שלום לך,
ראשית אפתח בהתנצלות על העיכוב
אך בין גלגל ים למנגל בין צימר להטענת תרמילים- לא מצאתי די פנאי לישב ולהיות איתך
אבל הנה סוף סוף
אז שלום לך בחורה יקרה ומוכשרת בעלת תעודות משעממות
בשאלתך מבקשת את להבין מהו מקור החשש לדבר לפני קהל, מדוע למרות שהיתה לך חווית הצלחה ברגע שנאלצת למסור שיעור, החשש לא מרפה- וכיצד ניתן להשתיק אותו.
אינני מכירה אותך אבל מהמעט שכתבת אנסה להאיר את אשר נראה לי.
את מזהה אצלך שאיפה למושלמות, חשוב לך להצליח בלימודים עד כדי השגת תעודה משעממת.
את אינך מספרת על חווית ואהבת הלמידה כשלעצמה אלא על הצורך להגיע להישגים.
האם ניסית לשאול את עצמך מה מזין את השאיפה הזו? את הרצון להגיע להישגים מקסימליים?
אשתף אותך קודם בהסתכלות כללית על הצורך במושלמות:
הצעידה שלנו אל המושלמות הינה צעידה לשום מקום מאחר ואין בעולמנו אתר הנקרא "מושלם"
הרי תמיד ימצא בסמוך לו "המושלם יותר"
זוהי רדיפה שלעולם לא תבוא לסיפוקה
מקורה בתחושת חוסר חשיבות, חוסר ערך עצמי שהרי רק אם אהיה מושלמת אהיה ראויה להערכה וכל עוד אינני שם (ואין אדם שנמצא שם מאחר ואין מקום כזה) אינני ראויה ח"ו…
אני כותבת לך ובוכה את עצמי ועצמנו העסוקים כ"כ הרבה בחיפוש הערך העצמי שלנו ע"י הישגים בכך כאילו לוחשים אנו לעצמנו אמירה מכשילה האומרת: סתם כאדם את לא מספיק חשובה /ראויה/ שווה.
כשערך עצמי הוא תוצאה של הישגים אין דבר יותר מפחיד מכישלון…
כשערך עצמי נשען רק על מה יגידו, כיצד יעריכו ואיזה ציון יתנו אנחנו נברח מכל התמודדות שאולי תביא עימה ביקורת, חוסר שביעות רצון – ומספיק אם לא תזכה אותנו בשלל מחמאות.
אז מה באמת עושה את האדם לבעל ערך?
ראשית עצם היותו נברא משגח בעל נשמה אלוקית שנבחר להתהלך כאן בעולם כבן לעם היהודי עושה אותו לבעל ערך (שימי לב עד כמה חשיבות נותנים אנו לחיי אדם באשר הוא)
על הערך המוחלט הזה יכול אדם לבנות קומה ע"ג קומה כיצד? כל בחירה שלנו בטוב, כל התגברות והעדפת ערך אמיתי על פני משהו חולף, כל נתינה שלנו ועוד מוסיפה קומה. ערך אמיתי לא נשען על הערכה חיצונית, על אישורם של הורים וחברה לא על ציונים ולא על תעודות הוקרה. ודאי שנעים לקבל הערכה מבחוץ והיא בהחלט מדרבנת ונותנת כח אך היא לא יכולה להיות לעולם תחליף להערכה אמיתית שאדם חש בעצמו כלפי עצמו.
איך בונים דבר כזה, זה לא קל אך בהחלט אפשרי קיומי ומתגמל:
דיבור פנימי שלי עם עצמי המספר על היותי יצור מיוחד כן, חד פעמי כלשונו של הרב וולבה שהקב"ה בחר דוקא בו דוקא במיזוג התכונות שלו "אני מיוחדת יש לי שליחות מיוחדת עם נסיונות המיוחדים לי, עצם זה שהקב"ה מקיים אותי בעולמו לוחש ואומר את חשובה וזכאית ומוערכת ושווה"
דיבור פנימי המספר על המעלות שלי גם אלו שנראות לי אולי קטנות וחוורות: החוש האסטטי שלי/ הארגון/ הסדר/ החיוך/ הבישנות/ הברק בעינים/ הרגישות ועוד ועוד.
דיבור פנימי המספר על ההצלחות שלי גם אלה שאיש לא יבחין בהם הרי רק אני יודעת איזה כח בחירה היתי צריכה לגייס בשביל: להאיר פנים/ להושיט עזרה/ לקום בבוקר/ להבליג/ לפרגן ועוד ועוד
הדיבור הזה תחילתו בחשיבה אך לא היתי מסתפקת בה היתי פשוט אומרת כן, מדברת לעצמי את מילות השבח והחיזוק "האמנתי כי אדבר" עצם הדיבור נותן לדברים ממשות וקיום. ע"י הוצאת הדברים בפה ממש (כן זה יהיה קשה ואולי קשה מאוד בתחילת הדרך) יוכלו הדברים לחלחל בלבך פנימה מגיע לך!!! והרבה! את ראויה לכ"כ הרבה שבחים! מאיפה אני יודעת?
