נתינים עצובים נפולי פנים בגלל שיש להם חוב למכס של המדינה, או היית רוצה לראות אותם שמחים בשמחתך, והחובות אחר כך. אולי גם היית מוחקת חובות לאנשים ששימחו אותך ביותר באותו יום…

זהו ראש השנה.

כעת הצלחת קצת לשנות את המבט על הימים האלו? יופי.

אם לא, תנסי שוב.

הצלחת?

כעת נסי למצוא איזושהי נקודה בראש השנה שמדברת אליך, שמסקרנת אותך, שמרוממת אותך.

רק נקודה אחת קטנה. ואני אתן לך רעיון או שניים.

ראש השנה נקרא בתורה יום הזכרון, ומה נזכר ביום הזה? האדם. ולמה דוקא היום? פשוט, משום שהאדם נברא בא' בתשרי, וביום זה יש מעין יומולדת לכל אדם בעולם, זה איננו היום שבו אימו ילדה אותו אבל זה יום שהאדם הראשון שהיה נברא בו, ומאז אותה שנה, כל א' בתשרי רוצה הקב"ה לראות שוב את יציר כפיו, כמו אבא שמתגעגע לבן שלו שחוזר פעם בשנה, או ממציא שנהנה לראות את מעשה ידיו פועל ומתפקד, כך אנחנו עומדים לפני הקב"ה בראש השנה, ביום שבו הוא ברא אותנו, פשוט להודות לו על עצם מה שברא אותנו. זהו זה. זה הכל. וזה הבסיס להכל. וזה דוקא די משמח לתת משהו לבורא עולם אחרי כל מה שהוא נותן לנו בכל רגע מהחיים שלנו, פשוט להראות לו את האדם שהוא ברא, הנה אנחנו, מודים לך, ומכירים בטובה הגדולה הזו שנתת לנו, להיות בניך, להיות עמך, להיות ברואים שלך.

יום ראש השנה הוא יום בריאת אדם הראשון, נסי לדמיין את אותו היום, בו העולם היה מושלם, ללא מחסור או עצב, נסי להסתכל על ראש השנה כיום שאנו חוזרים במחשבה לאותו יום, מתפשטים מחיי המעש שלנו וחוזרים לחיים טהורים לגמרי.

יום ראש השנה הוא גם יום עקדת יצחק, נסי להיזכר באבותינו ברגע ההיסטורי ולהתגאות להיות בתם.

יום ראש השנה הוא תחילת תקופת הסתיו, תכף יתחילו לחרוש ולזרוע, וכך יצמחו להם חיים חדשים והעולם הנפלא יתכסה בירוק, זהו העולם הנפלא שנתן לנו בורא עולם, והנה יום מתאים להודות לו על זה.

זה רק כמה רעיונות שאחד מהם יכול לחבר אותך ליום הזה, אולי את תחשבי על רעיון טוב יותר, אולי איזשהו שיר מרגש, או פיוט שאת אוהבת, אולי אפילו ספר שמדבר אליך. העיקר הוא לגלות את הרעיון הבסיסי ביותר של היום, כזה שאת יכולה להתחבר אליו, ולאטום אוזניים לכל רעיון אחר.

אם תצליחי, את תגלי את עצמך מסתובבת עם חיוך ביום כזה שכולם מתוחים. אל תיבהלי, את בדרך הנכונה!

הכלל הוא, אל תפחדי לעצב לך את הימים האלו באופן שמתקבל על ליבך, בלי שום לחץ או מתח, אל תכנסי לשיחות או הרצאות בנושא הזה, ואפילו אנשים שישבו איתך בחג יתכן וידברו בנימה של לחץ ומתח, אבל את בשלך, פשוט תנסי לגלות את ראש השנה מחדש!

בברכת שנה טובה ומתוקה באמת,

נועם.

נ.ב. כתבתי קצת בחיפזון מפאת התאריך, אם יש עוד שאלות אשמח לשמוע אותם בהמשך.