ראשית מאחר וה' בחר בך- כן בך עם כל המכלול המיוחד שהוא רק שלך, החד פעמיות שלא היה שני לה בעולם- רק את בעלת הגוון המיוחד הזה!
ושנית 1. מהכח והאומץ שלך להגדיר את הקושי 2. מהיכולת לבקש עזרה 3. מהאמונה בשינוי 4. מהוצאת הדברים מהכח אל הפועל.
תגדילי לעשות אם תצליחי לנהל מחברת בה תכתבי לעצמך מידי יום סיפורים קטנים (גדולים) על מעשים, התגברויות שבחים- עליך!!!
עד כאן התבוננו מה עומד מאחורי השאיפה למושלמות ומה יש לבנות לצידה.
בואי נמשיך צעד אחד קדימה- אל הפחד…
בחורה בוגרת וחושבת את שמוכנה ורוצה לעזור לעצמה (אחרת לא היית מוצאת את האומץ לשבת לשתף ולכתוב) ואשריך, הנה לקחת אתנחתא והעלית את אשר בלבבך הייתי מציעה לך להמשיך את התהליך בחשיבה מדוע אני חייבת להיות מושלמת?
מה יקרה אם יום אחד הציונים שלי יהיו בינוניים, התעודה לא תהיה חלקה?
יתכן ועצם המחשבה על כך תעורר בך חוסר נוחות ואולי אף יותר מכך
נשמי עמוק חבקי את זרועותיך והמשיכי להכנס לתסריט ה"שחור" הזה
זהו תחילתו של מסע לתוך עצמנו.
נסי לזהות מהן הדמויות שעולות ופניהן חמורות סבר, מאוכזבות/ גוערות/ לועגות
נסי להקשיב מהם האמירות שנשמעות בחלל:
את עושה בושות/ את לא שווה/ אסור לך להכשל…
אולי יהיו שם תמונות מהעבר, ריחות, צבעים…
כשתזהי אותם תוכלי למקד יותר ממה בנוי הפחד הזה מה מקור החשש.
אולי תוכלי לאסוף כח להשיב להם לקולות ולומר:
"הערך שלי לא בנוי מהישגים, לא בנוי מחוות הדעת שלכם"
"אני בעלת ערך בפני עצמי"
"אין אדם שלא נכשל או טועה –זה בסדר, זה אנושי"
שימי לב- זהו מסע לא קל ולא קצר שראוי וחשוב שיעשה בליווי של אשת מקצוע.
למה כתבתי לך את כל זה הרי את בקשת מענה על החרדה והלחץ מדיבור לפני קהל ואני אולי הרחבתי את היריעה אך נראה לי, אם הבנתי אותך נכון, שאלו בעצם עיקרי הדברים אך הביטוי שלהם מופיע דווקא בדיבור בפני קהל. בדיבור יש חשיפה ישירה בנתיב אל חזור. אין אפשרות למחוק מילה שנאמרה ברגע שהעלנו אותה על שפתנו היא יצאה לרשות הרבים ככל שאדם חרד מתגובת החברה, ככל שאדם תלוי באישור החברה להערכת עצמו הוא יתקשה להיות משוחרר במידה זו או אחרת.
ככל שהוא יאפשר לעצמו להיות אנושי כלומר מועד לכשלון, מבין שאם אתה עושה אז אתה לא פעם טועה. וטעות לא הופכת אדם לפסול או חסר ערך- יהיה בו אומץ. הוא יוכל להשתחרר ולתת לעצמו להתבטא.
הלחץ והפחד מדיבור לפני קהל זהו לחץ מוכר ורבים חשים אותו במידה זו או אחרת השאלה שצריך לשאול היא עד כמה הוא מפריע להתפתחות ולהתקדמות שלנו, הנה את כאשר נאלצת למסור שיעור עשית את זה ובהצלחה רבה! כך שזה כשלעצמו נותן חזון. חשוב לברר מה קרה לאחר מסירת השיעור לאחר ש"עשית את זה" האם הלחץ לקראת הפעם הבאה קטן- א"כ זהו סימן נפלא ומעודד שמביא עימו סימני דרך האומרים: ככל שתאלצי להחשף ולעמוד לפני קהל- תצליחי להשתחרר.
מקווה שתמצאי איזשהו מענה בדברי
ותמיד את מוזמנת לכתוב
מאחלת לך המון הצלחות ושפע כח עוצמה מתוכך פנימה- את ראויה לכך ובגדול!!!
יעל
[email protected]
דלג לתוכן
תגובה אחת
מזדהה עם התחושות שלך. בעבר חיפשתי כמה שיותר מידע ופתרונות לבעיה. בנוסף לתשובה שקיבלת אני ממליץ לך לכתוב בגוגל "חרדה חברתית" ולקרוא שם. ייתכן שתמצאי תיאור מדויק למה שאת חשה. לפי הידוע לי אחד הטיפולים המרכזיים נקרא cbt
יש אפילו בגהה בפתח תקווה טיפול cbt קבוצתי בחינם אך צריך בדרך כלל לחכות מספר חודשים בתור.
בכל מקרה ממליץ לך להתייחס לבעיה ברצינות כי היא יכולה במקרים מסוימים מאוד להגביל את החיים. הרבה הרבה בהצלחה!